מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת דוידוף, מצפה רמון.
בתמונה: חן (40), דנה (35), איתן (6), עומר (4), נגב דוד (9 חודשים).
הדירה? בית קרקע 4 חדרים. משלמים 4,000 שקל שכירות. חן: ״קנינו מגרש ומתכננים לבנות את הבית שלנו. הגיע הזמן להתקרקע״.
מצפה רמון? חן: ״אנחנו פה 5 שנים. הגענו לפה אחרי כמה שנים בתל אביב ורמת גן״.
איך הכרתם? חן: ״הכרנו לפני 12 שנים בהודו, וכל אחד הלך לדרכו. אבל דרכנו נפגשו שוב בתל אביב, כשכל אחד היה בדירת השותפים שלו. אני הייתי שותף בגסטהאוסים למוצ׳ילרים בתל אביב. דנה: ״אני הכרתי אותו לראשונה בהודו כשהוא חיפש רעיונות לגסטהאוסים שהוא יוכל ליישם בארץ. אני הייתי בדיוק אחרי שנה ראשונה בלימודים והיינו בשלבים שונים בחיים באותו טיול״. חן: ״כשחזרתי עליתי לירושלים והתחלתי לשמור שבת״.
שבת? חן: ״אחותי חזרה בתשובה וליוויתי אותה במסע שלה. באנו מבית מסורתי ועדיין זה היה זר ואחר, אבל כשעליתי לירושלים היה משהו יותר מקורקע ובוגר. הרגשתי שאני חייב לצאת מתל אביב כי זה היה כבר יותר מדי, וירושלים הרגישה כמו בית. אז הלכתי לבית כנסת פעם אחת, פעם שנייה. פתחו לי דלתות, הייתי חילוני המחמד, וכולם הזמינו אותי. בשלושה חודשים בירושלים הכרתי יותר אנשים ממה שהכרתי 10 שנים בתל אביב״.
דנה: ״היהדות הייתה תמיד ברקע בשבילי למרות שאני קיבוצניקית. בגלל שלא הייתה אותה בבית היה בי רצון לחפש. כשנפגשנו בתקופה הזו הוא היה מבחינתי דוס ולא חשבתי שיקרה משהו, אבל הלכנו יחד לשיעור וככה התחלנו להיות בקשר. מהר מאוד הבנתי ששבת זה קונספט אדיר והתאהבתי ברעיון. זה רגע עצירה ושקט, והכי חשוב - התנתקות מהטלפון ושהייה עם עצמי, פתאום לשמוע את המחשבות של עצמי. מתווספים לזה הזמירות של שבת וסעודות ואנשים וכל הקהילתיות הזו שמצאנו בירושלים. אני חושבת שאמרתי לעצמי ׳זה גאוני. איך לא כולם עושים את זה׳״.
חזרה בתשובה? חן: ״אני כל הזמן שואל שאלות ונמצא בתהליך. זה כמו ארכיאולוגיה, שכל פעם בתנועות קטנות אתה מגרד עוד שכבה. אני מרגיש שיש שם משהו שצריך לחשוף עוד שכבה ועוד שכבה. בחרנו בחינוך דתי לילדים, ומקיימים את מה שחשוב ונכון לנו בבית״.
דנה: ״יש פחד של הסביבה ממה שקורה לך. בדור של ההורים שלנו חזרה בתשובה כללה התנתקות מהמשפחה והם חששו, אז אחרי שהתחתנו חזרנו לתל אביב כדי להיות ליד ההורים, גם כדי לקבל עזרה וגם כדי להרגיע אותם, אבל כשאיתן היה קטן החלטנו לצאת מתוך המרוץ ולחפש משהו אחר. חיפשנו קהילה ושקט. לשנינו היה חלום לגור תקופה במצפה רמון והחלטנו לסמן וי על החלום הזה ולהגיע לכאן״.
עבודה? חן: ״לא ידענו מה אנחנו הולכים לעשות. אני עוד המשכתי לנסוע למרכז לעבוד, אבל הייתה לנו השגחה טובה ואמונה. אמרנו שמקסימום אם לא יהיה בסדר – נכיר את המדבר שנה-שנתיים ונחזור״. דנה: ״בראיון עבודה שאלו אותי ׳למה הגעת?׳ אז אמרתי ׳מצאתי גן טוב׳״. חן: ״אחרי חצי שנה החלטתי להפסיק את הנסיעות. זה היה בקורונה והייתה לנו שנה מדהימה. היינו נפגשים כל יום על צלע ההר עם חברים שהכרנו פה. הצלחנו לקיים אורח חיים מאפשר ושפוי והבנו שקיבלנו מתנה, והדברים התחילו להסתדר. מצאנו מקום והחלטנו להקים מלון״.
מלון? חן: ״לפני 3 שנים הקמנו את מלון אייבקס ברובע דרכי הבשמים בעיר. יש לנו חיבה לאירוח והכנסת אורחים, ובקורונה שמענו ברחוב על מלון בעיר שהבעלים שלו החליט לסגור. באתי הביתה ואמרתי לדנה שאני רוצה לקחת את זה. זה בא לנו כמו כפפה ליד. אני לא מגדיר את זה כמלון אלא יותר כמרחב אירוח. יש לנו 12 חדרים בכל מיני גדלים, ובית קפה חמוד למטה, ולפעמים מארחים ריטריטים שונים ויש כל מיני מרחבים כמו סטודיו לפעילות״. דנה: ״אני אחראית על הדיגיטל והשיווק וחן מנהל את המלון״.
תוכניות? חן: ״התארח אצלי חבר מאברהם הוסטל שאמר לי ׳כשאתה מתחיל לגדול - הבלגן גדל׳, אבל יש לי שאיפות לגדול. אני חושב שמה שאנחנו מביאים - מרחב אירוח אינטימי ושיח בין בני אדם - זה חסר. הכל זה שואו וגדול ואנחנו מביאים חוויה אישית חזקה. אולי בעתיד נתרחב. מי יודע״.
מצב כלכלי? חן: ״אנחנו מתפרנסים מהמלון והמצב בסדר. החיים פה מינימליסטיים״. דנה: ״החיים פה פחות יקרים מהמרכז, אבל המשכורות בהתאם - לא גבוהות. יש פה פחות היצע של דברים והעיניים שלך רואות פחות דברים שהן רוצות לקנות. וזה משפיע גם על הילדים שלא מסתובבים בקניון כל היום״.
ילדים? דנה: ״הקמנו גן דתי שונה. גן יער ממלכתי-דתי. הילדים נמצאים בחורשה כל הזמן ושם מקיימים את הלימודים. הם מגיעים לגן והמדורה נדלקת, ומכינים פיתות על הסאג׳, וחיים בטבע בקיץ ובחורף. הם לומדים לרוץ ולהתחמם כשצריך ולשבת בצל כשחם. ילדים צריכים טבע, וזה שזה מאפשר להם ככה לגדול, זה מהמם. גם בבית ספר יהיה להם יום יער אחד בשבוע״.
הבילוי שלכם? דנה: ״יש פה בר יין מקסים. אנחנו שם הרבה. חוץ מזה מי צריך יותר מלרדת למכתש ולראות כוכבים״. חן: ״אני שמח שאפשרנו לעצמנו חיים במקום רגוע, אבל יש פה גם לא מעט תרבות״. דנה: ״מגיעים לפה אירועים, הופעות והצגות. זה כמו קיבוץ קטן - הולכים לאירוע ומכירים את כולם״.
