כמעט כמו כל דבר אחר שקשור ליין, את השם שלו חייב ענב המרלו לצרפתים: הוא מגיע מהמילה merle, ״שחרור״, אותה ציפור שחרחרה, שכנראה מזכירה אותו בצבע: צרפתים, לך תבין. אבל מי שבאמת השחיר את המרלו הוא מיילס (פול ג׳יאמטי הדגול) מסרט היין ״דרכים צדדיות״, שזעק !I am not drinking any fucking Merlot - בכניסה לאחת מהמסעדות בסיבוב היין שלהם. הדעה הרווחת היא שהסרט הזה, אגב, גרם לשינוי דרמטי בתעשיית היין ולנדידה של אניני טעם לכיוון הפינו נואר, הענב החביב על מיילס. אבל מה באמת יש לו נגד מרלו? ובכן, לצערם הרב של יצרני מרלו רבים, סתם משהו פרוזאי. על־פי הספר שעובד לסרט, מיילס לא שתה מרלו, כי זה היה היין החביב על גרושתו. אלא שהקטע הזה לא מצא את דרכו לסרט, ואנשים רבים איבדו בגללו את המרלו.
לפי מדענים מאוניברסיטת דייוויס, המרלו הוא בכלל פרי אהבתם (ראיתם מה עשיתי כאן?) של קברנה פרנק, קברנה סוביניון, מלבק וקרמנר. הילד גדל עם עור דק יחסית, פחות טאני מקברנה סוביניון ופרנק, עם סוכר גבוה ואשכולות שבולטים בענבים גדולים ואווריריים. מרלו גם נחשב ענב שעיתוי הבציר שלו חשוב מאוד, ולפעמים הוא עובר למצב של בשלות יתר בתוך ימים ספורים. על דבר אחד אין ויכוח: זהו אחד מהענבים הפופולריים בעולם, ובאזורים מסוימים (כמו צרפת!) יש יותר מרלו מקברנה סוביניון. איפה עוד הוא גדל? שימו אצבע על המפה כמעט בכל מקום שבין קליפורניה לאוסטרליה, כולל עצירה קטנה בלבנט, ותמצאו מרלו. עובדה: אנחנו שמנו יד מחוץ לדלת, ותראו כמה בקבוקים מצאנו.
חג שמח.
ונתחיל בקליפורניה, כדי לשתות מרלו שיושן בחבית רום, משהו שאף פעם לא עשיתי בעבר. הפרייבט סלקשן של רוברט מונדאבי, שכרמיו במונטריי, הוא יין כבד למדי, שצריך הרבה חמצן לפני ששותים אותו. החבית הדומיננטית הזאת קצת מעלימה את טעמיו המקוריים של הענב, אבל מייצרת יין מוחצן מאוד שמתאים למנות כבדות.
רוברט מונדאבי מרלו פרייבט סלקשן, 90 שקל
״דרך ארץ״ עושים מרלו שלא מיושן בכלל, וזה הופך אותו, איך אומרים, ליין ששותים בבוקר. אם זכרוני אינו מטעה אותי, את הסדר עושים בערב, אז חכו איתו לבוקר שאחרי. יתרון גדול במיוחד? המחיר. חיסרון? ובכן, זה לא אחד היינות הבולטים ברשימה זו.
דרך ארץ מרלו, 30 שקל
אין, מת על רקנאטי. לפני כמה שנים הם לקחו פנייה ים־תיכונית מבורכת, ומאז אני פשוט לא זוכר יין שלהם שלא אהבתי. מרלו כרם מנרה שלהם יושן 18 חודשים בחביות עץ בגדלים שונים, ובוקבק לאחר שעבר סינון גס בלבד. זה אומר שכשתסיימו את המרלו החמצמץ הזה, יישארו קצת משקעים למטה. אין, מת על רקנאטי.
רקנאטי מרלו כרם מנרה 2018, 95 שקל
מכירים את בולגרי? לא, לא ההוא מיפו: היישוב שליד פירנצה, שהוציא תחת גבעותיו כמה מותגי קצה יקרים במיוחד וגם כמה יינות נהדרים. החברים בטוסקנה מתסיסים כל חלקת ענבים בנפרד, מיישנים אותם 8 חודשים בחבית, ואז עושים בלנד ומחזירים אותם לחביות משותפות לארבעה חודשים נוספים. יין מיוחד מאוד ומעניין, לשמור לאירוע יוצא דופן: לאו דווקא כזה שקוראים בו הגדה.
אנטינורי בולגרי "קונט'אוגו", גוואדו אל טאסו, 205 שקל
לנציג הדרום אפריקאי היחיד ברשימה הזאת יש בקבוק מעניין ויפה מאוד. מקור הענבים שאחראים לצבע הסגול-זוהר שלו הוא סטלנבוש, והם התיישנו בערך שנה בחביות. פירותי מאוד, נעים, יילך פצצה עם מנה ראשונה מעניינת.
מרלו 1685 בושנדאל, 79 שקל
יקב תבור, מהכפר הנושא את אותו שם, מככב כבר שנים ארוכות ברשימת היינות הישראליים המוכרים והמוכרים. המרלו הגלילי הזה, שיושן 12 חודשים בחביות עץ ובו אחוז אלכוהול גבוה למדי (14.5%), ממשיך לככב בקטגוריית התמורה למחיר. יין נעים וקל לשתייה במחיר נעים וקל לעין.
מרלו אדמה של תבור, 55 שקל
בלנד בורדולזי, שהוא פצצה של טעם ארוך: עץ, קצת מנטה, שוקולד: זה אומנם לא יין מהשורה הראשונה של יינות בורדו, אבל הוא בהחלט שומר על חלק גדול מהמאפיינים של יינות גדולים באמת. בהחלט שווה ניסיון.
שאטו קרואה מוטון, 87 שקל
גם יקב טפרברג עבר תהליך איכותי, ומוציא תחת ידיו יינות טובים מאוד כבר כמה שנים ברציפות. המרלו אסנס הוא בלנד של אותו ענב משני כרמים שונים: אחד באזור עמק האלה, השני בהרי אפרים. הוא עשה 18 חודשים בחבית ו־8 נוספים בבקבוק, והתוצאה מעניינת מאוד, מתאימה למנה עיקרית בשרית כבדה יחסית, ועדיף אפילו להתאפק איתו לסדר הבא.
טפרברג מרלו אסנס 2018, 100 שקל
יקב הר חברון שבהרי יהודה כבר קיים כמעט 20 שנה, והמרלו שלהם - הסדרה נקראת ״פרדס״ משום מה - בילה גם הוא שנה וחצי בחבית. יין כבד יחסית, טאני למדי, שכדאי להשאיר כשעה בבקבוק פתוח לפני השתייה.
הר חברון מרלו פרדס, 100 שקל
המרלו של Chenet הוא יין שולחני ראוי, לא פחות ולא יותר: הוא תסס לאט בנירוסטה, ובילה בה 5 חודשים גדולים. ותשמעו, מנירוסטה לא יוצאים יינות גדולים מאוד. מצד שני המחיר בהחלט נגיש.
מרלו JP Chenet, מחיר 40 שקל
בואו נסכם שעל בורדו לא צריך להרחיב יותר מדי: מדובר באחד מאזורי היין הידועים בעולם. הטימברליי, בלנד בורדולזי שמכיל גם קברנה (תפסתם אותי, יש פה עוד כמה מסתננים) התיישן 8 חודשים בחבית, והוא מה שהייתם מצפים מנצר לשושלת אזורית מפוארת: נעים, חלק, מורכב. מתאים לעגל, למשל, אבל גם לסטייק טוב.
שאטו טימברליי בורדו סופריור, 85 שקל
עוד יין שולחני בסיסי, הפעם מאוסטרליה. אין הרבה מה להרחיב, אלא אם אתם קצרים בתקציב או שהמשפחה גדולה באורח יוצא דופן. בסיסי, אבל בהחלט בסדר גמור. שום דבר לכתוב הביתה, כמו שסבא שלי היה אומר.
לינדמנס בין 40, 50 שקל
בלנד בורדולזי נחמד עם קצת קברנה סוביניון ופרנק, שגדלו על אדמת גיר ובילו שנה בחבית. יין אלגנטי למדי, שונה מאוד מרוב היינות הישראליים שאתם מכירים, ובהחלט שווה טעימה.
שאטו פיישו, 75 שקל
את הספיישל רזרב של יקבי ברקן, בסט סלר בכל קנה מידה, תמצאו פחות או יותר בכל חנות יין בארץ. בשביל ה־60 שקל שתשלמו עליו תקבלו 90 אחוז מרלו, ועוד קצת קברנה סוביניון ופטי ורדו. ברקן פיצחו את הקוד הגנטי של הטעם הישראלי: זה יין שאף אחד לא יעקם בגללו את האף, גם אם הוא לא יעיף אתכם לגבהים. פירותי, קל לשתייה, טעים.
ספיישל רזרב מרלו ברקן, 60 שקל
יקב ירושלים, שהוא ככל הנראה היקב היחיד שפועל בתוך העיר ירושלים, הוקם על ידי חסיד חב״ד לפני 70 שנה, צמח היום ליקב שמייצר 3 מיליון בקבוקים בשנה, והקים מרכז מבקרים בהשקעה מוערכת של 10 מיליון שקל. הוא זכה בפרסים רבים, ו״אגדת ירושלים״ שלהם בהחלט לא מאכזב. יין עשיר, שהתיישן שנה וחצי בחבית ויכול להתיישן עוד מספר שנים בבקבוק. מתאים למאכלי בשר כבדים.
אגדת ירושלים מרלו, פטי ורדו, קברנה סוביניון, 99 שקל (להשיג רק ברשת בנא משקאות)
הפרייבט קולקשן והסדרה האזורית של יקבי כרמל הן עוד שתי סדרות קלאסיות, שנמכרות במספרים גדולים בשוק הישראלי, והפכו למותגי איכות מקומיים. אלה יינות טובים ועקביים, שמי שקונה בקבוק מהם מצפה לקבל משהו מסוים, והוא מקבל בדיוק אותו הדבר שנה אחר שנה. הפרייבט קולקשן קצת יותר מחוספס, האזורית קצת יותר מורכב, אבל בשני המקרים לא תוכלו לטעות.
פרייבט קולקשן של כרמל, 45 שקלֿ, הסדרה האזורית של כרמל, 60 שקל
המרלו רזרב של בנימינה, שענביו מגיעים מהגליל העליון, מושרה על קליפותיו, ולאחר הסחיטה עובר את גיל ההתבגרות שלו בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. מה קיבלנו? יין עם גוף מלא, בצבע כמעט שחור, טעמי תבלינים וריח מפתה. תמורה טובה מאוד למחיר.
בנימינה רזרב מרלו, 65 שקל
המרלו מסדרת הרזרב של יקב אלכסנדר מתיישן בחבית 24 חודשים. זאת תקופה ארוכה למדי, שבדרך כלל מכניסה לא מעט עץ ליינות ולפעמים מעלימה חלק מהפרי. לא כאן: הוא עדיין מאוד נוכחי, דובדבני, שוקולדי. יין בעל גוף כבד, שכדאי לפתוח שעה־שעתיים לפני השתייה ולחכות לעיקרית.
אלכסנדר מרלו רזרב, 159 שקל
המרלו של יקב הרי ירושלים, מגיע במחיר נוח. ביקב הרי ירושלים פונים בין היתר לקהל היהודים בחו״ל, אז אם יש לכם אורח כזה, אולי זה כיוון מעניין. היין עצמו פשוט ונגיש: הענבים גדלים בגובה של 800-600 מטר, היין עצמו לא יושן, והוא בסך הכול נחמד ומאוזן.
הרי ירושלים מרלו, 39 שקל
צילומים: יח"צ; מרלו הרי ירושלים, צילום: קית' גלסמן; אלכסנדר מרלו רזרב, מרלו הסדרה האזורית של כרמל, מרלו דרך ארץ,
מרלו אסנס טפרברג צילום: איל קרן; מרלו רקאנטי של כרם מנרה, צילום: עמרי מירון
