ניצולי שואה הפגינו מול משרד ראש הממשלה בירשולים במחאה על גירוש פליטים אוקראינים
(צילום: גיל יוחנן )
מספר המשרות הפנויות במשק עולה במשך חודשים ארוכים והיום הגיע לשיא חדש - 150 אלף. מעסיקים לא מצליחים לאייש מקומות תעסוקה במקצועות רבים, למרות הירידה החדה באבטלה אל שיעורים שכבר מתחת לתקופת טרום הקורונה. פשוט אין עובדים בתחומים מקצועיים רבים, ובחלק מהענפים הפחות אטרקטיביים הישראלים לא מעוניינים לעבוד. בטח לא בשכר מינימום.
המקצועות שבהם חסרים עובדים הם לכל אורך השדרה: 18 אלף מהנדסים, מתוכם 14 אלף מתכנתים, עשרות אלפי עובדי ניקיון, משק בית, מלצרות, סיעוד ועוד. לכן הגעת עשרות אלפי עולים, לצד עשרות אלפי פליטים לא יהודים, לא רק תעשה טוב לנמלטים מהתופת, שחלקם איבדו את בתיהם ולעיתים גם את קרוביהם וחבריהם, אלא תזניק את המשק הישראלי לצמיחה גבוהה, לתעסוקה מלאה וליציאה מהירה עוד יותר ממשבר הקורונה בן השנתיים.
סגירת גבולות הרמטית, שתלווה בגבולות בשני ביטויים הקשורים לשואה - "מכסות" ו"סלקציה" - תגרום בדיוק את ההפך מהרצוי. ישראל תגונה ותבוזה על מדיניותה האנוכית וחסרת ההתחשבות, והמשק הישראלי יישאר תקוע. זאת, במקום לנצל הזדמנות יוצאת דופן להזנקתו לשיאים חדשים. חומר למחשבה לראש הממשלה ולשרי האוצר, הפנים והקליטה.
דווקא בימי המלחמה העקובה מדם באוקראינה, נקרתה בדרכה של ישראל הזדמנות חד פעמית - גם להיות טובי לב, רגישים ונדיבים בקליטת עשרות אלפי אוקראינים, שאינם יהודים, וגם כמה אירוני, עוד להרוויח מכך בתחום הכלכלי.
אספר משהו אישי. מעולם לא היו לי סבתות, סבים, דודים, בני דודים, כלום. לפני 83 שנים, ב-1939, נחסמה הדרך בפני אלה מבני משפחתי שניסו להימלט מגרמניה הנאצית, בין השאר לשווייץ. "אין כניסה", הודיעו להם. והיו גם סבתא וסבא שהצליחו לברוח לבלגיה, ושם הסגירו אותם המקומיים לנאצים. סבתא נפטרה ממחלה שלא טופלה שם, וסבא המשיך ברכבת לאושוויץ כמו שאר המשפחה.
אין יום שאיני חושב על כך שכולם, חוץ מהורי שהצליחו להימלט לארץ ישראל ממש ברגע האחרון, נספו. הסיבה: מדינות שיכולות היו לפתוח את שעריהן בפני פליטי מלחמה ולהציל את המשפחה - נעלו את הגבולות. הן נותרו "ניטרליות". ממש כך "ניטרליות", שהובילה לרצח מי שביקשו למצוא אצלן מקלט.
עצוב לי מאוד לראות ולשמוע את מה שמתרחש בימים האלה ממש בשערי מדינת ישראל. מוטלות מכסות על קבלת פליטי מלחמה, ומאות מהם, שהגיעו בחוסר כל, מגורשים בחזרה אל התופת ואל הלא נודע. נכון, אין היום רכבות לאושוויץ, אך יש רחובות עם מינוס 5 מעלות, בלא שום אמצעי קיום. חלקם לא ישרדו את החורף הזה.
וכאן, במקרה המיוחד של מדינת ישראל, מגיע לא רק השיקול האנושי-הומניטרי. דווקא כעת, במצבה הנוכחי של ישראל, קליטתם לתקופה מוגבלת של שנתיים-שלוש, של 30 או גם 50 אלף אוקראינים הנמלטים מגיא ההריגה של 2022, מעבר לאלפי העולים החדשים, יכולה אפילו להועיל למדינת היהודים.
