בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של בעלי נכס בשכונת נווה צדק בתל אביב והורה על פינוי הדייר המוגן המתגורר בו, אבל קבע שבשל כך הוא יפוצה בכארבעה מיליון שקל.
התובעים הם בעלים של חלקה בשכונה שעליה בנוי בניין. הנתבע הוא דייר מוגן בדירה בבניין בגודל 70 מ"ר בת שלושה חדרים, בהתאם להסכם שכירות משנת 1988, שבה הוא חי עם אשתו וילדיו. ב-2019 ניתן לתובעים היתר בנייה על שטח החלקה ובהמשך אותה שנה הם שלחו מכתב לנתבע שבו הציעו לו פיצוי בסך 1.5 מיליון שקל תמורת פינוי וביקשו לאפשר לשמאי מטעמם לבקר בדירה. הנתבע לא השיב למכתבם ולכן הגישו את התביעה, שבה ביקשו לפנות את הדייר תחת סידור חלופי של פיצוי כספי.
הדייר ואשתו טענו שהפיצוי שהוצע להם זעום ושלפי חוק הגנת הדייר יש להם זכות שהסידור החלופי לא יהיה פיצוי אלא דירה חלופית בבניין החדש שיוקם. לטענתם, מרכז חייהם וילדיהם הקטינים הוא בסביבת הנכס ולכן רצונם להישאר בבניין החדש שיוקם.
הבעלים טענו בתגובה שלא ניתן יהיה להחזיר את הדיירים לנכס שייבנה, מכיוון שמתוכנן להיבנות במקום בית קרקע דו-משפחתי, שכל יחידה בו בת 350 מ"ר. יחידה אחת יקבל הקבלן ובשנייה הם מתכוונים לגור. בכל מקרה, נטען, אין הצדקה כלכלית ומשפטית להחזיר את הנתבע ליחידה גדולה ויקרה משמעותית מזו שהייתה לו. מטעם בית המשפט מונתה שמאית מומחית כדי לשום את שווי דמי הפינוי להם יהיו זכאים הנתבעים.
עו"ד כרמית נעמןהשופט טל חבקין קיבל את התביעה ולעניין סוג הדיור החלופי הוא הסביר שללא נסיבות מיוחדות - עדיף לשאוף לניתוק יחסי הדיירות המוגנת בין הצדדים. לדבריו, מדובר במוסד שממילא ירדה קרנו ותכליתו עברה מן העולם עקב חיזוק מעמדה של זכות הקניין. לכן, במקרה כמו זה, שבו מתעורר קושי להציע לדייר דיור מוגן שווה ערך, ראוי לתת לו סידור חלופי בדמות פיצוי כספי - גם שלא בהסכמתו.
"עדיף שהנתבע יזכה לקבל את שווי זכויותיו בכסף, ירכוש דירה אחרת, חלופית (גם אם בשכונה או עיר אחרת), ויהא לו קניינו שלו בלא עולו של בעל בית האוחז באינטרס להביא את יחסי השכירות לקיצם ובתוך כך פועל להצר את צעדיו של הדייר", כתב. "השאיפה לנתק את יחסי השכירות, תוך שמירה והגנה על כך שהסידור החלוף הכספי שיינתן יהיה הוגן וכולל את שווי דמי המפתח והוצאות מעבר נדיבות (בשווי שליש נוסף מדמי המפתח) היא המגמה הרצויה".
לעניין גובה הפיצוי הסביר השופט שלפי הפסיקה יש להעמיד את שווי דמי המפתח בשיעור של 55%-60% משווי הבעלות. לכך יש להוסיף סכום נוסף בגובה ארבעה שלישים מדמי המפתח, שמטרתו להבטיח שהדייר לא ייפגע מהמעבר שנכפה עליו בעל כורחו, ולכסות את הוצאות ההעברה ואת ההפרש בין דמי השכירות המוגנים לדמי השכירות החדשים שיצטרך לשלם.
המומחית מטעם בית המשפט העריכה את שווי הבעלות בנכס ב-5.33 מיליון שקל, ואת דמי המפתח (55% מהבעלות) ב-2.93 מיליון שקל. בתוספת ארבעה שלישים, נקבע שסכום הפיצוי לו זכאי הנתבע בעבור הפינוי יהיה 3.9 מיליון שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ניב יעקב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שלומית בק
• עו"ד כרמית נעמן עוסקת בדיני מקרקעין
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
