בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אלמנתו של בעל מגרש בראשון לציון לקבלת מחצית ממנו מתוקף היותה ידועה שלו בציבור. השופט יונה אטדגי קבע שצוואתו, שבה הוריש את הקרקע לשכנתו, לצד נסיבות נוספות וביניהן העובדה שהמגרש נקנה שנים רבות לפני ההיכרות בין התובעת למנוח, מצדיקים את דחיית התביעה.
ב-1982 רכש המנוח את המגרש נשוא התביעה. 14 שנה לאחר מכן הוא ערך צוואה שבה הוריש אותו לשכנה, שהייתה גם חברתו ועבדה בחנות הבגדים שלו. עוד ציווה שכל אחד מארבעת אחיו יירש ממנו אחרי מותו שקל אחד. שלוש שנים לאחר מכן הוא הכיר את התובעת והם חיו יחד כידועים בציבור עד למותו ב-2013. הוא הלך לעולמו מבלי שהביא צאצאים לעולם.
שנתיים לאחר מותו ניתן צו לקיום צוואתו, ובהתאם נרשמה שכנתו כבעלת המגרש. בעקבות זאת הגישה בת הזוג, שנושלה כליל מהקרקע שלו, את התביעה לבית המשפט. היא סיפרה שמדובר בפיסת נדל"ן שעליה תכננו השניים להקים את בית מגוריהם, כאשר לנוכח הזוגיות הממושכת והיותם ידועים בציבור – יש להכיר בה כבעלים של מחצית המגרש חרף הצוואה לטובת השכנה, מכוח הלכת השיתוף.
השופט אטדגי הבהיר למען הסר ספק כי קיומה של הצוואה אינו שולל את זכותה של האלמנה לטעון לשיתוף בנכסי העיזבון, ובכללם המגרש, מכוח הסטטוס הזוגי שלה עם המנוח. עם זאת, הוא קבע שמתקיימים שני טעמים מרכזיים שבגינם מוצדק לדחות את תביעתה.
האחד, הודאת האלמנה במסגרת הליך משפטי שניהלה מול אחי המנוח, שלפיה אין לה חלק בנכסי הצוואה. מאחר שרצתה להוכיח כי בן זוגה נישל את אחיו מירושתו, היא הגישה בעצמה את הבקשה לצו קיום צוואה ותבעה במסגרתה את זכויותיה ב"יתרת עיזבון המנוח שלא מוזכר בצוואה".
עו"ד יחזקאל חרלףחגי חרלף"המסקנה הנובעת מהמתואר לעיל", נכתב בפסק הדין, "היא שהתובעת טענה בהליכים משפטיים קודמים שהיא זכאית רק לנכסים שאינם כלולים בצוואה, כלומר, היא לא תבעה כל זכות במגרש הכלול בצוואה". בנסיבות אלה קבע השופט שהיא מנועה מלהעלות טענה סותרת בהליך הנוכחי, לנוכח השתק שיפוטי.
הטעם השני לדחיית התביעה הוא העדר שיתוף במגרש בפועל. השופט נימק כי המגרש נקנה שנים רבות טרם היכרות התובעת והמנוח, מה שהופך אותו ל"נכס חיצוני", באופן שמציב משוכה משפטית לא פשוטה בפני הטוען לשיתוף בו.
נקבע שהאלמנה לא עברה משוכה זו. כך למשל, המנוח לא שינה עד ליום מותו את צוואתו כדי שזוגתו תירש את המגרש במקום השכנה. בנוסף, טענת האלמנה כי תכננה להקים עם המנוח את ביתם על המגרש נמצאה תאורטית בלבד, שעה שהוכח כי עבודות הבנייה לא קודמו במאומה.
יתרה מזאת, המנוח לא פעל במשך השנים לרשום את זכותה של בת הזוג על המגרש. בנסיבות אלה השופט דחה את התביעה, הותיר את השכנה כבעלים על מלוא המגרש וחייב את האלמנה לשלם לה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האלמנה: עו"ד ראובן בילט
• ב"כ השכנה: עו"ד אברהם שולביץ
• עו"ד יחזקאל חרלף עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
