בית הדין הרבני ברחובות דחה לאחרונה תביעה של גבר גרוש לקבל חצי מהזכויות בדירה שנרכשה בזמן הנישואים אך רשומה בלעדית על שם אשתו לשעבר. הדיינים הזכירו לו שחתם על הסכם גירושין שבו הסכים שהדירה שייכת רק לאישה, והבהירו שממילא טענתו לא מתיישבת עם העובדה שלאחר הפרידה הוא שילם לה דמי שכירות.
בני הזוג התחתנו ב-2006. מדובר בנישואים שניים ולכל אחד מהם ילדים מנישואיו הראשונים. הנכס במחלוקת הוא דירה בת 5 חדרים שנקנתה במהלך הנישואים ונרשמה על שם האישה. בתקופת הנישואים הצדדים גרו יחד בדירה זו ובשלב מסוים האישה עזבה. בבעלות האישה דירה נוספת שנרכשה לפני הנישואים.
בינואר 2007, כחצי שנה לאחר הנישואים, פתחה האישה תיק לאישור הסכם גירושין. הם הצהירו כי אין להם תביעות זה כנגד זו והרכוש של כל אחד מהם רשום על שמו. בית הדין קבע מועד לסידור הגט אך הצדדים לא התגרשו במועד שנקבע.
בסוף אותה שנה הופיעו בני הזוג שוב בבית הדין וביקשו להתגרש. התקיים דיון ואושר הסכם גירושין נוסף. בהסכם זה נכתב כי הן הדירה שרשומה על שם האישה מלפני הנישואין והן דירת המגורים שנרכשה על ידי שיעבוד הדירה האחרת שייכות לאישה בלבד. גם הפעם נקבע מועד לסידור הגט והצדדים לא הופיעו.
באוגוסט 2008 ביקשה האישה לקבוע מועד נוסף לסידור גט. היא ציינה שעזבה את הבית והבעל נשאר בדירה. נקבעו שני דיונים שאליהם האישה לא הופיעה.
עו"ד חיה רודניצקי -דרורי צילום: יובל כהן אהרונובבנובמבר 2011 פסק בית הדין שעל הבעל לתת גט לאשתו. על פסק הדין הגיש הבעל ערעור. בית הדין הגדול הביא את הצדדים להסכם שבו נקבע שהבעל ישלם את כל החובות שרובצים על דירת המגורים וכן את חובות החברה שבבעלות האישה, ובתמורה הדירה תעבור לבעלותו. הצדדים התגרשו ביוני 2014 אך הבעל לא עמד בהתחייבותו לשלם את החובות.
במסגרת ההליך הנוכחי טענה האישה כי ההסכם השלישי בטל מכיוון שהבעל לא עמד בהתחייבויותיו, כך שההסכם שבתוקף הוא ההסכם השני שבו נקבע כי הדירה שייכת לה. הבעל טען מנגד כי הנכס משותף. לדבריו, הדירה נקנתה בכוונה שהיא תהיה של שניהם ומסיבות שונות נרשמה על שם האישה. הוא גם ציין ששילם חלק מתשלומי המשכנתה וכי מכיוון שהדירה נרכשה במהלך הנישואים היא שייכת גם לו.
הדיינים הרב נחום שמואל גורטלר, הרב אליהו עמאר והרב שמואל דומב קבעו כי אף אם תתקבל טענת הבעל שהדירה מלכתחילה נועדה להיות של שניהם, בשני הסכמי הגירושין הראשונים הוחלט שהיא תהיה של האישה, ומדובר בהתחייבות תקפה. הם כתבו בהקשר זה כי ההסכם שאושר בבית הדין הרבני הגדול בטל מאחר שהבעל לא עמד בהתחייבויותיו.
בפסק הדין הובהר שמחומר הראיות עלה כי סמוך למועד הפרידה, וכן ארבע שנים לאחר מכן, הבעל שכר מהאישה את הדירה תמורת 5,000 שקל לחודש, לכן תמוה כיצד הוא יכול לטעון שחצי מהדירה שייך לו. בנוסף הבהירו הדיינים כי מדו"ח רואה חשבון שהוגש בתיק עולה שחוב המשכנתה שולם על ידי הבעל על חשבון חוב השכירות שהיה חייב לאישה. בנסיבות אלה נקבע שייכת לה בלבד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקש: עו"ד גד שהרבני, עו"ד טוני דמארי
• ב"כ המשיבה: לא צוין
• עו"ד חיה רודניצקי-דרורי עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
