המתפרה בחורפיש שעברה לייצור מוגבר של מדים לצה"ל
(צילום: אביהו שפירא, חגי דקל)
בימים הראשונים ללחימה, דמעותיה של זהאר עבדאללה הכתימו את מדי החאקי שהיא תפרה ותפילותיה לשלומם של ארבעת ילדיה הלוחמים בגבולות עזה, לבנון, איו"ש ולשלום שאר חיילי צה"ל נשזרו בחוטי התפירה החומים. "הורדתי כאן הרבה דמעות על הילדים שלי, בדאגה להם", היא מספרת ולא עוצרת לרגע ממלאכת התפירה. ארבעת בניה, קצינים בצבא, חלקם בשירות קבע וחלקם גוייסו למילואים מפוזרים לאורך מוקדי המתח השונים. "הם אומרים לי כל הזמן שהכל בסדר ושאני לא אדאג, אבל אני אמא שלהם, איך אני יכולה שלא לדאוג?", היא אומרת.
ביחד עם עשרות מחברותיה למתפרת י.ת.ט בכפר הדרוזי חורפיש הן עובדות 14 שעות ביממה, כמעט ברציפות וללא הפסקות, כדי לתפור אלפי זוגות מדים שנשלחים היישר לשדות המערכה בדרום ובצפון. במערכת הביטחון ביקשו מהן להיערך לקראת עבודה שבעה ימים בשבוע. במתפרה הוותיקה שמייצרת מדי אל"ף ובי"ת ומדים לכוחות העילית המיוחדים של צה"ל גוייסו באופן מלא ונרחב לדאוג לאספקת מדים לחזיתות בצפון ובדרום. 60 נשים עובדות בה בתפירה ועוד כ-20 עובדים אמונים על האריזה וגזירת הבדים.
6 צפייה בגלריה
"מרגש מאוד שאני עובדת במפעל שמייצר מדים והבן שלי אולי ילבש אותם". המתפרה בחורפיש
(צילום: אביהו שפירא)
לצידה של זאהר, על מכונת תפירת כפתורי המכנסיים, עומלת סאגדיה שומרי. סאלח בנה נלחם במחבלים שחדרו לבסיס זיקים בשבת של השבעה באוקטובר. רק אחרי שעות ארוכות הצליח להתקשר ולומר לאמא: "אני חי", וניתק. בשבת שעברה ביקר לראשונה בביתו. "הוא היה בבית שעתיים ורק אמר שהיה שם קשה, קשה מאוד". בנה של רונזה שאנן משרת ברצועת עזה והיא לא ראתה אותו מזה שלושה שבועות, מאז תחילת המלחמה. "זה מרגש מאוד שאני עובדת במפעל שמייצר מדים והבן שלי אולי ילבש אותם", היא מספרת לאולפן ynet.
רק לפני כחודשיים רצו לסגור את מפעל הטקסטיל הביטחוני ולהעביר את פסי הייצור של המדים לסין ולתאילנד ובסוף החליטו להאריך את החוזה למתפרה בעוד שנה או שנתיים. "מה צה"ל היו עושים אם היו סוגרים אותנו? לובשים בגדים רגילים ומחכים שהסינים יתפרו לנו מדים למלחמה?" מספר אמין חיג'אזי, מנהל המתפרה, לאולפן ynet. הוא מספר כי "בהודו המפעל שמייצר מדים למשטרה החליט שהוא מפסיק לייצר לה. תמיד אמרנו שייצור המדים צריכים להישאר בארץ. הילדים של כולנו משרתים בצה"ל ואנחנו אלו שצריכים לייצר את המדים עבורם".
בשבועות האחרונים עובדים במתפרה על תפירת דגמים חדשים של מדי עבודה שמעוצבים בצורה נוחה יותר, עם כיסים רבים וגיזרה שונה מזו הותיקה. "הדגם החדש שלנו, שמנו לו כיס בשרוול וגם מקום לדגל ושמנו את הלוגו של צהל וסקוץ' כדי שאפשר יהיה לשים את השם של החייל", מתאר אמין. לדבריו, "המדים החדשים בגזרה רכה יותר והמכנסיים הותאמו גם הן ויחליפו את המכנסיים הותיקות ביחידות הצבא השונות".
6 צפייה בגלריה
אמין חיג'אזי, מנהל המתפרה: "תמיד אמרנו שייצור המדים צריכים להישאר בארץ. הילדים של כולנו משרתים בצה"ל ואנחנו אלו שצריכים לייצר את המדים עבורם"
(צילום: אביהו שפירא)
הכפר הדרוזי העתיק ניצב כארבע וחצי קילומטר בלבד מגבול לבנון וכעת העת נשמעים בו הדי הפיצוצים מעבר לגבול. התושבים בו לא מתכוונים להתפנות ולעזוב את אדמתם, והאמונה בכוחו של צה"ל ובאל לניצחון מאפשרת להם את החיים במתח בין העבודה הקשה במתפרה, הדאגה לילדים והבעלים שבמלחמה והבית שנמצא בחזית. "אנחנו שורדים את זה בגלל החיילים", מתארת רונזה. "אנחנו כל הזמן דואגים שהכל יצא כמו שצריך ושנעמוד בכמות שמצפים לה".
