פסק דין חדשני של בית הדין לעבודה קובע כי יש מקרים בהם התקנת מצלמות במקום העבודה שנעשתה באופן מוצדק אך בניגוד לרצון העובד, מאפשרת לעובד להתפטר בדין מפוטר. "גם אם הצבת המצלמות אינה עולה כדי התעמרות, וגם לא הייתה כוונה לפקח באופן נקודתי דווקא על העובדת, עדיין מדובר בפגיעה שיש להכיר בה כעילה להתפטרות בדין מפוטר", נקבע על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב במקרה הנוכחי.
פסק הדין אשר ניתן על ידי השופט אורן שגב עסק בתביעה שהגישה עובדת שהועסקה לפני שנים אצל מעסיקיה במשך 18 שנים ושימשה בתפקידה האחרון כמנהלת משרד. ביולי 2017 הודיעה העובדת, שיוצגה על ידי עו"ד דוד בכור, על התפטרותה, מחמת הרעה מוחשית בתנאי העסקתה. בין השאר טענה העובדת להתעמרות ולהצבת מצלמות אשר לטענתה היו ממוקדות עליה. עוד טענה כי הרקע לאי חידוש חוזה העבודה שלה היה הדרדרות ביחסי העבודה שלה עם מנהלה הישיר וניסיונותיו להביא להתפטרותה במטרה להימנע מלשלם לה פיצויי פיטורים.
מנגד טענו המעסיקים כי התובעת היא אדם סמכותי, כוחני וקולני, ששלט במשרד ביד רמה, ואין המדובר באדם שניתן להתעמר בו או להשפילו. עוד נטען כי הוחלט להציב מצלמות במרחבים הציבוריים של המשרד מאחר שעובדת אחרת התלוננה על הטרדה מינית מצד אחד העובדים. עוד עולה כי מיד עם הגעת הטכנאים להתקין את המצלמות, שלחה התובעת מייל למעסיקה שבו נכתב "מבחינתי זוהרעת תנאים, אני לא מעוניינת שמישהו יצלם אותי 24 שעות. זה חדירה לפרטיות".
בהקשר להצבת המצלמות והתפטרות העובדת קבע בית הדין, כי "לאחר שמיעת טענות וראיות הצדדים, דעתנו היא שדי בגרסת הנתבעים (המעסיקים-ל.ד) - שהתובעת התפטרה על רקע הצבת המצלמות - כדי לבסס בנסיבות העניין עילה להתפטרות בדין פיטורים. מסקנתנו מבוססת על ההנחה שהצבת המצלמות מצד הנתבעים (המעסיקים-ל.ד) הייתה כשלעצמה מוצדקת, לגיטימית ונעשתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית. אלא, שיש להבחין בין שאלת לגיטימיות המעשה שהמעסיק נקט בו לבין השאלה האם הדבר מצמיח לעובד עילה לגיטימית להתפטר בדין מפוטר.
"כך למשל, ייתכן מצב בו מעסיק יחליט על הפחתה רוחבית של שכר עובדיו בשיעור מסוים כדי להציל עסק שנקלע לקשיים ומתוך כוונה אמתית להציל את מקום פרנסתם של העובדים - מטרה שהיא לגיטימית כשלעצמה - ואף על פי כן, תהא החלטתו של עובד מסוים להתפטר עקב הפחתת השכר חוסה תחת הכלל בדבר התפטרות בדין מפוטר".
בית הדין קבע כי במקרה הנוכחי נראה בבירור שהמצלמות שהוצבו בקרבת התובעת מציגות תמונה רחבה של סביבת העבודה שלה. "המצלמה האחורית מתעדת את גבה של התובעת, את סביבת עבודתה, את המסמכים שלפניה, את חפציה ואת צג המחשב עליו היא עובדת. המצלמה הקדמית מתעדת את פניה וחלק מפלג גופה העליון. אמנם, המצלמות לא הוצבו בחדר עבודה פרטי של התובעת, אך ניכר הן הוצבו בסמוך אליה ובסביבת העבודה שלה: מעל דלפק העבודה שלה, מאחוריו ומלפניו. אנו סבורים, כי צילום מעין זה עולה כדי פגיעה בפרטיותה... החלטת הנתבעים להציב את המצלמות התקבלה ללא היוועצות עם העובדים וללא מתן הסבר מקדים".
נקבע כי אין ספק בדבר הקשר הישיר בין הצבת המצלמות לבין החלטת התובעת להתפטר וכי מדובר בפגיעה שיש להכיר בה כעילה להתפטרות בדין מפוטר.
לעומת זאת, נקבע כי לא הוכח שהנתבעים התעמרו בתובעת. בין השאר נקבע כי "לאור מסקנתנו שהצבת המצלמות הייתה במסגרת הפררוגטיבה של הנתבעים, גם אם היה ראוי שהצבתן תעשה בתיאום מראש עם העובדים, איננו סבורים שמדובר בהתעמרות. מחומר הראיות עלה שמצלמות המעקב הונחו לא רק בקרבת התובעת אלא במרחבי המשרד כולו, כך שלא הוכח שמדובר היה במעשה שנועד לפגוע דווקא בתובעת". כמו כן נדחתה תביעת התובעת לתשלום בונוס.
בסופו של יום, נקבע כי על המעסיקים לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך כ-426 אלף שקל , בניכוי הסכומים שנצברו לטובתה עבור פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה ובניכוי הסכומים ששוחררו לטובתה.
עו"ד דוד בכור, בא כוח התובעת, מסר בתגובה: "מדובר בפסק דין חדשני אשר כולל משמעויות רבות בכל הקשור להצבת מצלמות בסביבת העבודה, וישום חוזר הרשות להגנת הפרטיות. בית הדין לעבודה נתן משקל משמעותי לרצון העובד וזכותו לתחושה נוחה ופרטית במקום העבודה".
עו"ד ירדן פישר, בא כוח המעסיקים מסר בתגובה: "צדק בית המשפט כאשר דחה את טענותיה של התובעת להתעמרות בעבודה. עם זאת, בית הדין שגה כאשר קבע שהתקנה מוצדקת של מצלמות, בשטח הציבורי של העבודה, מקימות זכות אוטומטית לעובד להתפטר בדין מפוטר.
מדובר בפסק דין בעל השלכות רוחב שיפגע בעסקים רבים בעידן המודרני שנדרשים להתקין מצלמות בשטח פעילותם, וכעת הם זקוקים להסכמת עובד זה או אחר. בכוונתנו להביא את הסוגייה לבית הדין הארצי לטובת כלל העסקים בישראל".
