הרבה הנחות יסוד של מדינת ישראל קרסו בבוקר השבת השחורה, אחת מהן קשורה לתהליך ארוך שנים, שבו התמכרה ישראל לכוח עבודה שמגיע מעבר לים. לא מדובר רק בענף הבנייה, גם בתחום הסיעוד והחקלאות למשל ההשפעה גדולה, אבל בנדל"ן מדובר בהתמקצעות אחרת ובתקופת הכשרה שגורמת כעת לענף להיתקע. בעוד בענפים כמו חקלאות ניתן לראות את המתנדבים הרבים יכולים לסייע, בתחום הבנייה זה סיפור אחר. העבודות הרטובות, עבודות השלד בבנייה, הן כאלה שדורשות מיומנות ולימוד. לכן המתנדבים הרבים אינם רלוונטיים נכון להיום, והפתרון קצר הטווח ביותר הוא לייבא עובדים זרים נוספים בתהליך מהיר. אם בעבר נקבע שעובדים זרים יגיעו לכאן רק לאחר חתימה של הסכם בילטרלי (הסכם בין מדינות שמתייחס בין היתר לכללי העסקה וכד'), כעת מנסים להביא עובדים ללא הסכמים אלו כדי לעשות זאת במהירות. זאת לצד הגדלה משמעותית של מספר העובדים הזרים לעד 50 אלף, במקום עד 30 אלף כפי שהיה עד כה. גם בזמן המלחמה נעשו בחינות לעובדים ממולדובה שהגיעו לישראל, ובמקביל החלו לקדם תוכנית להבאת עובדים גם מהודו וסרילנקה. אבל כל אלו פתרונות שייקח זמן ליישמם, והבעיה של ענף הבנייה היא כאן ועכשיו. לצד עובדים זרים שעזבו את המדינה בשל המלחמה, יש גם עשרות אלפי פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון, שמאז תחילת המלחמה לא נכנסים לישראל. תמונת המצב היא שכעשרת אלפים עובדים זרים עדיין נמצאים בישראל ועובדים, כ־1,100 עובדים הגיעו לאחרונה ממולדובה, כשנעשים מאמצים להביא עוד אלפים בהליך מזורז, ועוד כ־20 אלף עובדים מהודו, שבמקרה הטוב ינחתו בארץ רק סביב ינואר-פברואר. וזאת במקום קרוב לכ־100 אלף עובדים שהיו ערב המלחמה (זרים ופלסטינים).
"מחסור כרוני ואקוטי"
"שנים רבות סובלים הענפים המסורתיים במשק ממחסור כרוני ואקוטי בידיים עובדות. התוצאה היא עבודה של מעט מדי אנשים, שעות ארוכות מדי, פריון נמוך ועלויות גבוהות, איכות נמוכה וקצב איטי, רחוק מהסטנדרט בעולם המערבי. המלחמה יצרה הזדמנות לשינוי דרמטי בתחום הזה", כך מסביר סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, ניר ינושבסקי, "למדינה יש הזדמנות לחולל שינוי, ועומדות בפניה שלוש אפשריות פעולה: הראשונה היא גיוס מסיבי של עובדים זרים. במקום לדבר על מכסות צריך לדבר על שכר שעתי. היעד צריך להיות הבאת מספיק עובדים זרים בכלל התחומים, כך שהעלות השעתית שלהם תהיה עד 40 שקל, וזה רק אם יהיו פה הרבה יותר עובדים מבעבר. מנגד צריך להגביל את שעות העבודה שלהם, למנוע תשלום גבוה על שעות נוספות שהפריון בהן אפסי. צריך להפחית את בירוקרטיית התאגידים ולאפשר גם ייבוא ישיר של עובדים על ידי חברות הבנייה, כדי שנביא לכאן עובדים מוכרים ובעלי ניסיון. אפשרות שנייה היא הקמת שירות אזרחי בענפי העבודה הפיזית כמו בנייה. הוא יכול להיות התנדבותי או חלף לשירות צבאי ומקביל לו ואפילו בצו 8. ידוע שחלק גדול מהאוכלוסייה לא משרת בצבא, מדוע שלא יבנו, ישתלו, ייצרו ויטפלו בנזקקים? לא כהתנדבות זמנית, אלא כשירות אזרחי למען המדינה. שירות כזה יכול להוות הזדמנות להכשרה מקצועית ולהשגת ניסיון עבודה ראשוני. הוא יעודד אחריות חברתית ותחושת שייכות לקהילה ולמדינה. האפשרות השלישית היא חזרה לתלות בעובדים הפלסטינים, שלגביה יש שאלה ביטחונית ופוליטית העומדת לפתח ההנהגה. כמעסיק וקבלן אני קורא למדינה לבחור בשתי הדרכים הראשונות בכל הכוח ובמקביל. שני צעדים אלו יקלו על ההנהגה בהחלטה בנושא השלישי".
יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות ומ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, מספר, כי הזהיר בעבר ממשבר שכזה, וכעת מסביר מה יש לעשות: "ענף הבניין היה תלוי לאורך עשורים בעבודה של פלסטינים ועובדים זרים. המשק התרגל לתופעה הזו, וכעת, כשהקונספציות הבטחוניות קרסו, אנחנו מגלים שגם הקונספציות של הסתמכות על עבודה זרה קרסו.
יצחק מויאלצילום: יח"צהעובדים הזרים ברחו מישראל בשבעה באוקטובר, ועל עובדים פלסטינים אין בכלל על מה לדבר. ישראל נשארה בלי עובדים זרים בענף הבניין. זה התסריט שהזהרנו מפניו כל השנים. אסור לנו להסתמך על עובדים זרים. הם יכולים להיות לעזר, כתמיכה בחוסרים נקודתיים, אך אסור למשק הישראלי להתמכר ולהיות תלוי בהם. הפתרון הוא פשוט: הכשרות מקצועיות. הפתרון הזה כבר הוצג בפני כל ממשלות ישראל בעשור וחצי האחרונים. כולם תמיד תמכו בו, אך לא עשו דבר כדי ליישם אותו. ולא מדובר בתקציבי עתק או תהליכים מורכבים. בקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניין כבר קיימת התשתית להכשרת אלפי עובדים בשנה. כל שנדרש הוא אישור ותקציב ממשלתי. המכללות נמצאות בכל הארץ, הקמנו אקדמיה למקצועות ענף הבניין, יש תקנים, יש מורים ויש רשימת המתנה ארוכה של עובדים שמעוניינים בכך. מה שלא היה עד כה זה שיתוף פעולה ממשלתי. כמו בהרבה תחומים אחרים, הממשלה מצפה שהדברים יקרו מעצמם, בלי תמיכה. נקווה שעכשיו, כשאין ברירה, ישכילו השרים לפעול ליישום החלטות שכבר התקבלו".
ישראלי לא עובד עבודות רטובות
המצב החדש שאליו נקלעה המדינה מוביל רבים להבנה שיש מקצועות בענף הבנייה שכנראה לא יוכלו להיעשות על ידי ישראלים, ויש לפעול כדי להגדיל את מצבת העובדים הזרים, בדומה לכל העולם. "אירועי אוקטובר ערערו את תחושת הביטחון האישי של האזרחים ברחבי המדינה, ולכן אני סבור שהציבור יתקשה לראות את חזרתם של העובדים הפלסטינים לאתרי הבנייה במרכזי הערים, גם כשתגיע רגיעה. האופן שבו פעל ענף הבנייה לאורך השנים, כאשר יש רוב לעובדי הענף מקרב הפלסטינים ומשלימים אותם עשרות אלפי עובדים זרים, צריך לעבור שינוי", כך סבור איציק אמסלם, יו"ר קבוצת אלמוג וסגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ לשעבר. "המציאות היומיומית שאנו מתמודדים איתה, בין סבב צבאי אחד לשני, הוכיחה שלא ניתן להסתמך על כוח אדם כה רב שזמינותו לעבודה תלויה במציאות פוליטית וביטחונית.
איציק אמסלםצילום איציק שוקלעבודות הבניין נחלקות לשניים: בהיבט העבודות הרטובות, ראינו לאורך שנים כי הניסיון לגייס עבודה עברית לא עובד. הגיע הזמן שניישר קו עם מה שנהוג בכל העולם המערבי ונבסס את כוח האדם בעבודות אלה על עובדים זרים - טפסנים, טייחים, רצפים וכו'. חייבים להגדיל את מכסות כוח האדם הזר בצורה משמעותית ובאופן מיידי – אם חסרים כעת 100 אלף פלסטינים, יש להביא כמות זהה של עובדים זרים – סינים, מולדבים, הודים וכל מי שניתן". עם זאת, לאמסלם חשוב לציין כי הוא לא מוותר לחלוטין על הידיים העובדות הישראליות ויש בהחלט מקום לשלב אותם במקומות אחרים בענף: "לגבי המקצועות המשלימים, כדוגמת חשמל, אינסטלציה ומערכות טכניות שונות, הדורשים ידע מקצועי והתאמה לשיטת הבנייה הישראלית ולתקנים, כאן אני מאמין שנוצרה הזדמנות נדירה לגיוס כוח אדם כחול־לבן, צעיר ונמרץ, שיוכל לבנות קריירה מעניינת והשתכרות נאותה וגם לתרום לכלכלה הישראלית ולבניית הבית. על המדינה לסייע באמצעות מתן תמריצים והטבות, אם במימון לימודי מקצוע או בהטבות במיסוי למתמידים לאורך שנים. אנחנו, הקבלנים והיזמים, נדע לשלם שכר ראוי ואף מעבר לכך. אם כל זה יתקיים, נוכל לבנות דור של עובדים ומנהלים מיומנים לשנים רבות".
רוני מזרחי, נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו, מתייחס אף הוא לסוגיית המחסור בעובדים ומזכיר שמדובר במציאות ארוכת שנים שכעת יש לשנות: "התלות בעובדים פלסטינים לא החלה באירועי אוקטובר. מדובר בנושאים תקולים וכפויים שנמשכים זה עשרות שנים וגורמים לנזק מתמשך לכל ענף הבנייה.
רוני מזרחיצילום: מנחם עוזעל הממשלה לפעול מיידית לשחרר את הענף מהתלות הזו, באמצעות ייבוא 80 אלף עובדים מקצועיים מיומנים מסין, מטורקיה וממדינות הבלקן. העלות, תהיה גבוהה ככל שתהיה, תחזיר את עצמה כפל כפליים, ובסופו של דבר לא רק תחזיר את היציבות לענף, אלא גם תתרום באופן משמעותי להגדלת היצע הבנייה ותאפשר תחילה וסיום הבנייה בזמן מתוכנן".
דן קצ'נובסקי, מנכ"ל מרכז הנדל"ן, סבור שיש להגדיל משמעותית את מכסת העובדים הזרים כמה שיותר מהר ולטווח ארוך: "מלחמת 'חרבות ברזל' הנחיתה על ענף הבנייה מספר מהלומות, ומצוקת כוח האדם היא אחת הקשות שבהן. היעלמותם מאתרי הבנייה של כ־80 אלף פועלים פלסטינים לתקופת זמן שאיש אינו יודע את משכה, היא אירוע שאחריו ענף הנדל"ן יהיה חייב לעבור היערכות מחודשת. אם עד עכשיו היחס בין הפועלים הפלסטינים לפועלים הזרים היה 80%-20% לטובת הפלסטינים, הרי שהיום ברור שהיחס צריך להתהפך. אם וכאשר המלחמה תסתיים ומערכת הביטחון תאפשר זאת, הפלסטינים יוכלו לשוב לאתרי הבנייה, אך לענף אסור לחזור לתלות המוחלטת שהייתה בהם".
על־פי קצ'נובסקי, ניתן לראות שהממשלה החלה לפעול בכיוון: "אנחנו רואים את הניצנים לשינוי בהחלטות הממשלה האחרונות שעברו. גם בהגדלת מכסות הפועלים הזרים ל־50 אלף איש, ולא פחות מכך – במוכנות לסטות ממנגנון הגיוס באמצעות ההסכמים הבילטרליים. על אף הכוונות הטובות שעומדות מאחורי המנגנון הזה, ובראשן מניעת ניצול העובדים שפשה בעבר בענף, צריך לומר בכנות שהמנגנון לא הוכיח את עצמו. קצב הגיוס היה איטי, וכך מצאנו את עצמנו בפרוץ המלחמה עם 17 אלף עובדים בלבד מתוך מכסה של 30 אלף. בצד החיובי - ייתכן, כי משבר כוח האדם שבו נתון כיום הענף, יתגלה בסופו של דבר כנקודת מפנה בכל הקשור לתיעוש הבנייה ומעבר לשיטות בנייה מתקדמות יותר".
לא להסתמך רק עובדים זרים
בעוד ענף הנדל"ן נסמך בעיקר על עובדים שמגיעים מבחוץ, יש חברות שצריכות לשמור על כוח עבודה פעיל גם בזמנים קשים. כך למשל חברות תשתיות. אחת מהן היא מקורות, חברת המים הלאומית, שדרך מתווה פעילותה ניתן לראות שאפשר גם אחרת. אירועי הלחימה של חודשי אוקטובר ונובמבר תפסו את החברה במהלך שגרת עבודה שוטפת. ״מכל אתגר או איום אנחנו לומדים ומשתפרים, כך שקשה מאוד למצוא אותנו לא מוכנים. בנינו לאורך השנים נהלים מסודרים שמאפשרים לנו להתמודד עם כל איום וכל מצב קיצון, והנהלים מתעדכנים ומתחדשים כל הזמן", אומרים בחברה. במהלך תקופת הלחימה חלק מאזורי המדינה נותקו מתשתיות, כאשר האתגר הגדול היה לשמר את התשתית הקיימת ולצד זאת להמשיך לעבוד תחת ההבנה שכל מה שתדחה עכשיו, אולי לא תוכל לבצע אחר כך. חלק מזה הוא גם הסתמכות בעיקר על עובדים ישראלים ולא על כוח עבודה זר.
בחברה מספרים, כי הכינו תוכנית סדורה לשמירה על תשתיות קיימות, ואחת התובנות היא שניתן להסתמך על גופי ביצוע שהם חברות־בנות כדי להמשיך ולקיים שגרת עבודה. כך למשל מקורות מחזיקה את החברה־הבת מקורות שח"מ (שירות מכני הנדסי), בניהול ואדים זמוירו, שהיא קבלן הביצוע העיקרי של מקורות, כפי שמסבירים בחברה: "חברה בעלת יכולות עצמאיות של הפעלת צוותים וכלים כבדים, זאת במקביל ליכולות של החברה־האם להפעיל מערך ייצור חשמל עצמאי באמצעות גנרטורים גם לאזורים שנותקו". אייל בן דוד, סמנכ"ל הפיתוח והלקוחות בחברת מקורות, מרחיב: "ניהול ותפעול שוטף מצריכים משאבים מתקדמים שיבטיחו את הפעילות בסטנדרטים הגבוהים ביותר בעולם, כאשר החברה מתרגלת התמודדות עם מצבי חירום הרבה מעבר למה שנדרש בחקיקה ובהיקפים מאוד נרחבים, ולכן היכולת לקבץ תחתיך כלים הנדסיים וצוותי עבודה שלא תלויים בגורמים אחרים היא קריטית. כך יצא שלמרות העובדה שענף הבנייה היה מושבת ברובו, במקורות, שבשגרה מתפעלת עשרות רבות של אתרי עבודה, הצליחו להמשיך בשגרת הפיתוח, פרט למקומות שבהם הייתה הנחיה ברורה של פיקוד העורף".
