לא תאמינו כמה כסף יש בים. מיליוני אנשים מגיעים כל קיץ לחופים, ואין מי שלא מאבד משהו. לפעמים זו מגבת או צעצוע, אבל לא פעם זו טבעת זהב או תכשיט יקר ערך אחר. מתברר שיש המון אוצרות כאלה על החוף ובקרקעית הים, ויש לא פחות אנשים שהתחביב שלהם הוא לחפש אותם: הם מסתובבים על החוף ואפילו צוללים עם גלאי מתכות עמידים למים ומוצאים טבעות זהב וכסף, תכשיטים משובצי יהלומים ואבני חן, מטבעות עתיקים ועוד חפצים יקרי ערך. בחלק מהחופים הם כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף ממש כמו מוכרי הארטיקים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מה שהתחיל לפני כעשר שנים עם פריקים בודדים לעניין – הפך לטרנד של ממש. לפי הערכות, עשרות אלפי ישראלים כבר בעניין, והם כוללים נשים וגברים בכל הגילים וגם ילדים. יש להם קבוצות ווטסאפ ופייסבוק עם אלפי חברים ועשרות הודעות ביום — בעיקר של סרטונים ותמונות שמתעדים את החיפושים ואת השלל יקר הערך שנמצא. מדובר ממש בסוג של קהילה מגובשת שעורכת גם מפגשים בעולם האמיתי — ויש אפילו יריבויות פנימיות. לא מדובר בתופעה ישראלית ייחודית, הטרנד הזה תופס חזק גם בעולם.
כתבות נוספות למנויים:
חיפוש האוצרות לא נעשה רק בים, אלא גם בפארקים, גני שעשועים, יערות, גינות, שדרות, ולמעשה בכל מקום שבו בני אדם מסתובבים ועלולים לאבד משהו. גם מטבעות עתיקים באתרים ארכיאולוגיים נכללים בחיפוש, אם כי כאן החוק מחייב מי שמוצא מטבעות או עתיקות אחרות לדווח לרשות העתיקות ולהעביר לה אותם. לא כל המחפשים מודעים לכך, וחלקם אף נתפסים ומקבלים קנסות.
המוטיבציות שמאחורי התחביב מעורבבות: דחף אנושי טבעי לחפש ולמצוא מציאות, רצון "לעשות קופה" מתכשיטים יקרי ערך, רצון לסייע לאנשים שאיבדו חפצים או תכשיטים שיקרים לליבם, וגם, כך מדווחים החובבים, מדובר בעיסוק מרגיע שמנתק ממחשבות היומיום ופשוט ממכר. צוותים של חובבים עם גלאי מתכות אף סייעו ליחידת להב 433 לאתר חפצים של נעדרים באתר הנובה ברעים ובקיבוץ בארי אחרי 7 באוקטובר. במקרה אחר אחד החברים בקבוצות העלה סרטון שבו תיעד כיצד מצא אקדח ושתי מחסניות שהושלכו לים. ניתן רק לדמיין מה עשו עם האקדח הזה לפני שהושלך לים ולמי היה אינטרס להחביא אותו בין הגלים. האקדח כמובן נמסר למשטרה.
"לא יוצאים מהים עד שלא מוצאים זהב ב־3,000 שקל לפחות", אומר הסלוגן של חובבי החיפוש. ואכן, מן הסתם רבים מהם תרים אחרי אוצרות שווים כדי לקחת הביתה. "בחיפוש אחד בחוף, כולל צלילה במים, אפשר לחזור עם אוצרות בשווי של אפילו 50,000 שקל – תכשיטי זהב ויהלומים וגם כסף", אומר בחיוך דניאל שאולוב מאשקלון, בן 29, נשוי ואב לילד, שמכור לתחביב מאז שהיה בן 12. שאולוב הוא יוצר תוכן ובעלים של חברת התוכן "OTB Content", אותה הקים עם שותפו נועם פירוז, בן 30, נשוי, אב לפעוטה ותושב נתיב העשרה שהתפנה ומתגורר כעת באבן יהודה. פירוז הוא לא רק שותף לעסק, אלא גם להתמכרות.
מדובר בהובי שמכניס כסף, ואפילו הרבה, אם מתמידים ומגלים סבלנות, אומרים השניים. "מה שבטוח – הנשים שלנו מלאות בזהב, ונותנות לנו שקט כדי להתמקד בתחביב שלנו, ואפילו תומכות מאוד", אומר שאולוב. "אבל זה לא רק כסף. היה לנו מקרה מרגש כשמצאנו תליון ענתיקה, צילמנו אותו והעלינו סרטון לטיקטוק, ובעלת התליון צפתה בסרטון ומיד יצרה קשר. מתברר שהיא קיבלה אותו מסבתא שלה שהלכה לעולמה, והוא היה מזכרת מאוד חשובה בשבילה. כמובן שהחזרנו לה אותו. הייתה הרבה התרגשות".
פירוז: "מעבר להרפתקה בלנסות למצוא תכשיטי זהב, העיסוק הזה הוא גם בעל ערך מדיטטיבי. הוא משרה שקט. כשאני בחיפושים אני שעות בתוך זה, מנותק ממחשבות לא נעימות, בעיקר אחרי 7 באוקטובר, שחוויתי עם משפחתי בנתיב העשרה". ושאולוב אפילו נותן טיפ: "לאחרונה עלינו על מקום נוסף, שבו אפשר למצוא דברים אפילו בלי גלאי מתוחכם – במתחם הבורסה ברמת גן, בחריצים שבין המרצפות של המדרכה בכניסה לבורסה. וואו כמה אוצר מצאנו שם, כולל יהלומים ואבני חן. מטורף".
גם עמית אבן, בן 25 ממודיעין, שעובד כמאבטח וגם כיוצר תוכן, כבר מכור לעניין: "לפני שלוש שנים נחשפתי לגלאי המתכות וליכולות שלו. מהר מאוד נמשכתי לאתגר, כי תמיד מוצאים. צריך רק סבלנות. אני יוצא למשך שעות לשדות פתוחים, לחופי הים, ליער, וחוזר עם אוצרות. זה מרגש אותי כל פעם מחדש. אני מייצר מזה סרטונים ומעלה לרשת. יש לי כבר למעלה מ־37 אלף עוקבים. יצא לי למצוא ביער בן שמן מטבע רומי עתיק, ודיווחתי לרשות העתיקות ומסרתי להם אותו. אבל מצאתי גם טבעות זהב ויהלומים, גם בשדות חקלאיים פתוחים. שם מצאתי גם לא מעט חלקי פגזים ישנים".
הטרנד לא שמור רק למבוגרים. להפך, יש נישה לא קטנה של ילדים שמבלים חלק גדול מזמנם הפנוי בסריקת שטחי קרקע או חול בגלאי מתכות. את איתי צציק בן העשר מכפר־סבא פגשנו בחוף פולג בנתניה עם אמא שלו, הדס, ועם הגלאי. הדס היא עובדת סוציאלית קלינית, מומחית לטיפול בהתמכרויות, בטראומה ובפוסט־טראומה. "אין ספק שההובי הזה מאוד מרגיע", היא אומרת. "כשאני מתלווה לאיתי יש לי תפקיד קבוע: הוא סורק עם הגלאי, ואני עוזרת לו לחפור בידיים כדי שהגלאי יגיע עמוק יותר ויאתר. זו הנאה צרופה וזמן איכות נפלא איתו. ממליצה בחום להורים".
איתי: "התחלתי להתעניין בזה לפני שנה. ראיתי ביוטיוב סרטונים וזה ממש ריתק אותי. אז חיכיתי בסבלנות ליום ההולדת, ומהכסף שקיבלתי קניתי גלאי מתכות שמתאים לילדים, שעלה 850 שקל. מאז אני צמוד אליו. כל רגע שיש לי פנאי אני הולך לחוף, או אפילו יוצא לגינה השכונתית, כדי לחפש מטמון. אני תמיד חוזר עם משהו ביד וזה כיף. היום אני כבר יותר מבין ויודע לחפש, וציוותתי לתחביב גם את ההורים וגם את אח שלי, וזה כיף לכל המשפחה. בזמן האחרון אני מחפש אוצרות בעיקר במקומות מיוחדים, אני לא מפרט", הוא אומר ומחייך מאוזן לאוזן.
לסורקי הקרקע הצטרפה גם שירה, בת 51, אם לארבעה מאזור המרכז, והיא לא האישה היחידה. היא מספרת: "שמעתי על התחביב הזה מאחד המכרים שלי, שהציע לי להתנסות, 'מה אכפת לך, אולי תחזרי הביתה עם איזה גורמה מזהב', והשאר הוא היסטוריה. אז עוד לא היה לי גלאי מתכות משלי, נעזרתי בגלאי של החבר שלנו, אבל מהר מאוד רכשתי לעצמי את כל הציוד. זה לא רק גלאי מתכות, יש לזה תיק מיוחד ואקססוריז שמאפשרים להשתמש בו בעומקים שונים, כמו עת חפירה, מחזיק מרפק לגלאי המתכות, אוזניות עמידות למים, כיסוי מגן למסך הגלאי. יש גלאי כף יד לשימוש מתחת למים עם, ערכה לניקוי מטבעות, ועוד דברים. הפכתי להיות די מקצועית. מהר מאוד גם הבנתי שאני לא לבד בהתמכרות לשקט שזה מביא. אני מרוכזת רק בגלאי ובמשימה, מתחברת לאוזניות והופכת למעין שרלוק הולמס".
זוכרת מציאה מרגשת?
"הכי ריגש אותי שהצלחתי לסייע לאיזו בחורה שרק התארסה ואיבדה את טבעת האירוסים שלה בים. היא לא הפסיקה לבכות, סיפרה שהטבעת מאוד יקרה לה, ושבן הזוג שלה אסף שקל לשקל במשך הרבה זמן כדי לקנות לה את הטבעת, שמשובצת ביהלום. נכנסתי למים, חיפשתי וחיפשתי, ולא הפסקתי עד שמצאתי. זה ממלא את הלב. הדבר הזה ממגנט אליו המון אנשים, ומעגל החברים במועדון גלאי המתכות גדל כל הזמן. רק לפני שלושה שבועות התקיים מפגש של כולם. יש לנו כמה קבוצות ווטסאפ, ויש לא מעט סיפורים מרגשים על חפצים שאנשים מוצאים, שלא לדבר על כמות הכספים שמוצאים, לפעמים אלפי שקלים ביום חיפוש".
אחד מהבולטים בקהילת מחפשי המתכות הוא איתן נחום, שהוא ואחיו ארז נחום הם בעלי החנות "איתן גלאים" במושב אביאל שליד בנימינה, והם היבואנים המובילים בארץ של גלאי מתכות. יש להם סניף גם בתל־אביב.
"אני מאמין שיש היום 30 אלף ישראלים, ואולי יותר, שזה התחביב שלהם", אומר איתן. "לפני עשר שנים היו כמה מאות. אני התחלתי בזה כתחביב, מתוך רצון למצוא זהב, ובכלל, בכל אחד טמון הרצון הזה למצוא דברים. אחרי כמה שנים הדבקתי את ארז אחי בחיידק. בסופו של דבר מצאנו עצמנו, יחד עם עוד אנשים טובים, מסייעים בהתנדבות בחיפוש אחרי חפצים, תכשיטים וכל דבר שיוכל לסייע בזיהוי הנעדרים מפסטיבל הנובה. עשינו שיתוף פעולה עם יחידת להב 433. יצאנו ליער רעים עם גלאי מתכות וחיפשנו פריטים אישיים, שרידי אמל"ח. זה היה מטורף. מצאנו תכשיטי זהב של אנשים שהיו במסיבה, וגם תכשיטים ישנים יותר, טלפונים שרופים, תחמושת. ללא ספק, פגשנו שם את הגיהינום. העברנו הכל ללהב 433, שהעבירה למשפחות. זה אזור שכבר נסרק לגמרי, ובכל זאת מצאנו שרידים שהיו שייכים לשישה נעדרים. מצאנו גם חלקי שיניים, ובסופו של דבר חולץ DNA של ארבע גופות. נמצאו אזיקים של שוטרת שהייתה נעדרת. אחרי רעים הלכנו לבארי, לבית של משפחה שנשרף. בן משפחה שידע איפה היה הזהב, מצא רק פריט אחד. ארז ואני ועוד שלושה חבר'ה סרקנו את הבית עם הגלאים, ומצאנו טבעת זהב עם יהלום, מותכת – חלק נמס וחלק נשאר שלם. חיפשנו מעל שבועיים, יותר מ־50 איש, בהתנדבות, אנשים מכל הארץ שרק רצו לתרום ולסייע".
איך התחיל העסק של הגלאים?
"לא הייתי הראשון שמוכר גלאי מתכות בישראל, אבל הבנתי שזה תחום עם פוטנציאל. אני חקלאי. כשנדלקתי על התחביב, ראיתי שאין לי כל כך איפה לקנות ציוד. בהתחלה גם לא ידעתי מה החוק אומר, וברשות העתיקות תפסו אותי אחרי שמצאתי מטבעות עתיקים ולא ידעתי שצריך להעביר אותם אליהם. התחלתי לברר לעומק איך לעשות את זה נכון. החוק בארץ מאוד מחמיר ואפשר לקבל עונש מקסימלי של עד 5.5 שנים בכלא. אף אחד עוד לא ישב על זה בכלא. נותנים קנס, כמה אלפי שקלים, וצריך עורך דין, ומחרימים את הגלאי. חוויה לא נעימה. אבל גם מי שנתפס ולקחו לו את הגלאי ושילם קנס, לא ירים ידיים. אנחנו מכורים, פשוט מכורים. דיברתי עם בנאדם על קביים, שמחפש בארבע השנים האחרונות, ומצא מעל 60 אלף שקל בים. אנשים מוצאים זהב במאות אלפי שקלים. מחפשים בכל מקום – בשכונה, בפארקים, בגני שעשועים, במגרשי כדורגל, בכל מקום שבני אדם עוברים בו. בדרך גם אוספים הרבה זבל... אנשי איכות הסביבה בהחלט אוהבים אותנו על זה. בחופי הים יש סיכוי טוב למצוא תכשיטים וזהב.
"אני כל שנה טס לתאילנד עם גלאי. חופשה בלי גלאי זו לא חופשה. הרבה פעמים זה גם מכסה את עלות החופשה. הייתי גם כמה פעמים בדובאי, החוף שם מפוצץ בזהב, כמו שאפשר לתאר. מצאתי שם טבעת של טיפני מעל 10,000 יורו. נתתי לאשתי. אין סיכוי שהייתי קונה לה כזאת. דובאי זה מטורף כי כמעט ואין מי שמחפש שם עם גלאי מתכות. בפעם האחרונה הוצאתי משם טבעת זהב עם אבן רובי ששווה 2,500 יורו, ואז באה המשטרה. הייתי צריך לשלם קנס ולמסור להם את הטבעת.
"אבל לדעתי רוב רובם של האנשים לא עושים את זה בשביל התכשיטים היקרים או הכסף. יש בנתניה קבוצה של הלומי קרב שאני תומך בה בהתנדבות – אני מזמין אותם לחפש עם גלאי מתכות. זה מנתק ומרגיע אותם. ולא רק הלומי קרב. אני עצמי הייתי קודם על קביים בגלל פציעה. לקחתי את הגלאי, יצאתי לחיפושים, וזה עזר לי להשתחרר מהקביים. בנאדם יכול להסתובב גם חמש שעות וגם 18 שעות בחיפוש. זה גם כושר – להיות על הרגליים, להתכופף, לחפור, ללכת קילומטרים".
כמה עולים גלאים?
"היום אנחנו למעשה מובילים בתחום הגלאים. אין חידוש שאני לא מביא לארץ. Garrett, אחד היצרנים הגדולים בעולם, הזמין אותי לאיטליה להשקה של דגם חדש של גלאי מתכות, כדי שאחווה דעה. טסתי עם הבן שלי. אני מסתובב בכל העולם, בין היצרנים והחברות הגדולות בעולם. הגלאים המבוקשים ביותר שעושים את העבודה ונותנים את מלוא התמורה להשקעה עולים בין 7,500 ל־8,500 שקל. הכי טוב כרגע הוא XP, שעולה 8,500 שקל, והוא קל מאוד, קטן ופרקטי. יש מכשירים מקצועיים מאוד, עם הדמיה, תוכנות, מסכים – זה יכול להגיע גם למעל 300 אלף שקל. אם זה רק לתחביב, ב־20,000 שקל אפשר לקבל גלאי, עם מערכת לצלילה, תיק וכל הציוד למקסום התחביב".
איך אנחנו ביחס לעולם בגילוי מתכות וחיפוש אוצרות?
"בדיוק חזרתי ממפגש מקצועי של חובבים מכל העולם שהתקיים ברומא, ואני מבין שאנחנו ברמה בינלאומית. היו שם 300 איש. אני יכול לומר עם יד על הלב שהרמה שלנו בישראל לא נופלת מהרמה העולמית של חובבי גלאי המתכות. ביחס לגודל האוכלוסייה, אנחנו מדביקים את הקצב של העולם. והיד עוד נטויה. אני עושה בארץ מפגשים כאלה – כל חודש מפגש קבוצתי, ופעם בשנה לפחות מגה־מפגש. בפעם האחרונה הגיעו יותר מ־150 איש – אבל היה יום חם מאוד. האירועים הם ללא עלות, ובינתיים סגורים רק לחברי הקבוצה שלנו. אנחנו עושים תחרות מי מצא הכי הרבה. הפרס הראשון הוא בשווי 4,500 שקל, השני הוא 1,000 שקל, והפרס השלישי הוא ציוד, למשל פאוץ' ועוד, בשווי 350 שקל. זה רק כדי לקדם את התחביב ולייצר קהילה".
אני מבינה שיש גם הרבה ילדים שנסחפו לזה?
"אני סנדלר שהולך יחף: גם לי וגם לאחי ארז יש חמישה ילדים. הילדים שלי לא כל כך בעניין, אבל סהר, הבן של ארז, נכנס לזה הכי חזק. בחנות פתחנו מחלקה לילדים. אני מוזמן שוב ושוב לכיתות של הילדים שלי בבית הספר כדי לספר על התחביב שלי, ובין היתר אני מציג להם דוגמאות מהשלל שאני מוצא. זה גורם להם להתעניין, לצפות בסרטונים, וחלקם רצים לקנות גלאי מתכות שמתאימים לילדים, לפעמים מכספי יום ההולדת שהם מקבלים. בחופש הגדול הרבה ילדים מצטרפים לחיפושים. כשאני התחלתי את העבודה, לא מכרו גלאים לילדים. עד לפני חמש שנים נמכרו 2־3 גלאים לילדים בחודש. היום אנחנו מוכרים 4־5 ביום, ומאות בחודש. מדובר בגלאים שעולים 850 שקל, ואפשר להיכנס איתם עד מטר מתחת למים. יש להם שנתיים אחריות. הרבה הורים אומרים לי: ראינו בעלי אקספרס במחיר הרבה יותר נמוך, ואני עונה להם: לכו תקנו. בסוף הזול יהיה הכי יקר. הם חוזרים אליי אחרי שנה: 'הגלאי כבר לא עובד מזמן'. יש לנו בקבוצה ילד שהיה ארבע שנים עם אותו גלאי, עבר לגלאי יקר שעולה 3,500 שקל, אבל חזר לגלאי של הילדים. בעזרתו הוא מצא כמה טבעות זהב".
שתף אותי במקרים מיוחדים שהיו לך בשנים שאתה מתעסק בזה?
"היה לנו סיפור של זוג שרק התחתנו ואיבדו בכנרת את טבעת הנישואים שעולה 60 אלף שקל. עם גלאי מתכות שמגיע גם לעומק קרקעית של עד 20 מטר הצלחנו לאתר את הטבעת. במקרה אחר פנה אלינו אדם שסיפר שאיבד את שעון היוקרה שלו, 'פטק פיליפ', ששוויו 150 אלף דולר, בכנרת. הוא סיפר לנו שהוא נעזר בצוללנים, והם לא הצליחו לאתר את השעון. בסוף הוא מצא אותו אחרי שעות של חיפושים בעזרת גלאי מתכות שרכש אצלנו, ואין לתאר את האושר שלו. הייתה גם מישהי שגרה בבני ציון והתקשרה אלינו שלושה ימים אחרי שאיבדה טבעת של עשרות אלפי דולרים. היא חששה לספר לבעלה. רצתה לשכור גלאי כדי לחפש בפחים. זה היה מאוחר מדי, הפחים כבר נאספו".
