נדל"ן קהילתי הופך בשנים האחרונות מסיסמה שיווקית למציאות בשטח. חברות וגופים שונים יזמו והוציאו לפועל יוזמות שונות, קטנות וגדולות, והקורונה רק סיפקה לתחום דחיפה משמעותית. יצאנו לברר מה זה בכלל נדל"ן קהילתי (ספוילר: יש למונח יותר מפירוש אחד), אילו דוגמאות יש לתחום ומה היתרונות לבעלי הדירות או השוכרים.
"משפחות צעירות שואפות היום לקבל הרבה יותר מאשר דור ההורים, ומצד שני מחפשות סוג של קיבוץ בבניין, מגורים בקהילה שיש לה גם יתרונות סביבתיים. יותר שותפות, יותר פסיליטיז עם פחות בזבוז אנרגיה וניצול טוב יותר של המשאבים המשותפים. זה אומנם דור דיגיטלי, אך הרבה יותר משתף, והקהילה, מתברר, חשובה לו", כך מתאר אודי לוי, סמנכ"ל מכירות וניהול פרויקטים בקבוצת כנען, את התופעה של דיור קהילתי ומוסיף, כי מדובר בחלק משינויים משמעותיים בתחום: "אנו מזהים משנה לשנה כיצד חוויית המגורים משתנה ועוד תשתנה בעשורים הבאים, ובכל פרויקט אנחנו משתדלים לחשוב כיצד ייראו החיים בעוד 20 שנה ומנסים להתאים זאת בתכנון על ידי צוות ייעודי של אנשי מקצוע. עיקר השינוי הוא בראש ובראשונה בהרגלי העבודה. פחות נוסעים פיזית לעבוד והשימוש ברכב פוחת. תהליך שהתגלה ואף האיץ בתקופת הקורונה, אך כבר קיים זה מספר שנים. עבודה מהבית היא ה'רכב הצמוד' של תחילת שנות האלפיים, בעיקר בתחום ההייטק. מעבר לצורך שזה מייצר בדירה עם עמדת עבודה שקטה ונוחה, עדיין קיים יתרון ביציאה מהבית למקום שאינו המשרד, לכן יצרנו בפרויקט החדש שאנו משווקים בקרית אונו - עלמא, חלל עבודה משותף בבניין, מעין we work של הדיירים, וכך יוצרים קהילת משתמשים. הרעיון הוא לתת כמה שיותר שירותים מרחביים בתוך הפרויקט באחריות של חברת הניהול ובעלות נגישה".
בהמשך לדבריו של לוי, להלן דוגמאות נוספות המעידות שנדל"ן קהילתי הוא יותר מתחום אחד. בפרויקט פארק צפון, שמקימה בימים אלה בין תל אביב לרמת השרון קבוצת ICR – ישראל־קנדה ראם מגורים, נעשה ניסיון לשלב את הקהילתיות במתכונת חדשה. הפרויקט כולל כמה מתחמי מגורים, שבלב כל אחד מהם כיכר מרכזית ומסביבה לאונג' דיירים, סטודיו לילדים, מתחם CO-WORKING וחדר כושר. עידית פראתי, סמנכ"לית השיווק ב־ICR, מסבירה: "לאורך כל שלב התכנון היה ברור לנו שאנחנו רוצים ליצור פרויקט אחר ושונה, כזה שמשלב בין כל היתרונות שמציעה העיר הגדולה ובין הטבע שמסביב, ורתימה של שניהם לחיזוק הקשר הבינאישי בין הדיירים. זה נובע מהתפיסה המובילה אותנו, שלפיה הזיקה של אנשים לסביבת המגורים שלהם חשובה לא פחות מהדירה שבה הם ישנים בלילה ומתעוררים בבוקר". אדריכל עודד לויתן, שותף במשרד האדריכלים דנה אוברזון, שמשרדו היה שותף בתכנון הפרויקט, מוסיף: "הרעיון הבסיסי היא שכל בניין יתרום למרחב הציבורי המשותף ולבניינים האחרים, ושהמרחב הציבורי המשותף יתרום לבניינים שמסביבו. כלומר כדי להיכנס לחדר הכושר, לא צריך להיכנס ללובי של בניין ו'להיעלם' בו, אלא פשוט נכנסים אליו מהפיאצה המרכזית. בעצם יצרנו מתחם מעגלי, שמזין את עצמו בפונקציות הקיימות סביבו, על ידי כך שהוא מוריד את כולם מהדירות ויוצר חיבורים אנושיים יומיומיים". אדריכל לויתן מסביר גם מה לדעתו הופך פרויקט לקהילתי: "לא כל פרויקט עם מרכז מסחרי, בריכה או חדר כושר הוא פרויקט קהילתי. הפונקציה כשלעצמה לא יוצרת קהילתיות, אלא האופן שבו היא משרתת את הקהל ומאחדת את הדיירים סביבה. כך למשל, בריכה שמוקמת במרתף שאף אחד לא רוצה להגיע אליו, או ממ"ד מיותם שמשמש מועדון דיירים – אינם דרכים יעילות ליצירת תחושה של 'ביחד', פשוט כי הם לא שואבים אליהם אנשים. ביוון העתיקה למשל, הקארדו והדקומאנו הכילו את כל הפונקציות הציבוריות עבור כל תושבי הפוליס, כגון מרחצאות ושוקי אוכל, וניקזו אליהם את כל הפעילות היומיומית. זו בדיוק המחשבה שליוותה אותנו בתכנון הפרויקט בפארק צפון, כמובן עם ההתאמות לימינו. כך למשל, במקום להסב חדר בדירה למשרד ביתי, כל דייר יכול לרדת עם הלפטופ לחלל ה־CO-WORKING, ועל הדרך להכיר את השכנים; ובמקום להפוך פינה שלמה בבית לפינת משחקים, הקמנו סטודיו אנתרופוסופי בקומת הפיאצה, שכולל תכנים, צעצועים והפעלות, ומספק לילדים חוויה של שיתוף והכרת האחר".
פראתי מוסיפה, כי "אם לשפוט לפי כמות הפרויקטים 'מעודדי הקהילתיות' שמוקמים כיום באזורי הביקוש, מדובר רק בתחילתה של מגמה. רוכשי דירות, ובעיקר משפחות, כבר מזמן מחפשים הרבה יותר מארבעה קירות. חשוב להם המרקם החברתי של השכונה, חיי חברה שוקקים ותחומי עניין משותפים עם שכניהם. הרצון לקהילתיות בשוק הדירות החדשות הוא ההוכחה שנדל"ן הוא כבר לא רק 'לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן', אלא הוא גם – ואולי בעיקר – 'אנשים, אנשים, אנשים'".
חתונה וברית במועדון דיירים ובגינה משותפת
מתחם "הרובע" של חברת גולדן ארט ברובע האומנים בחיפה מעניק זווית קהילתית אחרת המתייחסת לשוכרי דירות. מדובר בפרויקט, הכולל 198 דירות ב־3 בניינים בני 9 קומות, כאשר אחד מהבניינים, שבו 131 דירות, מיועד להשכרה ארוכת טווח. הבניין המדובר החל להתאכלס באוקטובר 2019 בדיירים יחידים, זוגות צעירים, משפחות ופנסיונרים, רובם הגיעו לפרויקט ללא היכרות מוקדמת ביניהם. רז רוזנטל, מנהל שיווק ופיתוח עסקי בחברת גולדן ארט שבנתה ומנהלת את הבניין, מסביר כיצד מהלך קהילתי הוביל לגיבוש בפרויקט: "בשלב הראשון בין הדיירים שהגיעו לא היה כל קשר מוקדם. העובדה שדאגנו בתכנון מוקדם להניח תשתית פיזית לאינטראקציה בין הדיירים, וכללנו בבניין מועדון דיירים, חדר כושר וגינה פנימית פרטית – הם אלו שהביאו ליצירת הקשרים החברתיים הראשוניים ותרמו לגיבוש הקהילה. מתוך רצון לעודד את הקהילתיות, קיימנו בחג החנוכה, שנערך כחודשיים לאחר פתיחת הבניין, אירוע הדלקת נרות, בו השתתפו כ־30 דיירים. זה היה הגרעין שהיווה את תחילת הקהילה. עם הזמן התהליך של חבר מביא חבר ואפילו קרוב משפחה תפס תאוצה משמעותית, ובאירוע שערכנו בפורים כמות הדיירים כבר הייתה הרבה יותר גדולה. הדיירת הראשונה שנכנסה לפרויקט פתחה קבוצת ווטסאפ לכל הדיירים, והקבוצה הזאת היא הבסיס למגוון פעילויות משותפות ולעזרה הדדית. מדובר למעשה בשכונה בתוך בניין, שכיום מתגוררים בו כ־300 איש, עם חברויות אמיתיות, שכוללות גם נסיעה משותפת לנופש". רוזנטל מוסיף שבתקופת הקורונה התחדד היתרון של הקהילתיות: "כשכולם היו סגורים בבתים, לדיירי הרובע היו מועדון דיירים וגינה פרטית, שבה הם יכלו להיפגש, כמובן בהתאם להנחיות. המציאות הזו העצימה את החיבור בין האנשים, שרוצים להיות חלק מהקהילה. כיום גם דיירים חדשים בבניין מצטרפים מיד לקהילה. זכינו גם להיות חלק מסיפור מרגש במיוחד בתקופת הקורונה, כאשר זוג שגר ברובע היה אמור להתחתן, ובעקבות המצב חתונתו בוטלה. הצענו להם לערוך את האירוע במתחם, עם 30 איש במועדון הדיירים ובגינה, ובכל המרפסות שצופות לחצר הפנימית, והייתה חתונה מרגשת מאוד. לזוג נולד ילד – ואת הברית הם בחרו לעשות במועדון הדיירים בבניין".
דוגמה נוספת היא שכונת גבעת אלונים בקרית אתא. במקרה הזה הקהילתיות אינה נחלת פרויקט מסוים, כי אם שכונה שלמה, וגם כאן יזמים מהשכונה מוסיפים ומתחזקים את הקהילתיות הקיימת. מורן גפניאל מרלי, תושבת השכונה, מסבירה: "גבעת אלונים היא סוג של קיבוץ או יישוב קהילתי, כולם מכירים את כולם, הילדים הולכים ברגל למוסדות החינוך בשכונה, נפגשים אחר הצהריים בגן השעשועים או בחוגים, וגם המבוגרים מגובשים מאוד. יש לי כאן מעגל משפחתי וחברתי, וכשאני צריכה משהו, תמיד יש לי למי לפנות". לדבריה, גם חברת שרביב נרתמה ליצירת הקהילתיות בשכונה וקיימה "מיזמים חברתיים, כמו היריד המסורתי בתחילת שנת הלימודים, מסיבת מרפסות בזמן קורונה, העדלאידע השכונתית ועוד. ישנן גם פעילויות קהילתיות מקסימות ביוזמת הדיירים, כמו קבוצות כדורגל שכונתיות, מיזם 'סירי לידה', המשמר השכונתי ועוד".
שרה אילין, סמנכ"לית השיווק והמכירות בחברת שרביב, מרחיבה: "קהילתיות היא אחד מהגורמים המשפיעים ביותר על בחירת מקום המגורים. שכונה קהילתית היא שכונה שמרגישים בה שייכות ומוצאים כבר מהתחלה את המקום הטבעי שלך. גבעת אלונים היא מודל הצלחה לשכונה עצמאית וקהילתית. השכונה הומוגנית, והתושבים מחוברים זה לזה. כחברה שמקימה את מרבית הבתים בשכונה, חשוב לנו ליזום, להוביל ולהשתתף בפעילויות הקהילתיות שמתקיימות בה. לכן, כשמגיעות אלינו יוזמות והצעות מצד הדיירים, אנחנו נוטים להיענות להן ולממן אותן אם צריך".
"הקורונה החזירה אותנו מהגלובלי ללוקאלי"
"לאחר שנים רבות שבהן המגמה החברתית שמה דגש על גלובליזציה, הניידות העולמית ב'כפר קטן', הקורונה העבירה את הדגש יותר מכול ללוקאלי, הסיתה את תשומת הלב חזרה לחיבור למקום, לאזור הגיאוגרפי המצומצם בסביבת הבית, והעלתה מחדש את החשיבות והצורך האנושי הבסיסי בתחושת שייכות לקהילה מקומית", מסביר אדריכל גיא מילוסלבסקי. "ראינו לכך דוגמאות רבות בתקופת המגפה, שבה אנשים התנדבו לעזור לשכנים, עשו הופעות מרפסות, עשו ספורט וריצה קרוב לבית, וראינו עלייה דרמטית בכמות הגינות הקהילתיות שצמחו ברחבי הארץ. הייתה לכך השפה מכרעת על בריאותנו הפיזית והרגשית: אנשים שהרגישו תחושת שייכות למקום ולקהילה, עברו את תקופות הסגר בקלות, ולעומתם, אנשים שחשו מנותקים ומבודדים, התקשו להתמודד ולתפקד והדבר התבטא גם בדיכאון ובעליה בתחלואה". על־פי מילוסלבסקי יש לדברים גם השפעה ישירה על תכנון פרויקטים למגורים: "המגמה כיום היא לתכנן פרויקטים של מגורים, גם מתחמי פינוי־בינוי, שבהם משלבים חללים משותפים לשימוש דיירי המתחם. אנו מייחסים תשומת לב רבה גם לתכנון שטחים ירוקים פתוחים, גינות, שבילי הליכה, שדרות, פארקים וכדומה, שאותם אנו משלבים גם במפלס הקרקע וגם כחללים ירוקים פתוחים בגובה הקומות או בקומת הגג. השטחים הפתוחים מזמינים את התושבים לבלות בהם, לצאת להתאוורר, לעשות בהם כושר, מגבירים את ההליכתיות, מהווים תשתית פיזית ליצירת אינטראקציה אנושית ובונים תחושת שייכות למקום ולקהילה. באופן דומה גם תכנון נכון של מרכז מסחרי שכונתי יוצר במה המכילה בתוכה חיי קהילה שוקקים".
רוני כהן, מנכ"ל אלדר שיווק נדל"ן, מתייחס אף הוא לתופעה: "אם בעבר קהילתיות היתה נחלתם של המושבים והקיבוצים בלבד, כיום, בין היתר הודות לבנייה בעירוב שימושים בפרויקטים רבים, הקהילתיות הופכת למוצר מבוקש גם באזורי אורבניים. יזמים יוצקים תוכן ומחזקים את הדימוי של 'להיות חלק מקהילה' או עקרונות של 'לגור איפה שאתה עובד, לעבוד איפה שאתה גר, לעשות הכול עם אנשים שדומים לך'. הרעיונות האלה מתממשים, ולא כגימיק, בפרויקטים שיש בהם עירוב שימושים אמיתי. אזורי מגורים, המציעים קהילתיות ושיתופיות - למשל מיזם מסחרי שיתופי או גינה שיתופית, מרחבי עבודה משותפים וכדומה – הם בעלי ערך מוסף בעיני רוכשי הדירות". התוצאה, לדברי כהן, מתבטאת בסוף גם במחיר: "אפקט הקהילתיות מעלה ערך של דירות בשכונות שלמות, וזאת מהסיבה שלא מעט אנשים מחפשים את תחושת ה'ביחד', מחפשים להיות חלק ממשהו, לשתף ולהרגיש שייכות – ובדרך כלל מוכנים לשלם על כך פרמיה במחיר".
"נדל"ן שמחייב דיאלוג בקבלת החלטות על ידי מספר רב של משתתפים"
לאדריכל גיל שנהב, שותף ומייסד בכנען שנהב אדריכלים, פירוש נוסף: "נדל"ן קהילתי זה לא מקום עם בריכה, מועדון דיירים, לאונג' עסקים וכו', אלא נדל"ן שמחייב דיאלוג בקבלת החלטות בקנה מידה גדול על ידי מספר רב של משתתפים. במסגרתו מחליטים על פונקציות ציבוריות, תפעול, ניקיון, תחזוקה, תקציבים ועוד. הביטוי המשמעותי ביותר לכך מיושם בהחלטות לגבי שיפוץ הבניין, כניסה לפרויקט תמ"א 38 או יוזמת פרויקט להתחדשות עירונית. אפשר להגיד שהציבור הישראלי הוכיח יכולות יוצאות דופן, ברמה שלא קיימת בשום מקום בעולם, בהתארגנות של קבוצות דיירים של עשרות ומאות דירות ביוזמות של התחדשות עירונית. מדובר בהובלת עסקה משותפת שיכולה להגיע לכמיליארד שקל. ההתחדשות נוגעת לכל אחד ואחד מהשותפים במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי. יכולת הארגון והחיבור בין אנשים ללא קשר משפחתי או חברי מניעה תהליכים משמעותיים עם תמורות כלכליות וחברתיות לעילא ולעילא לבעלי הדירות, לעיר שמתחדשת עם תשתיות מודרניות, מבני ציבור חדשים וליזם הבונה את הפרויקט".
גם בסלע בינוי מתייחסים לסוגייה שבמסגרתה הקהילתיות באה לידי ביטוי, בין היתר, גם בהשפעה של בעלי הדירות והדיירים על המתחם. אלעד כהן, מנכ"ל סלע ריאלטי מניבים מקבוצת סלע בינוי, מסביר שמעבר לצורך העכשווי בחוויית קנייה במרחק הליכה, או "Walk&Buy", כפי שהוא מכנה זאת, בחברה מכוונים לתמהיל שישפיע על הקהילתיות. "אנשים רוצים אפשרות לקנות מוצרים, גם בלי הצורך להזיז את המכונית כל הזמן. מה יותר נכון מאשר לרדת לרחוב ולמצוא שם את כל הדברים שאנחנו צריכים, כמו חנות צעצועים, כי שכחנו שיש היום יומולדת לילדה בגן. מעבר לכך חשוב לחברה שתמהיל החנויות יהיה הנכון ביותר עבור הקהילה, ולכן אנחנו נעזרים בסקרי שביעות רצון שקיימו עיריות, כמו קריית מוצקין וטירת הכרמל, או בסקרים עצמאיים שאנחנו מבצעים כיום בכל פרויקט. מעבר לדרישה הכמעט גורפת של מכולת מתחת לבית, באחד מהפרויקטים ראינו שיש ביקוש לחלל למטרת חוגים מתחת לבית. במקרים אחרים דובר על סניף דואר או קופת חולים. גם אם שוכר כזה ישלם פחות מרשת גדולה, וזה מה שלרוב קורה, מבחינתי, זה חשוב יותר, כי זה מייצר Win Win – מבחינתנו זה עוד טראפיק לאזור, ומבחינת הדיירים זה פוגע בול בצרכים שלהם. למעשה הם אלה שמכתיבים כיום את התמהיל הנכון עבורם".
שאול יסקי, מבעלי משרד האדריכלים יסקי אדריכלים, מדגיש את ההבדל בין נדל"ן קהילתי ובין מתחמים סגורים, שלמעשה מובילים לתוצאה הפוכה: "כאן קרה תהליך מעניין. דווקא פרויקטים הכוללים מתקנים פרטיים כמו בריכה או חדר כושר, הופכים לקהילות סגורות, המפנות הרבה פעמים עורף לשכונות שבהן הן ממוקמות. וכך נוצר מצב שדווקא הפרויקטים הללו הם פחות קהילתיים. דווקא פרויקטים עם שטחים ציבוריים ירוקים גדולים הם בעלי אופי קהילתי מובהק יותר, שגורם גם לתושבי הפרויקט והסביבה להגיע, ואז המפגש הקהילתי מועצם. גם פרויקטים שמערבים מבנה ציבור, כמו גני ילדים ועוד מבני ציבור, מחזקים את ממד הקהילתיות. הקורונה האיצה אף היא את המגמה. השהייה הממושכת בבתים חידדה את החשיבות של מרחב המחייה הפנימי וגם החיצוני בדירות, והביאה לעלייה חדה בביקוש לדירות המאפשרות 'להרגיש בחוץ'. אנשים כבר מחפשים מבחינה תודעתית מקום, שבו גם במציאות של סגר יש אפשרות למרחב".
"הקונספט מתחיל בתכנון"
"השיתופיות מעניקה לשכונה כמה יתרונות, כשהעיקרי שבהם הוא ללכד את הקהילה מהיום הראשון. כשבונים שכונה חדשה, חשוב ליצור קהילה חזקה ותומכת, והציבור מחפש להיות חלק מקהילה, לחלוק, לשתף ולהרגיש שייכות", כך מספרת טלי כהן, סמנכ"לית השיווק של שפיר מגורים. שפיר זכתה לפני מספר שנים במכרז של משרד הבינוי והשיכון לתכנון ובנייה של שכונת מגורים שלמה מאפס (מכרז "תכנן ובנה") בעיר חריש, וחלק מהקונספט של השכונה, שקיבלה את השם בצוותא, היה קהילתיות ושיתופיות. "זיהינו כבר לפני כשלוש שנים את הטרנד העולמי בצורך של אנשים ליצור לעצמם צורת חיים שיש בה קרבה וחיבור עמוק יותר עם מי שגרים סביבם, לצד הצורך לייצר לעצמם שייכות לקהילה אחת מזוהה", ממשיכה כהן. "הבנו שאנשים רוצים להכיר באמת את השכנים, רוצים להיות איתם בקשר, ליצור איתם משהו יחד. במקביל, מגמת הקהילתיות והשיתופיות התחזקה מאוד בזמן הקורונה".
האפשרות של שפיר במקרה של השכונה בחריש ומודל המכרז במתכונת "תכנן ובנה" אפשרה לה לקדם את הקהילתיות והשיתופיות באופן מלא מהרגע הראשון. ברגע שיזם אחד אחראי על בנייתה של כל השכונה, כולל מבני מגורים, מבני ציבור, תשתיות, אזורי מסחר, מוסדות חינוך, שטחים ציבוריים ועוד, יכולת ההשפעה שלו גדולה מאוד. "השכונה כוללת אלפי יחידות דיור בכ־100 בנייני מגורים, שני בתי ספר יסודיים, 11 כיתות גן ילדים, מרכז מסחרי, מתנ"ס, אולם ספורט ומגרש ספורט משולב. ברגע שחברת שפיר בנתה את השכונה כולה, היא יכלה למתג אותה ולפעול במגוון כיוונים, בניגוד לשכונות אחרות שבהן יש ריבוי יזמים שבונים פרויקטים שונים, וכל אחד מהם מנסה לצקת תוכן רק לפרויקט שלו ללא ראייה הוליסטית. בהתאם לכך קונספט חוויית המגורים בשכונה בא לידי ביטוי כבר בתהליך התכנון, ומאפשר להתאים גם את המבנים והשירותים של השכונה לאותו קונספט. למשל כך חשבנו על חללי העבודה המשותפים, הגינה הקהילתית, החנות השיתופית ודברים נוספים כבר בשלב התכנון, ודאגנו לבנות ולמקם אותם כחלק ממבני השכונה כדי שיעניקו לתושבים חוויית מגורים שלמה".
מתברר שלא רק הרוכשים והיזמים מקדמים או דורשים את הקהילתיות, יש מי שמסביר שגם הרשויות המקומיות מתחילות לאמץ את המתכונת. "נושא החיים הקהילתיים נלקח כיום בחשבון הן על ידי היזמים והן על ידי הרשויות, אשר דורשות תועלות ציבוריות וחברתיות בתכנון פרויקטים, כאשר גם הרשויות וגם היזמים שמים דגש על תכנון ושימושים שמאפשרים קהילתיות, כמו מועדוני דיירים, חדרי כושר, מסחר, ואפילו עד לרמה של כורסה בלובי או כל רכוש משותף אחר בבניין, שפתוח לשימוש כולם והוא ההגדרה הטהורה של נחלת הכלל", כך האדריכלים ערן שקד וערן לשם, בעלי משרד CityBee. לשם ושקד תכננו את שכונת בצוותא הקהילתית בחריש, ומסבירים, כי "כל המרכזים השיתופיים של בצוותא יוצרים קהילה. למשל מחסן כלים קהילתי, חללי עבודה המשרתים את התושבים, שטח ציבורי פתוח הפונה לאמפי. זה מוכתב בתכנון העירוני".
יזמים וארגונים קהילתיים משלבים ידיים
לעיתים הפיכת פרויקט לקהילתי נעשית מסיבה שיווקית ולעיתים מדובר בשיתוף פעולה ארוך טווח עם מטרות נוספות. כך לדוגמה שיתוף הפעולה של חברת הנדל"ן אזורים עם ארגון ארץעיר, העוסק בחיזוק קהילתיות עירונית בפריפריה. בחברת אזורים מסבירים שבשנים האחרונות יש מגמה, שבה לא פעם יזמי הנדל"ן מבקשים לייצר ערך מוסף עבור הדיירים החדשים ולבנות חיי חברה וקהילה מגוונת ומגובשת. "היכולת של יזמים לייצר קהילתיות, בייחוד במתחמים גדולים, מאפשרת להם גם למכור ערך", מסבירים באזורים, "יותר ויותר יזמים אינם עוסקים בבניית מגדלים ודירות גרידא, אלא משקיעים גם בחיים 'שאחרי', ומלווים את הדיירים בבניית חיי קהילה עשירים. הצורך בקהילתיות התגבר בקרב ישראלים רבים בתקופת המגפה, וההגבלות הבריאותיות לצד המצוקה הכלכלית העצימו את הצורך בקהילה ובשיתופיות". לאחר ששיתפו פעולה בפרויקט "סנטרל פארק" בבאר שבע, ארגון ארץעיר וחברת אזורים משתפים פעולה גם בפרויקט "צמרות" של החברה בנהריה. הפרויקט בנהריה כולל 154 יחידות דיור, והוא נבנה כך שחלקו מותאם ומכוון קהילה. "שיתוף הפעולה של ארץעיר ואזורים לא נגמר רק בתכנון, כארגון המקדם קהילתיות עירונית, ארץעיר הוא שותף מלא בהקמת הקהילה, ואף מינה אדם מטעמו שילווה את הקהילה לאורך הדרך", מספרים באזורים, "ב'סנטרל פארק' וב'צמרות' הוחלט שבמקום תקציב שיווק גדול, ההשקעה תהיה ברכזת קהילה מטעם ארץעיר. הרכזת פועלת למען שיפור איכות החיים של הדיירים במתחם – היא הכתובת לדיירים, ממפה את מאפייני הדיירים החדשים ואת צורכיהם. כמו כן היא פועלת ליצור פלטפורמות קהילתיות שונות, כמו ועדות, צוותי פעילים לפי תחומים, קבוצות ווטסאפ ודרכי התקשרות עם השכנים, יוזמת אירועים בחגים, יוזמות קהילתיות ועוד. כחלק מפרויקט 'בינוי קהילה' בפרויקט 'צמרות' נהריה, הוקמו שלושה צוותים: צוות אבזור ועיצוב מועדון הדיירים, ובו דיירים הנפגשים על בסיס שבועי עם אדריכל השיווק של אזורים, דודי סמרה; צוות האחראי להפקת אירועים קהילתיים לאורך כל השנה; וצוות מודל כלכלי, הנפגש אחת לשבועיים ובונה מודל כלכלי המאפשר לתושבי השכונה הפקת פעילויות, חוגים ומפגשים. "המודל של אזורים וארץעיר מאפשר ליצור את התשתית ולספק את הכלים המתאימים ליצירת קהילה בטווח הארוך, גם לאחר שאזורים מפסיקה להיות מעורבת", מסכמים באזורים.
בארץעיר משתפים פעולה עם יזמים גם בהתחדשות עירונית, כפי שמסבירה ענבל שלוסברג, מנהלת תחום התחדשות עירונית קהילתית בארגון: "אחרי עבודה עם אלפי תושבים וקהילות אנו מבינים, שכדי שפרויקטים של התחדשות עירונית יצליחו, נדרשת עבודה קהילתית עוד מהשלבים הראשונים של התכנון. רוב הפרויקטים מתקיימים בשכונות ותיקות, שחלקן מאופיינות באוכלוסייה ממצב סוציו-אקונומי נמוך, שברוב המקרים ניצבת אבודה אל מול הבירוקרטיה ולא שייכת לשכונה לאור השינויים הדרמטיים הצפויים בה. המדינה, היזמים והרשויות המקומיות חייבים להבין שהתחדשות עירונית היא גם נושא חברתי ולא רק תכנוני וכלכלי, ושיש להשקיע גם באוכלוסייה המקומית ולקדם פרויקטים קהילתיים שיחזקו את האוכלוסייה הוותיקה בשכונה ויצמצמו תהליכים של דחיקה של אוכלוסיות אלו. המשוואה חייבת להשתנות. היתכנות פרויקט להתחדשות עירונית צריכה להיות מותנת בתוכנית התחדשות קהילתית. סדר העדיפויות של הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה חייב להשתנות". בארץעיר מסכמים כי: "בינוי קהילתי הוא פרופסיה, המתבססת על עקרונות של עבודה סוציאלית קהילתית - חיזוק מנהיגות ותשתית ארגונית של תושבים מוחלשים וחזקים כאחד עבור עצמם ועבור המרחב שבו הם חיים. שנים רבות העבודה הקהילתית נעדרה כמעט לחלוטין מעולם הבינוי והתכנון, אשר מבוסס עקרונות תכנוניים ארוכי טווח וכוללניים, ומנוהל לרוב משיקולים ותמריצים כלכליים. ההתחדשות העירונית המסיבית בשנים האחרונות היא הזדמנות לשילוב כוחות ולשיתופי פעולה נרחבים ועמוקים בין הפרופסיות ובין כלל השחקנים בזירה".
שיתופיות: לא רק במגורים
פתרונות קהילתיים והאפשרות של יזם לאפשר לבעלי דירות או תושבי שכונה ערך מוסף לא מוגבלים רק לשטחי המגורים או שטחים משותפים בבניין. דוגמה לכך אפשר לראות במהלך שעשתה חברת גרופית, המחזיקה במרכז מסחרי שכונתי "הפיל" בבנימינה. החברה הקצתה חנות במתחם שלא לטובת רווח לשימוש הקהילה הקרובה. בחנות נמכרים בגדים יד שנייה, ספרים ומשחקים במחירים סמליים. החנות מופעלת על ידי מתנדבות, וההכנסות מועברות לנזקקים. חברת גרופית לא גובה דמי שכירות וכל ההכנסות עוברות לקהילה. לדברי בן סביון, סמנכ"ל התפעול של גרופית - "כתושב בנימינה אני יודע להגיד, שהחנות היא המתנה שלנו לקהילה, היא מאפשרת לכל מי שרוצה להצטייד בבגדים – להשיגם בעלות מזערית. החנות יוצרת סביבה של קהילת תורמים ונתרמים, לצד מתנדבים שמפעילים את המקום. באופן כללי מרכזים מסחריים שכונתיים כוללים יותר בעלי עסקים קטנים ומקומיים, בתי קפה פרטיים, מכולות ובעלי מלאכה. במרכז שכונתי הסיכוי שתתרום לפרנסת השכן שלך ושתפגוש מכר או חבר קרוב מהאזור גבוה, ולכל מרכז יש אופי שכונתי ייחודי משלו".
נקודה למחשבה: הקורונה הפכה את השיתופיות למודל עסקי ולחוויית מגורים
חגית לאניאדו, יועצת בכירה לאסטרטגיה ושיווק
בתקופת הקורונה תפסה תאוצה תופעה נדל"נית חדשה-ישנה. לא מדובר בבריחה מהעיר הצפופה אל המרחבים הפתוחים וגם לא בפריחה המחודשת ברכישת צמודי קרקע בהשוואה לדירות במגדלים, אלא דווקא במוצר שקשה לתמחר או למדוד: פריחת הקהילה. יותר ויותר חברות יזמיות וקבלנים, שבעבר בדרך כלל היו מחכים לקבל טופס 4, למסור את המפתחות לרוכש וללכת כמה שיותר מהר ורחוק, משקיעים כיום מיליוני שקלים דווקא בשכלול חוויית המגורים וביצירת קהילתיות שכונתית ושיתופית, שתימשך גם ביום שאחרי מסירת הדירה. העניין הגובר של חברות הנדל"ן הגדולות במתן שירותי קהילה מוכיח: הקורונה לא הרגה את השיתופיות – היא הפכה אותה למודל עסקי ולחוויית מגורים.
אם בעבר הרעיון הקהילתי היה קיים רק במושבים ובקיבוצים, כעת, הודות לפרויקטים רבים המבוססים על עירוב שימושים, הוא מחולל שינוי גם במרכזי הערים. קמפיינים רבים מדגישים עירוב שימושים, רעיונות של "להיות חלק מקהילה" ועקרונות של "לגור איפה שאתה עובד, לעבוד איפה שאתה גר, לעשות הכול עם אנשים שדומים לך". אנו רואים שרעיונות אלה מתממשים, לא כגימיק, בפרויקטים שיש בהם עירוב שימושים אמיתי ויעיל בתכנון הפיזי.
כשיש מסחר איכותי בקומת הקרקע, לאונג' עם פינות עבודה שיתופיות, אינטרנט איכותי, חדר כושר, חדר אירועים, פינות פעילות לילדים או גינות קהילתיות לטובת הדיירים, זו תשתית פיזית לייצר קהילה ולקחת את השיתוף צעד קדימה. תקופת הקורונה הביאה אותנו להפנמה של הרעיון, שלפיו הדייר שלנו לא מבקש רק ארבעה קירות ומיקום, אלא גם עולמות תוכן, חוויה קהילתית ותחושה של שייכות והזדהות עם המקום שבו הוא גר – שאנחנו לא יכולים ולא רוצים להשאיר רק בידיים של הרשות המקומית, של הגורל או של איזו קבוצת ווטסאפ. העולם מתקדם ומשתנה, ובהתאם לכך גם מערכת היחסים בין היזם לדייר, שאינה מסתיימת אחרי הבדק, חייבת לקבל יותר עומק. עלינו להבין מה הצרכים של הדיירים שגרים בדירה שמכרנו להם, ולשאוף להעניק להם את חוויית המגורים הטובה ביותר.
