עונת הרחצה תסתיים בקרוב, ומנתוני משרד הפנים עולה כי 37 בני אדם טבעו למוות השנה, כאשר רק ביממה החולפת קיפחו את חייהם בטביעה שלושה אנשים. בנוסף, מקרים רבים של טביעות הסתיימו בנזק גופני. על רקע מכת הטביעות שחוזרת על עצמה בכל שנה ניסינו לקבל תשובות לכמה מהשאלות הבולטות שעולות בנושא: מי אחראי על הבריכות והחופים בישראל, איך ואת מי ניתן לתבוע ומה הפיצוי שאפשר לקבל. זאת בעזרתה של עו"ד ענת גינזבורג, בעלים ומייסדת משרד המתמחה בתביעות נזיקין וביטוח.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
למי שייכים החופים?
החופים שייכים למדינה. מי שאמורה לתחזק ולתפעל אותם היא הרשות המקומית שבשטח שיפוטה מצוי החוף, בין אם החוף מוכרז ומוסדר לרחצה ובין אם מדובר בחוף לא מוכרז. הרשות המקומית, על פי דין, אחראית להפעלת החופים, אחזקתם, העסקת מצילים, סדרנים ופקחים. משרד הפנים אחראי לפקח על הרשויות המקומיות. בין היתר, עליו לפקח ולוודא שהן מקיימות את הוראות החוקים הרלבנטיים, לערוך ביקורות, לוודא תיקון ליקויים בחופים ולאסור כניסת מתרחצים לחופי רחצה מסוכנים.
במקרים של טביעה בים או בבריכה, מי עלול להימצא אחראי?
על פי החוק, בכל בריכה שאינה פרטית חייבת להיות נוכחות של מציל מוסמך. במקרה והמציל נעדר מהמקום, חובה על מפעיל הבריכה לוודא כי היא סגורה ולא ניתן להיכנס.
"לאחרונה היו טביעות של ילדים בבריכות פרטיות בצימרים. במידה והבריכה לא הייתה מגודרת כראוי ולא היה שער שאינו מאפשר כניסה לבריכה, הרי שבמקרה כזה בעל הצימר עלול להימצא אחראי לטביעה", מציינת עו"ד ענת גינזבורג. "קיימים גם סיכונים נוספים ברחצה בבריכה, כמו התחשמלות, חבלת ראש כתוצאה מקפיצה למים רדודים וכדומה, שמפעילי הבריכה עלולים להיות אחראים להם".
עורכת הדין ענת גינזבורגצילום: תומר שלוםעוד טוענת עו"ד גינזבורג, כי "טביעה בים אינה גזירת גורל. ברוב מקרי הטביעה קיימת עילת תביעה נגד הרשויות, בין אם הטביעה אירעה בחוף מוכרז ובין אם קרתה בחוף שאינו מוכרז. לגבי מקווי מים מלאכותיים, אגמים מלאכותיים וכדומה, על הרשות המקומית, המדינה, גופים פרטיים המחזיקים בשטח לדאוג למצילים, פקחים וכל הדרוש לשמירה על ביטחון המתרחצים, כולל שילוט אזהרה, כריזה, פיקוח. במידה והם אסורים לרחצה, יש לגדר את המקום, להציב שילוטי אזהרה ולפקח על המקום באמצעי ניטור המתחייבים".
האם ניתן לתבוע במקרה של טביעה?
כן. לדברי עו"ד גינזבורג ישנן מספר עילות לתביעה, ובהן:
1. סיכון שכיח מאוד בים הוא גלי סחף, זרמים ומערבולות. גם בים "שקט" לכאורה או במים רדודים, מתרחצים עלולים להיסחף למרחקים על ידי גלי סחף תת קרקעיים, ולטבוע. לפיכך קיימת חובת שילוט ברורה לגבי הסכנות. על הרשויות המקומיות לדאוג לפרסום מידע והסבר ברור ומפורט בדבר הסכנות והמלכודות שמתחת לפני המים.
2. היעדר סימון וגידור של אזורי סכנה במים בעזרת דגלים, חבלים, מצופים וכיוצ"ב.
3. אי מניעת כניסה ואי הרחקה מהחופים המסוכנים, ובזמן של היעדר שירותי חירום והצלה בפרט, באמצעות פקחים ואמצעי בקרה וכריזה.
4. קיום נוהל בלתי סביר של "סגירת הים" בשעות בלתי סבירות, למשל בשעות הבוקר המוקדמות או בין הערביים כשהמוני רוחצים עדיין נופשים ומבלים בחופים.
5. אי קיום משמרות בטיחות, סיור ופיקוח באופן רצוף ומתמיד בחופים גם לאחר "סגירת הים", בחופים מוכרזים ובחופים בכלל.
6. אי קיום שירותי הצלה וחירום זמינים, ראויים ומספקים בהתאם לאופי החוף והשוהים בו.
7. מקרים בהם קיימת רשלנות מצד המצילים, הפקחים או הסדרנים בהשגחה על ציבור הרוחצים.
8. אי הוצאת מתרחצים מהמים במקרים המתאימים, וכך גם אי הפעלת כריזה להוצאת מתרחצים מהמים.
9. אי מתן מידע והסבר מפורט וברור בדבר הסיכונים הקיימים באופן ספציפי בכל חוף וחוף, ולסכנות המיוחדות הטמונות בו להיווצרותם של מלכודות, בורות, מערבולות וזרמים, בשל תנאי החוף.
10. אי קיום תכנון ושיטה של בטיחות מים, היעדר חינוך, הסברה והדרכה, היעדר תיקצוב ואי השקעת משאבים לצורך שמירת חיי אדם, וזאת בהשוואה למלחמה בתאונות הדרכים למשל.
לדברי עו"ד גינזבורג, "הדרך להישמר מסכנותיו של הים היא בקיום מנגנוני פיקוח, הגנה ושליטה מצד הרשות האחראית על החוף. משנכשלו הרשויות - קמה עילת תביעה במקרה של טביעה".
האם קיימת עילת תביעה לפיצוי הטובע או משפחתו לגבי רוחצים שטבעו בחוף שאינו מוכרז?
כן. "גם בחוף שאינו מוכרז יכולה לקום עילת תביעה, כמו למשל במקרים בהם הרשויות המופקדות על החוף יודעות שאנשים באים לרחוץ בו, הכנרת לדוגמה", מסבירה עו"ד גינזבורג. "אם למשל בחוף לא מוכרז יש סממנים לפיהם הציבור עלול לחשוב כי החוף מוסדר, כגון קיוסק, שמשיות, כיסאות להשכרה וכו', או מבני שירותים ועזרה ראשונה, תקום עילת תביעה".
"אם למשל בחוף לא מוכרז יש סממנים לפיהם הציבור עלול לחשוב כי החוף מוסדר, כגון קיוסק, שמשיות, כיסאות להשכרה וכו', או מבני שירותים ועזרה ראשונה, תקום עילת תביעה"
דוגמה נוספת היא במקרים בהם לא ברורים הגבולות והתחום בין חוף מוכרז לחוף שאינו מוכרז והרוחץ בים יכול לסבור שהוא נמצא בחוף מוכרז. "במקרה של רוחץ שנפגע קשות בעת שרחץ בחוף במרכז הארץ ונגרמה לו נכות בשיעור 100%, פסק בית המשפט העליון בשנת 2009 כי העירייה הציגה מצג שווא לפיו ניתן לרחוץ בים, לא תחמה את חוף הרחצה ולא מנעה מהציבור והנפגע לרחוץ באזור שאינו מוכרז לרחצה. כן נקבע, כי המדינה, למרות ביקורים במקום, לא התריעה ולא דרשה הצבת שלטים בחוף הים".
תזכורת: תמותת ילדים בחופש הגדול
(צילום: משה מזרחי)
מהו הפיצוי שניתן לתבוע?
כאשר מדובר בטביעה למוות, תכלול התביעה פיצויים בגין אובדן השתכרות פוטנציאלי של המנוח עד המועד בו היה אמור לפרוש לגמלאות, הפסדי פנסיה, גמל, קצבת זקנה, פיצוי על כאב וסבל, קיצור תוחלת חייו, הוצאות קבורה, שבעה וכו'. אם הוא בעל משפחה, תכלול התביעה גם אובדן שירותי אב, בן זוג וכו'.
בתי המשפט פסקו במהלך השנים פיצויים גבוהים בגין הרכיב של כאב וסבל לטובעים, בשל המוות האכזרי הכרוך בטביעה. כך, בגין טביעה במהלך שיט אבובים בירדן נפסקו בגין כאב וסבל מיליון שקל. סכום זהה נפסק במקרה של טביעת בת 17 בכנרת. במקרה אחר שעסק בטביעת פעוטה בת שלוש נפסק סכום של 700 אלף שקל.
במקרה של טביעה שגרמה לפציעה, הרי שיש לפצות את הנפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, וזאת בהתאם לדרגת הנכות שנגרמה לו. יש לצרף לתביעה חוות דעת של מומחה רפואי הקובעת את דרגת נכותו של הנפגע. בין היתר, כוללת התביעה הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת מיטיבים, הוצאות סיעוד, כאב וסבל וכו'.
מה קורה במקרה בו מצילים ו/או אנשי מד"א נמנעו מלהנשים טובע עקב סיכון לקורונה?
במידה והמופקדים על שלומו של הרוחץ לא הפעילו את כל האמצעים הנדרשים על מנת להצילו, הם חשופים לתביעת נזיקין. כמו כן, יש לקחת בחשבון את חוק: "לא תעמוד על דם רעך" משנת 1998, לפיו חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא בסכנה מיידית לחייו, לנגד עיניו.
פורסם לראשונה: 07:18, 06.09.21
