1 צפייה בגלריה
אפליקציית וואטסאפ
אפליקציית וואטסאפ
(צילום: shutterstock)
בית משפט השלום בחדרה חייב לאחרונה את רב היישוב שלומי, משה אלחרר, לשלם פיצויים והוצאות של כ-140 אלף שקל לאגודה שמפעילה אכסניית נוער ביישוב ולחברת הקייטרינג שאחראית על המטבח שלה. שופטת קרן אניספלד קבעה שהוא הוציא עליהן לשון הרע "ניכר ומובהק", כששלח בקבוצת וואטסאפ של משגיחי הרבנות הארצי הודעה שמפקפקת בכשרות של המקום.
את ההודעה שלח הרב לפני כ-4.5 שנים לקבוצת "פורום משגיחי הרבנות הארצי – הרבנות הראשית לישראל – כוחנו באחדותנו" שמונה כ-200 חברים. הוא טען בה בין היתר שמשגיחת הכשרות באכסנייה לא נמצאת במקום כל הזמן ושבמטבח מבשל גוי שמתחזה ליהודי. הוא כתב שלדעתו יש במקום "100% בישולי גויים למהדרין" וכי לאחר שסירב לחדש את תעודת הכשרות הועבר הפיקוח ממנו לרבנות נהריה ש"לא שווה הרבה".
בתביעת לשון הרע טענו "אגודת אכסניות נוער בישראל" וחברת "בישולים י. וקנין קייטרינג בניחוח גלילי" שההודעה כוללת מידע שקרי, מופרך ומכפיש, שנכתב בכוונה לפגוע. הן דרשו פיצויים של כ-360 אלף שקל על פגיעה בשמן הטוב, על הנזקים שנגרמו להן לטענתן כתוצאה מהטעיית הציבור ועל עוגמת הנפש שנגרמה להן.
הרב טען מנגד שמדובר בתביעת השתקה. לדבריו הוא פרסם את הדברים בתום לב וללא כוונה לפגוע, בין היתר כדי ליידע את הציבור ולמלא את תפקידו המוסרי והחוקי.
אבל השופטת קרן אניספלד דחתה את טענותיו בנוגע לתוכן ההודעה וקבעה כי הוציא לשון הרע בהיקף "ניכר ומובהק". היא מצאה שהפרסום נעשה בחוסר תום לב ומתוך כוונה לפגוע.
"הוכח דווקא שהפרסום היה לא אמת וחטא למציאות לאשורה, זאת בחלקים נרחבים ומהותיים שלו. כמכלול, זהו פרסום מובהק שאינו אמת. גם כאשר צוינה בו עובדה נכונה – כגון העברת הכשרות לפיקוחה של רבנות נהריה, עובדה זו הוצאה מהקשרה ונעטפה באמירות שאינן אמת, עד כדי יצירת תוכן כוזב, מטעה ומגמתי", כתבה.
בפסק הדין צוין שהרב לא פעל מתוך חובה חוקית כיוון שסמכותו לפקח על הכשרות במקום נשללה ממנו לפני הפרסום. גם אם אפשר לומר שמדובר בחובה חברתית או מוסרית – הוא לא פעל בתום לב "ויצר מצג מגמתי ומטעה".
השופטת דחתה מכל וכל את הטענה שמדובר בתביעת השתקה. היא הבהירה כי הנתבע אינו הצד החלש כאן אלא בעל מעמד רם של רב יישוב. התביעה הוגשה בעילה מוצקה של לשון הרע עקב פרסום שהופץ וכלל "אמירות בוטות ומבישות שאינן מכבדות את אומרן, רב יישוב בישראל".
עם זאת נקבע שהתובעות לא זכאיות לפיצוי על נזק פרטני כיוון שלא הוכיחו נזק כזה. כמו כן, כחברות, הן לא סבלו מעוגמת נפש. הפיצוי שמגיע להן הוא עבור הוצאת לשון הרע ללא הוכחת נזק.
בהתחשב בנסיבות פסקה השופטת פיצויים של 85 אלף שקל לאגודת האכסניות ו-25 אלף שקל לחברת הקייטרינג. בנוסף חויב הרב לשלם להן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 29,345 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד עינת דסברג • ב"כ הנתבע: עו"ד שלומי וינברג • עו"ד מיטל מושקוביץ'-סויסה עוסקת בלשון הרע • הכותבת לא ייצגה בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין