לחמת "חרבות ברזל" הפתיעה את מדינת ישראל. ביום ארור אחד נכנסה המדינה לאחת התקופות הקשות, כשעל הכל מרחפת עננה של חוסר ודאות לגבי משך הלחימה. באופן טבעי, ככל שהלחימה מתמשכת, יש לה השפעה לא מבוטלת וקשה על שוק התעסוקה. עסקים, קטנים כגדולים, נסגרו, עשרות אלפי עובדים הוצאו לחל"ת או פוטרו, או ששכרם ותנאי העסקתם נפגעו. בנוסף, המלחמה הנוכחית הביאה לפינוי תושבים מבתיהם, מיישובי העוטף והדרום ומהיישובים שגובלים בגבול הצפוני. ענפי משק עיקריים במקומות אלו, כגון חקלאות ואירוח, נעצרו באחת. לאלו יש להוסיף עובדים שהתפטרו או ביקשו לממש ימי חופשה, כדי להישאר עם ילדיהם בבית בעקבות אי פתיחת מסגרות הלימוד, ומעל ל־750,000 איש הושבתו מעבודה עקב מילואים. כלומר: לפי הנתונים, שוק העבודה והתעסוקה נמצא בבעיה.
כחלק מהפתרונות למשבר התעסוקתי, ממנו חוששת המדינה, הוקם חמ"ל לאומי לתעסוקת על ידי משרד הכלכלה ושירות התעסוקה, שאמור לסייע בשיבוץ ובגיוס עובדים לתעשיות חיוניות. בין היתר מבצע המשרד ניתוחים שוטפים, כדי להיערך באופן מיטבי בימי הלחימה, לוודא שהמעסיקים שומרים על זכויות העובדים בשעה זו, להזרים עובדים חסרים לענפי תעסוקה שונים ולשמר רציפות תעסוקתית ותפקודית של המשק. במקביל, השיקו משרד הכלכלה ושירות התעסוקה קמפיין חדש, כדי לסייע למעסיקים בגיוס עובדים למשרות חיוניות בתעשייה, בהם נהיגה, אבטחה, חקלאות ועוד משרות כלליות. יש לציין, כי לעבודה בתקופה כזו יש ערך מוסף של הפחתת מצוקה נפשית ויכולת תפקוד טובה. במבט קדימה, נשאלת השאלה, איך תשנה המלחמה את שוק התעסוקה ולאילו תחומים יידרשו עובדים. בהסתמך על מלחמות קודמות ועל עוצמת המלחמה הנוכחית, יש לשער שיהיה צורך בעובדים בתחומים אלו.
מקצעות טיפוליים והוראה
הטראומה, שעלולה להוביל לפוסט טראומה, שמאפיינת חלקים לא מעטים מהאוכלוסייה, בוודאי ביישובי העוטף והדרום וכן ביישובי הצפון הסמוכים לגבול, שמרביתם גם פונו, תוביל לפניות רבות לטיפולים פרטניים, קבוצתיים ומשפחתיים, אם בטלפון, אם בזום ואם פנים אל פנים. יהיה צורך בפסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים, מטפלים באמנויות, לטווח קצר או ארוך. לזה יש להוסיף את הצורך בעובדי הוראה לכל הגילאים. צורך שהיה קיים עוד לפני המלחמה, ויתחדד ויתרחב בעקבותיה.
חקלאות
אחד הענפים שהכי ניזוק כתוצאה מהמלחמה הוא ענף החקלאות. עם פרוץ המתקפה על עוטף עזה, חקלאים רבים באזור לא הורשו להתקרב ולעבד את השדות שלהם על קו הגבול. תשתיות רבות נפגעו, ורבים מהעובדים הזרים עזבו את הארץ. גם ביתר רחבי הארץ נותרו חקלאים ללא ידיים עובדות. אומנם, הרוח הלאומית של ההתנדבות בישראל הוכיחה את עצמה גם כאן, ואלפי מתנדבים הגיעו ומגיעים מדי יום לסייע לחקלאים בשדות וברפתות, במקביל לירידי מכירות עירוניים לתוצרת חקלאית שהגיעה מעוטף עזה ומהדרום. עם זאת, לאור העובדה שהמלחמה יכולה להימשך הרבה זמן, קמו כמה יוזמות. יו״ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ״ל תנועת המושבים, עמית ירח: ״החקלאים הישראלים ספגו פגיעה אנושה בענף העבודה. עם היוודע שגם עובדים זרים מתאילנד נרצחו ונחטפו ב־7.10, החל גל עזיבה של אלפי עובדים זרים תאילנדים את הארץ. כך שלא רק חקלאים מהעוטף או סמוכי גדר מגבול לבנון נפגעו אלא בכל הארץ נשארו ללא ידיים עובדות. לדבר זה עלולות להיות השלכות על כמות הירק או הפרי המגודל והנמכר לצרכן הישראלי וגם על איכותו. המכסה של העובדים הזרים בארץ היא 40,200 עובדים. לאחר גל העזיבה והצטרפות של כמה מאות עובדים זרים מהמדינות החדשות, בין השאר מוויטנאם, מלאויי ועוד, קיימים היום כ־20 אלף עובדים זרים, כמחצית מהדרושים. התרגשתי לראות אלפי ישראלים שהגיעו לסייע לחקלאים, זה פתרון טוב אך זמני, שכן אנשים המגיעים לזמן קצר עוזרים לרוב בקטיף ולא מתמקצעים. בנוסף קיימת התחייבות מקצועית של העובד למעסיק, מה שלא קיים בקרב המתנדבים. יש גם לציין, שחלק ניכר משוק העבודה בחקלאות המקומית הוא העסקת עובדים פלסטינים. בימים כתיקונם מועסקים כ־15-16 אלף עובדים פלשתינים בענף החקלאות, מי שמעסיק אותם נפגע הכי הרבה כי מדובר בחקלאים שאין היתר לעובדים זרים".
עמית יפרחצילום: פרטימה לגבי העסקת עובדים חדשים ישראלים?
"הישראלים לא אוהבים לעבוד עבודות פיזיות, וקשה להביא עובד שיישאר לטווח הבינוני או הארוך בחקלאות. עם זאת ובשל המצב, אנו פועלים מול משרד החקלאות להביא תמריצים לעובדים ישראלים חדשים על ידי מענקים חודשיים. כדוגמה: עובדים ישראלים שיועסקו בעוטף או באזורים סמוכי גבול שפונו מהצפון יקבלו מעבר לשכר, מענק חודשי של כ־6,000 שקל בחודשיים הראשונים ובחודש השלישי מענק של 8,000 שקל. באזורים אחרים בארץ יינתן מענק חודשי של כ־3,000 שקל בחודשיים הראשונים, ובחודש השלישי מענק בסך 4,000 שקל". יפרח מציין את הפגיעה הקשה גם בענף התיירות הכפרית. "למעלה מ־1,800 צימרים וחדרי אירוח, 70 יקבים ועשרות מסעדות ואטרקציות פועלים באזור הצפון, ובאזור הדרום עוד כ־800 צימרים, כ־40 יקבים ועסקי הסעדה בדרום הארץ. עם פרוץ המלחמה, כולם נסגרו. סגירה של צימר, אינה פוגעת רק בבעל צימר אחד אלא בכל שרשרת הייצור מסביב - יקבים, מגבנות, אטרקציות תיירותיות ועוד. מאות אנשים נותרו ללא עבודה, ויצטרכו למצוא להם פתרון".
אמנים
מלחמות ישראל תמיד הביאו לגל של אמנים מתנדבים, שהגיעו לעודד ולשמח את החיילים בבסיס. יש לשער, שגם בתום המלחמה ימשיכו ההופעות, ולא דווקא בהתנדבות, כדי לרומם את המוראל האישי והלאומי. מדובר בזמרות וזמרים, סטדנאפיסטיות/ים, ושאר מופעי תרבות.
אנשי תוכן ועורכים
יש לשער שכבר עכשיו ובוודאי בתום הלחימה, המוזות ירעמו. ספרים, סרטים, מחזות, ייכתבו על המלחמה, יידרשו לכך אנשי תוכן, כותבים, עורכים, גרפיקאים, תסריטאים, מפיקים וכד'.
אופנה
הקשר בין תחום האופנה למלחמות כבר הוכח בעבר. ראשית, יש בכוחה של אופנה לעורר חיות ושמחה, ולהחזיר חוסן נפשי. מעבר לזה, אופנה מבטאת הלך רוח. מכאן שיש לשער, שתקום אופנה לאור המלחמה, כגון הכיתוב: DON’T, שחברת עדיקא החלה בליין של בגדים איתו מיד לאחר נאומו של ביידן. בהמשך, יש לשער, המלחמה תיתן אותות בטרנדים אופנתיים, ויידרשו לכך מעצבים יצירתיים. ככל הנראה החשיבה תהיה שהבגדים צריכים להיות מותאמים לחיבור של בית וחוץ, מה שיוביל לאופנת נוחות, וגם הפטריוטיות תיתן אותות באופנה. למשל: נעליים גבוהות צבאיות, מעילי טרנץ' משוחררים ורחבים, צבעי זית וחום יהיו חלק בלתי נפרד מהקולקציות, למשל שילוב של שמלות חאקי עם מגפיים צבאיות, מראה קשוח שיסתיר מאחוריו עוצמה נשית. נראה גם בגדים בכחול לבן, כחלק מהזדהות עם דגל ישראל. לזה יש להוסיף איפור, שיש לשער שגם עליו ישתלטו צבעים אלו, וגם תחום התכשיטים לא נעדר מזה. אם אלו שרשרות עם מגן דוד או עם מפת ארץ ישראל שבתוכה לב.
התעשיות הביטחוניות
דווקא משברים וקשיים, שליוו את מדינת ישראל לאורך ההיסטוריה שלה, הביאו לפתרונות יצירתיים שהובילו לצמיחה. למשל, ב־1921 התאגדו לראשונה המעסיקים הגדולים במשק, מה שהוביל לראשיתה של התעשייה הישראלית. מלחמת חרבות ברזל "תפסה" את ישראל כשהיא נחשבת למעצמה תעשייתית בתחומי ההייטק, הנשק והמים, סטארט־אפ ניישן הפך לשמה השני של מדינת ישראל. הווה ידוע, שישראל היא מעצמה לא קטנה בענף התעשייה הבטחונית. למעשה, המהפכה שהצעידה את ישראל קדימה והפכה אותה למעצמה ביטחונית עצמאית, התרחשה אחרי מלחמת ששת הימים. הגדולה של התעשייה הביטחונית הייתה לפתח אמצעי לחימה חדשים וגם לשדרג מערכות קיימות. ב־1973, אחרי מלחמת יום כיפור, התעשייה הביטחונית החלה לשווק את מרכולתה גם מעבר לים בקרב צבאות של מדינות שלא מאיימות על ביטחונה של ישראל. די להיזכר בפיתוחים כמו טנק המרכבה, שייצורו החל ב־1979, כשהשנה טנקי "מרכבה סימן 4 ברק" מחליפים דגמים קודמים של סימן 4. כמובן שגם שמה של "כיפת ברזל", אותה מערכת הגנה אווירית אקטיבית ניידת ליירוט רקטות קצרות-טווח, פצצות מרגמה וכלי טיס בלתי מאוישים, שפותחה ומיוצרת בישראל, הולך לפניה, והיא הפכה לשם נרדף להישגים טכנולוגיים ייחודיים של ישראל. כך גם טילי החץ. על פי הערכות, שנת 2023 עומדת לשבור את כל שיאי הייצוא של התעשיות הצבאיות: רפאל, אלביט והתעשייה האווירית. חוזים רבים נחתמו עם צבאות זרים. עובדים רבים יידרשו לתעשייה זו, שתהווה את אחד ממנועי הצמיחה העיקריים העתידיים של ישראל.
ה"חוזים": אסטרולוגיה, נומרולוגיה, טארוט
ידוע מכבר, שבעת צרה, יש הנוטים להיוועץ באוחזים בתואר: אסטרולוגים, נומרולוגים, קוראים בקלפים. העוסקים בכך מעידים על הרחבת הפניות אליהם.
