שני עובדים, אישה וגבר, יושבים באותו המשרד. הם מועסקים בדיוק באותה העבודה. שניהם מועסקים שם כבר עשר שנים. שניהם נשואים והורים לילדים. לשניהם אותו תואר אקדמי. וראו זה פלא: שכרם אינו שווה. האישה משתכרת פחות בשיעור ניכר מהגבר, לעיתים 10%, 20% ואף 30% פחות.
אין מדובר כאן כלל במקרה בודד של אפליה שהובא לידיעתנו. זהו המצב העצוב באלפי מקומות עבודה בישראל. גבר משתכר הרבה יותר מאישה. למה בעצם? יש לכך תשובות רבות, אולם העיקרית עצובה במיוחד: פשוט אפליה שנמשכת כבר עשרות שנים רבות.
הדוחות החדשים של הממונה על השכר במשרד האוצר, שפורסמו רק לפני ימים אחדים, מבהירים כי התופעה המדאיגה מתרחשת בישראל כבר שנים רבות, אולם לאחרונה חל צמצום מסוים בפערים, שנותרו למרות זאת גבוהים מאוד. בדוח של ארגון ה־oecd דורגה לאחרונה ישראל במקום השלישי מלמטה בפערי השכר בין גברים לנשים. המצב גרוע יותר רק בשתי מדינות במזרח אסיה, יפן ודרום קוריאה.
לפי נתוני משרד האוצר, פערי השכר בין המינים, לרעת הנשים כמובן, היו חמורים לא רק במגזר הפרטי, כי אם גם במשרדי הממשלה. המשמעות: המדינה עצמה מפלה בין גברים לנשים, וזה שנים לא מצליחה לבטל את התופעה החמורה, אף כי היא צומצמה מעט בעשור האחרון.
פערים כמעט בכל המקצועות
מהנתונים שפרסם קובי בר־נתן, הממונה על השכר באוצר, הגיעו הפערים בשנת 2012 לשכר נשים, שהיה רק 78% משכר הגברים. ב־2016 הפער הצטמצם מעט עד ל־81% ובשנה החולפת, 2021, בדיוק כמו ב־2020, הפער התייצב על 83% שכרה של אישה משכרו של גבר.
הפערים קיימים כמעט בכל המקצועות: למשל בדירוג האקדמאים ובדירוג המנהלי הפערים שעליהם דיווח האוצר בדוח החדש, הם כאלה: 21% פער לטובת הגברים האקדמאים והעיתונאים, 20% בשירות החוץ, 18% בדירוג של מנהלים, 16% בקרב עובדי הוראה בתפקידי מטה, 15% בין עובדים לעובדות מחקר, 14% לטובת הגברים ההנדסאים והטכנאים וכך הלאה. רק בקרב קלדניות השופטים מצאנו מצב ממש הפוך: הנשים השתכרו ב־18% יותר מהגברים.
אולם הפערים אינם רק בשכר, כי אם אפילו בתפקידי שירות המדינה: 81% הם מנכ"לים גברים ורק 19% נשים! 72% הם עובדי מחקר ורק 28% נשים חוקרות. אבל במקצועות הפחות בכירים, למשל עובדות סוציאליות, הנשים הן 87% והגברים רק 13% ומבין קלדני השופטים 95% הן נשים!
הממונה על השכר עצמו מדגיש בדוח, כי "שיעור הנשים הבכירות מתוך סך הבכירים במשרדי הממשלה השונים כמעט תמיד נמוך יותר משיעור הנשים בכל אחד מהמשרדים. ישנם מספר משרדים אשר בהם אחוז הנשים הבכירות מסך הבכירים עומד על אפס". פשוט נתון מדהים ומצער.
מהדוח עולה, כי נשים מרוויחות בממוצע 3,271 שקל פחות מגברים בחודש (83% משכרם). שכר הנשים עבור עבודה נוספת הוא 76% מזה של הגברים, והשכר בתשלומי הפרשים הוא 65% מזה של הגברים.
עוד נתון מעניין, שאולי מסביר חלק מפערי השכר, הוא שנשים עובדות 5.6 שעות נוספות פחות מגברים בממוצע לחודש. בגיל הורות צעירה ישנו צמצום בביצוע שעות נוספות וגידול בניצול ימי מחלה. הסבר אפשרי לתופעה קשור בטיפול בילדים. אולם יצוין, שלאחרונה הירידה בשעות הנוספות בגיל הורות צעירה נכון לגברים ולנשים כאחד.
מי שסבור שבסקטור הפרטי הפערים לא קיימים, טועה. בחברות ובמפעלים שנבדקו בשנים האחרונות, לקראת חקיקת חוק שנפרט בהמשך, התברר שנשים משתכרות בין 5% ל־20% פחות מגברים. בעוד במספר חברות גדולות בתחומי המזון ובתחום המחשבים נמצאו פערי שכר גבוהים, הרי שגם בשלושה הבנקים הגדולים בישראל קיימים פערים בשכר בין גברים לנשים, אך אלה קטנים יותר, בין 3.2% ל־5.3%. בחברות הטלפוניה נמצא פער של 1.5% עד 6.2%.
מחקר שפרסם מרכז טאוב על פערי השכר בין גברים לנשים העלה, כי 57% מהפער בשכר נשים וגברים נובע מהיקפי משרה נמוכים יותר של נשים מאשר גברים. 34% מהנשים עבדו במשרות חלקיות. אפילו בעשירון העליון ובתפקידי ניהול בכירים התברר שגברים עבדו בממוצע יותר שעות מנשים וקיבלו שכר גבוה יותר.
קובי בר־נתן מונה את הסיבות העיקריות לפערים בשכר בין גברים לנשים: נשים מיוצגות הרבה יותר במקצועות בעלי שכר נמוך ופחות במקצועות בעלי שכר גבוה. ישנו כבר שנים מחסור של נשים בדרגות הגבוהות ובתפקידים בכירים. הנשים עובדות פחות שעות נוספות, הן עם פחות ותק בעבודה במקרים רבים, ורבות מהן לא מקבלות החזרי הוצאות רכב.
תלוי בסוג המקצוע, ההשכלה והגיל
מדוחות שפורסמו בארץ בשנים האחרונות עולה בבירור, כי הסיבה העיקרית לפערי השכר המגזריים היא המקצועות השונים בין גברים לנשים במקרים רבים, כאשר הנשים מועסקות במקצועות "נשיים" טיפוסיים, כמו טיפול, הוראה ומזכירות, מקצועות שבהם השכר נמוך במיוחד בהשוואה למקצועות יותר "גבריים", שבהם השכר גבוה בהרבה, כמו ניהול, תכנות ומחקר. עם זאת גם גברים עובדים יותר במספר מקצועות עם שכר נמוך במיוחד, כמו אבטחה ונהיגה, בעיקר של אוטובוסים ומשאיות.
הדוחות קבעו שוב ושוב, כי פערי השכר גדלים עם העלייה ברמת ההשכלה. גם הגיל משפיע, ופערי השכר מתרחבים בגילאי העבודה העיקריים - גילאי הולדת הילדים וגידולם - כאשר נשים עדיין עוסקות בגידול הילדים הרבה יותר מאשר גברים, למרות חוקים שונים, כמו חופשת לידה לגבר, שנחקקו רק לאחרונה. הפערים הגדולים ביותר נמצאו דווקא מגיל 65 ומעלה, כאשר נשים בעיקר מועסקות במשרות חלקיות ובמקצועות שהשכר בהם נמוך באופן מיוחד.
יצוין, כי נמצא גם שפערי השכר בין גברים לנשים גדולים יותר בקרב נשים וגברים יהודים, מאשר בין נשים וגברים ערבים. ההסבר המצער: רמת השכר הנמוכה יותר לרוב לערבים ביחס ליהודים וגם מספרן הגבוה יחסית של נשים ערביות בעבודות הדורשות השכלה גבוהה.
ב־1 ביוני השנה נכנס לתוקף תיקון חוק חדש, במסגרת "חוק שכר שווה", שאולי יביא לשינוי המיוחל בתחום הפערים בשכר בין המינים. החוק החדש מחייב מעתה את כל החברות ומקומות העבודה, שמעסיקים לפחות 518 עובדים, לפרסם בקביעות את פערי השכר בין גברים לנשים בארגון. התיקון לחוק שכר שווה, שאותו יזמנה ח"כ אתי עטיה, הוא מהפכה לא קטנה בתחום, שחלק מהחברות לא בדיוק שמחו לקראתו, בלשון המעטה. ההכנות הרבות שערכו לקראת פרסום הדוחות הראשונים והמתח שבו היו שרויים לקראת פרסום הדוחות, מעידים על כך יותר מכל.
החוק החדש מחייב מעסיקים במגזר הפרטי ואת כל המעסיקים הציבוריים, שבהם מועסקים כאמור 518 עובדים לפחות לפרסם את נתוני השכר המגדרי. עליהם לחבר דוח פנימי עם פירוט השכר הממוצע ופערי השכר המגדריים לפי קבוצות עובדים. כמו כן עליהם לפרסם בפומבי דוח מיוחד, שבו יצוינו פערי השכר הממוצעים באחוזים לפי קבוצות של עובדים. עוד יהיה על כל חברה ומעסיק גדול למסור לכל עובד לאיזו קבוצה הוא שייך, ומהם פערי השכר באותה קבוצה באחוזים.
וזאת יש לדעת: על־פי חוקי מדינת ישראל, נשים וגברים זכאים לשכר שווה בעד עבודה שווה, ואפליה בשכר על רקע מגדרי אינה חוקית ומהווה עבירה פלילית של המעסיק. הבעיה תמיד הייתה שעובדים, ובעיקר עובדות, לא ידעו מהו השכר שמקבלים עמיתיהם וכך, במעין מעגל קסמים, לא היו יכולים להתלונן על אפליה בשכרם.
"הממשלה לא מקיימת את החוק"
עו"ד שירה להט, שותפה במשרד יגאל ארנון תדמור לוי, מומחית לדיני עבודה, מתחה בפנינו ביקורת מסוימת על החוק החדש, שנכנס לתוקף בראשית חודש יוני, ואמרה בריאיון מיוחד למוסף התעסוקה, כי "בעקבות התיקון לחוק שכר שווה, למדנו את מה שכבר ידענו, שיש פערי שכר בין גברים לנשים. אבל החוק צריך שלא להסתפק רק בחשיפת הפערים, אלא לחשוב גם איך הוא יכול לסייע בצמצומם".
עו"ד להט ציינה, כי "תיקון לחוק שכר שווה חייב מעסיקים רבים לפרסם דוחות שמציגים את פערי השכר בין עובדים לעובדות במקום העבודה, בחלוקה לקבוצות לפי תפקידים, דירוג וכדומה. פרסום אחוז הפער בשכר בין עובדים לעובדות הוא צעד חשוב לכיוון צמצום הפערים, אבל הוא רק צעד קטן. עצם פרסום הדוחות וההיערכות להם חייב את המעסיקים קודם כל לבדוק את עצמם, וחייב אותם להתמודד עם המידע שהם עצמם אספו. מרבית המעסיקים אינם מפלים גברים או נשים במודע או במכוון, והם לא תמיד ערים לכך שנוצרים פערים. איסוף המידע חייב אותם להתמודד עם הנתונים ולבדוק את עצמם".
לדבריה, אחוז פערי השכר כשלעצמו הוא חשוב, אבל הוא רק אינדיקציה ראשונית, וחשוב שלא נסתפק בכך. כך למשל, החלוקה לקבוצות אולי תראה שאין הבדל בין גברים לנשים בתפקידים דומים, אבל היא מנטרלת את הצגת הפער בין העובדות והעובדים בחברה בכלל, והיא לא מגלה את האמת מאחורי קידום נשים לעומת קידום גברים.
"ההשוואה של חברי קבוצת תפקידים מסוימת לעצמה לא בודקת את הפערים האמיתיים. הרי די ברור שבתוך קבוצת עובדי ועובדות האדמיניסטרציה אין פערי שכר מהותיים, וכך גם בין חברי קבוצת ההנהלה לבין עצמם. אבל הדוח לא יראה את הפער בשכר הממוצע בין הקבוצות, ולא יראה אם קבוצות מסוימות מורכבות בעיקר מג'נדר מסוים, ומתעלם מהפרדת עיסוקים מגדרית".
עוד אמרה להט, כי "הדו"ח לא עוזר להבין את הסיבה לפערי השכר, ולכן מקשה על הניסיון לצמצם אותם. חלק מהמעסיקים פרסמו הסברים וביאורים לדוחות, שמהם אפשר ללמוד, למשל, שלעיתים הפערים נגרמים בגלל הפער בכמות העבודה בשעות נוספות שעובדים בוחרים לבצע, או בשל פער בוותק במקום העבודה בין המינים".
משרד הכלכלה והתעשייה מיהר לפרסם, שבכוונתו לפעול להרחבת תחולת החוק על מעסיקים נוספים, כך שהוא יהפוך לדבריהם לסטנדרט מחייב. זה חשוב, אבל לא מספיק. החוק צריך לחשוב על דרך לסייע בצמצום הפערים ולא רק בחשיפתם.
כך למשל, ניתן לבקש מחברות לפרסם את שיעור הגברים והנשים בהנהלה, את הפערים בשכר הממוצע בין כלל העובדים לכלל העובדות וכדומה. אלא שיש בכך קושי, כאשר המדינה שמדברת על הרחבת תחולת החוק, לא מצאה לנכון לקיים אותו בעצמה, ובמקביל, התפרסם כאמור דו"ח הממונה על השכר באוצר, שהראה כי בשירות המדינה נשים משתכרות גם כעת רק כ־83% משכר הגברים.
הממונה על השכר קובי בר־נתן אמר לנו השבוע, כי "בעשור האחרון אנחנו עדים לצמצום הפערים בין גברים לנשים הן בשכר למשרה והן בשכר לעובד. פערי השכר המגדריים במגזר הציבורי נובעים בעיקר משונות בכמות השעות הנוספות ושיעור נמוך של נשים בתפקידי ניהול. הממונה על השכר משקף פערים אלו לציבור ופועל לצמצומם, בין היתר על ידי הסכמים המקטינים את פערי השכר הנובעים מוותק, הסדרת עבודה מרחוק והגברת המימוש של זכויות הוריות".
