"עבר עלינו לילה לא פשוט. היה חשש לרפתות ולדירים שבקו האש – בדפנה, כפר גלעדי, בית הלל, זרעית ונטועה, שם הדיר ממוקם ממש על הגדר. השריפה השתוללה והתלבטנו מה לעשות עם הרפת, האם לפנות או לא. למזלנו, הפרות לא נפגעו", כך פתח את הראיון איציק שניידר, מנכ"ל מועצת החלב, רפתן במקצועו ממושב בית אלעזרי שליד גדרה, לאחר הלילה שבו בער הצפון בשבוע שעבר. "בצפון יש היום יישובים נטושים שבהם הרפתנים ממשיכים להפעיל את הרפת יחד עם כל המערך שסביבה – וטרינרים, מובילי החלב. כולם מסכנים את עצמם כדי להמשיך את רצף הספקת החלב".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כמובן שגם בדרום הטראומה של 7 באוקטובר לא פסחה על הרפתות: התמונות של מכון החליבה השרוף בקיבוץ עלומים, של מגורי עובדי הרפת התאילנדים שנרצחו במגוריהם, הרפתנים שנרצחו או נחטפו והמתנדבים שסיכנו את חייהם והגיעו להפעיל את הרפתות לאחר מספר ימים שבהם הפרות לא קיבלו מים ואוכל – כל אלה הפכו לחלק מזיכרון הזוועות של השבת ההיא. וזה עדיין לא נגמר. שניידר: "הפרות והעזים רגישות לסטרס. נכון להיום, 40% מהפרות בעוטף יצאו מכלל ייצור – הן לא התאוששו מהטראומה, חלקן לא מתעברות, יש הפלות, ואצל חלקן ירדה תפוקת החלב והרפתנים נאלצו להוציא אותן מהעדר".
לצד הסיוע לרפתני הדרום והצפון, במועצת החלב עדיין נאלצים להילחם נגד התוכניות לחשוף את ענף החלב לתחרות מצד היבוא. "באוצר השגרה לא השתנתה גם אחרי 7 באוקטובר בכל הנוגע לחשיבות החקלאות ושמירה על ביטחון המזון", אומר שניידר בכעס. "מקדמים עכשיו את החוק 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל', אבל לחקלאים זה לא טוב. מאמצים תקנים אירופים של תוצרת חקלאית מיובאת, שמתייחסים גם לחומרי הדברה, שבאירופה הם שונים משלנו, וזה יחייב אותנו לשנות חומרי הדברה גם במזון לפרות. אחר כך יגידו למה הכל יקר כאן? ומי שחושב שהרפורמה תוזיל מוצרים, אז בשבוע שעבר בדיון בוועדת הכלכלה נציגת האוצר אמרה ש'הרפורמה לא נועדה להוזיל, אלא לגוון'. התקווה שהייתה לי שאחרי 7 באוקטובר התפיסה תשתנה לגבי הצורך לא להיות תלוי ביבוא, התבדתה.
"הגיע הזמן להבין שאנחנו לא אירופה ולא ארה"ב, בדיוק כמו שהבינו כעת שישראל צריכה לייצר את התחמושת שלה בעצמה. צריך לשמר את הייצור העצמי של חלב, גבינות, עגבניות וכו', ולא לסמוך על פולין (בפעם היחידה שבה יובא חלב לארץ, על ידי רמי לוי, הוא יובא מפולין – נ"ז) או כל ארץ אחרת. הגיע הזמן שכל התפיסות הכאילו ליברליות של ארגון קהלת יעברו מן העולם. כששר האוצר סמוטריץ' פתח לראשונה את יבוא החלב, הרפתנים הרגישו אגרוף בבטן, וכמו שחזינו, זה לא צלח, כי מדובר במוצר טרי עם חיי מדף קצרים, שהופך את יבוא החלב הניגר ללא כדאי. בישראל מייצרים 6 מיליון קרטוני חלב בשבוע. זו לא כמות שניתן לייבא חלק משמעותי ממנה. אפשר לייבא אולי מכולה בשביל יחסי ציבור וכותרות, וזה מה שהיה. לשמחתנו הניסוי לא הצליח, וכיום כולם יודעים שזה היה ספין ללא היתכנות. צריך לחוש גאווה שמשק החלב עמד בהצלחה במבחן – באירוע הכי קשה שידעה מדינת ישראל, ולא חדל לספק חלב".
ב-7 באוקטובר, אומר שניידר, אחרי שמהבוקר קיבלו טלפונים מהרפתנים, הבינו במועצה שמדובר באירוע בסדר גודל שלא הכירו בעבר. "עד שעות הצהריים הבנו שאנחנו מאבדים את יכולת הייצור של רפתות העוטף: 30 מיליון ליטר חלב", הוא אומר. "חמישה רפתנים נרצחו, שניים נחטפו, צוותים של תאילנדים נשחטו ונחטפו, מכוני תערובת נבזזו. אבל הרפתנים לא ויתרו. בכיסופים, מנהל הרפת, ראובן הייניק, בא אחרי יומיים לטפל בפרות ומחבלים שהסתתרו שם רצחו אותו. ולמרות כל הכאוס הזה, כשמחבלים עוד מסתובבים בחצרות המשק, תוך שבועיים הרפתות חזרו לחליבה. הייתה התגייסות מדהימה. הייתה לנו רשימה של יותר מ־1,000 מתנדבים. היישובים היו נטושים וחרוכים, ועובדי הרפת, למרות הטראומה ועם מטען נורא של חברים וקרובים שנרצחו ונחטפו, התגייסו כדי להאכיל ולחלוב את הפרות. מיד לאחר השבת השחורה הזמין אותי שר החקלאות, אבי דיכטר, ללשכה שלו ושאל אם צריך לפתוח יבוא בגלל החשש ממחסור בחלב. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי: 'אני מכיר את הרפתנים, הם עם מיוחד, ולא יחסר חלב. הם יפעילו את הרפתות למרות הכל'".
איך אתם עוזרים להם?
"אנחנו מסייעים להם בשיקום הרפתות. המועצה שכרה מלווה מיוחד, יורם שפריר מקיבוץ זיקים, שבנו נרצח, והוא מלווה את התהליך, כולל רכישת פרות חדשות במקום אלו שנפגעו. ראינו חשיבות עצומה בשיקום הרפתות כסמל להתחדשות. אם יש רפת, יש גם חיים וחקלאות. בעיניי הרפתות הן קטר לשיקום העוטף. בכוונת המועצה להגדיל את רפתות העוטף. נתנו להן תוספת מיוחדת של מכסת חלב, עוד 100 אלף ליטר (מועצת החלב מקצה מכסות שנתיות של ייצור חלב לכל רפת – נ"ז). סייענו להם בהכנת תיק למס רכוש לכל רפת. לצערנו, בצפון עדיין אין תהליך שיקום. ולמרות הכל, אין מחסור בחלב לאורך כל התקופה הזאת.
"גם למחלבות מגיע ציון לשבח: למרות מחסור גדול בכוח אדם שגויס למילואים, הן סיפקו חלב באופן סדיר. תנובה נתנה את החיבוק הכי גדול לרפתנים בעוטף. היא הקימה קרן בסך 15 מיליון שקל לשיקום הרפתות. זה כולל מימון הקמת מכון החליבה בכיסופים, שם התבצרו ב-7 באוקטובר מחבלים שחוסלו יחד עם מכון החליבה על ידי טנק של צה"ל, ועד רכישת טרקטורים במקום אלו שנגנבו לעזה. הבוקר התקשרו אלי נוקדים (מגדלי צאן) מהצפון, מזרעית, שתולה וגורן, ועידכנו שמנכ"ל תנובה, גדי קוניא, הודיע להם שהוא נותן להם מענק של 100 אלף שקל לכל דיר עיזים, כדי לעבור את התקופה. לצערי כל זה לא מחלחל למעלה, לאוצר".
הרצון לפתוח את ענף החלב ליבוא נובע מהעובדה שמוצרי החלב בישראל יקרים ביחס לעולם.
"אנחנו שיאנים בשני דברים: תנובת החלב לפרה, שהיא הגבוהה ביותר, ומחיר המים לחקלאים, שגם הוא הגבוה ביותר בעולם. המסים הישירים והעקיפים גבוהים ב־20% בממוצע ממדינות אירופה. ברוב מדינות אירופה וארה"ב אין מע"מ על מוצרי חלב. אם הממשלה תחליט, כמו באירופה, להפחית או להפסיק לגבות מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, המחיר ירד מיד ב־17%. אתם רוצים להשוות אותנו לאירופה? תשוו גם את התנאים של החקלאים, שמקבלים באירופה סבסוד ישיר מהממשלות. אצלנו זה עדיין לא קורה.
"בכלל, לדעתי, אחרי 7 באוקטובר צריך להפסיק להתייחס לסוגיית המחיר כדבר המרכזי, כדי שלא יקרה לנו מה שקרה לחימוש של צה"ל. החליטו בזמנו שאנחנו הסטארט-אפ ניישן ולא צריך להתעסק במפעלים ובייצור כדורים ופגזים, וצימצמו את קווי הייצור של החימוש (תע"ש), והתוצאה היא שנתפסנו בחוסר תחמושת ובתלות ברכבות סיוע אוויריות מארה"ב. אסור שמוצרי בסיס כמו חלב ומוצריו יהיו תלויים באחרים, ראינו כבר ידידים שהופכים ברגע לאויבים".
אתם מתנגדים לגמרי ליבוא מוצרי חלב?
"ענף החלב פתוח ליבוא. יש על המדפים יוגורט יווני, מעדנים, גבינות מיוחדות ללא מכס, ואני לא רואה שהן הפכו ללהיט. היוגורט השולט הוא ישראלי, גם גבינת עמק שולטת במדף. לא הכל זה מחיר, ולא תמיד היבוא עובד לטובת הצרכן. למשל החמאה: הממשלה החליטה להוריד את המכס ולהוציא את החמאה מפיקוח מחירים, בטענה שהיבוא יגביר תחרות ויביא להורדת מחיר גם בלי הפיקוח. התוצאה הייתה שמחיר החמאה זינק מ־7.20 שקל לחבילה (המחיר המפוקח), ל־12-9 שקל לחבילה. ברגע שהוסר הפיקוח כל השוק הקפיץ מחירים.
"אם אני מסתכל על הרפורמה שניסה אביגדור ליברמן לעשות בחקלאות – הורדת מכסים על שורה של פירות וירקות, אני לא רואה שהמחיר ירד. אם ניקח לדוגמה את השום, שפתחו אותו ליבוא מסין. ענף השום בארץ נכחד כמעט לגמרי, ונכון להיום המחירים לא יותר נמוכים ממה שהיו. אז אומרים: כן, אבל מחיר האננס נחתך בחצי. אבל אננס הוא לא בר השוואה, מדובר בפרי פרימיום לפינוק, הוא לא חובה במטבח הישראלי. תראי מה קרה עם שמן הזית: הורידו מכסים, היבוא גדל, בארץ עקרו מטעי זיתים בגלל היבוא שפגע ברווחיות, ועכשיו יש חוסר עולמי בשמן זית, והמחירים קפצו לשמיים. הורדת המכס נתנה כוח לשלושה יבואנים שגרים בסביון או הרצליה פיתוח, על פני אלפי חקלאים ששומרים על הגבולות ומחויבים לאזרח הישראלי. זה לא פתרון.
"אנחנו התרגלנו שזה מובן מאליו שתמיד יש חלב ומוצרי חלב מהמגוונים והזמינים בעולם. אבל כדי שישתלם לבצע השקעות גדולות ברפתות – צריך שלרפתנים תהיה ודאות לגבי יציבות הענף והיכולת להרוויח, ולא שיהיה איום כל כמה זמן לפרק את תכנון משק החלב. היבוא בגבינה הצהובה הוא דוגמה טובה לפתיחה מידתית ליבוא, שנעשה לפי מכסות כמותיות שחילק משרד הכלכלה, ורק למי שהתחייב למחיר הזול ביותר. את יעילות השיטה הזאת ניתן לראות גם במקרה של הבשר הטחון: כל זמן שהיו מכסות, שבהן זכו אלו שנתנו את המחיר הנמוך ביותר, ק"ג בשר טחון עלה עד 30 שקל. הפסיקו את השיטה, והמחיר זינק עד 60 שקל".
קמות רפתות חדשות? יש דור חדש של רפתנים?
"בתחום שלנו, יחסית, הבעיה של צעירים שמצטרפים היא פחות קשה, כי אנחנו ענף עתיר טכנולוגיה, יש לנו קרנות למימון לימודים, וצעירים נמשכים לענפים עתירי טכנולוגיה, אבל בסוף מה שקובע הוא שהרפתנים ידעו שיהיה להם רווחיות ויציבות לטווח ארוך בהסכמים עם המדינה".
הרפתות הגדולות מתרכזות בקיבוצים, בעוד שהקטנות המשפחתיות במושבים הולכות ונעלמות.
"זאת מגמה עולמית, רפת גדולה היא יותר יעילה. ההשקעה ברפת חדשה לא גדולה, של 100 ראשי בקר, מגיעה ל־8 מיליון שקל. זה הרבה, במיוחד למשק משפחתי. ועדיין יש מקום לרפתות קטנות, החל ממאה פרות. בכלל, לא בטוח שהכי משמעותי להצלחה זה הגודל. יחידת המחקר שלנו מצאה שהניהול והמקצועיות חשובים אפילו יותר לרווחיות. אנחנו הכי מתקדמים בעולם מבחינת איכות החלב והטכנולוגיה. יש לנו את המעבדות הכי מתקדמות לניטור החלב ואיכותו. המהפכה הבאה תהיה בתחום הגנטיקה והביג-דאטה: באמצעות ריצוף גנטי ניתן יהיה לקחת שערה מהעגלה, ולהגיד לרפתן אם שווה להשקיע בה שלוש שנות גידול מבחינת תפוקת החלב, עמידות בריאותית וכו'".
אחרי 7 באוקטובר העובדים התאילנדים עזבו את הארץ. מה המצב כעת?
"למרות הכל, הם חזרו. מבחינת עובדים זרים אנחנו במצב טוב יותר מאשר לפני המלחמה. התאילנדים אוהבים את ישראל, אנחנו מתייחסים אליהם טוב יותר מבארצות אחרות, כמו דובאי למשל. אצלנו הם חלק מצוות הרפת והמשפחה".
מה יקרה לאספקת החלב אם במלחמה בצפון נאבד את כושר הייצור של רפתות הצפון?
"נערכנו לתרחישי מלחמה שונים בצפון. כל עוד לא תהיה קטסטרופה, במקרה קיצון של מלחמה כוללת עם חיזבאללה שמשגר מעבר ל־40 ק"מ, נאבד סדר גודל של 30% מייצור החלב בישראל. בכל מקרה, יש במחסנים מלאי חירום של אבקת חלב בכמות גדולה".
מה היה הרגע הקשה ביותר שלך בשנה החולפת?
"מספר ימים לאחר 7 באוקטובר הגעתי עם שר החקלאות לקיבוץ עלומים. נכנסנו למגורי התאילנדים באזור הרפת. 14 עובדים נרצחו שם, והמחבלים שרפו עליהם את המבנה. באוויר עמד ריח של גופות, וזה היה קשה מנשוא, המחיש מה עברנו באותה שבת".
