שווי השוק של שטראוס נאמד החודש ב-10.6 מיליארד שקל. מגיע על כך הרבה קרדיט לעפרה שטראוס, שעשתה הרבה בחירות נכונות, גם בבחירת מנהלים. שטראוס הכריזה בעבר: "אין מחיר שיגרום לי למכור את החברה. אני מרגישה שזכיתי בשליחות של עשייה", והתגאתה בכך שהחברה נותרה ישראלית, בניגוד למתחרות בשוק המזון.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הייתי מצפה שתחושת השליחות הזו תגרום לה לפנות ישירות לצרכניה הרבים, הנבוכים, המבולבלים, וגם הכועסים, ולהסביר, כפי שאף אחד חוץ ממנה לא יכול לעשות, מדוע השבר הזה מטריד את מנוחתה ואיך היא מבטיחה לטפל בו.
כשחברה קרויה על שם המייסדים, כמו במקרה של שטראוס, מדובר בתיק לא קטן לבני המשפחה. הם מזוהים איתה – גם אם אינם עובדים בה, חשופים הרבה יותר מבעלי חברות ששמותיהם מנותקים משמות עסקיהם. מצד שני, הזיהוי בין משפחה לחברה מעניק יתרונות לא מעטים ויוצר אצל הצרכנים יותר הזדהות עם החברה ומוצריה. שטראוס מינפה את הסיפור המשפחתי כל השנים. באתר החברה מתואר סיפור הסינדרלה שהחל בסבתא הִילדה שטראוס, שרקחה מעדן תותים וקצפת בביתה בנהריה, ונמשך עד היום. תמונתה של עפרה שטראוס מופיעה כצילום רקע לתולדות החברה.
עם ההישגים מגיעה האחריות. האומץ לעמוד בפרונט ולומר: אני מתחייבת בשם החברה שלי לעשות הכל כדי ללמוד מה קרה כאן, ואיך אפשר להחזיר מהר ככל האפשר את המוצרים שאתם אוהבים כשהם בטוחים.
צריך להבין שמעבר לפרטים הטכניים, הטכנולוגיים, התעשייתיים והאפידמיולוגיים יש למשבר הזה עניין רגשי. כל בר דעת מבין שרק מעטים ממי שיאכלו את מוצרי החברה יחלו בסלמונלה, אם בכלל, ושגם אם מדובר במחלה לא נעימה בעליל, היא לא כזו שמפילה חללים ברחובות. ואחרי שנירגע נודה שקשה לחרוץ את דינה של חברה שעצרה קווי ייצור בידיעה שתפסיד עשרות מיליוני שקלים – במקרה הטוב, גם אם אולי איחרה לעשות זאת ביום או יומיים. אלא שעולמות השוקולד והגלידה הם עולמות של פינוק. אנחנו עטים עליהם בחיפוש אחר רוגע ונחמה. ולא מעט צרכנים שאיתם שוחחתי ביומיים האחרונים סיפרו לי שהם כועסים כי לקחו להם את הטעמי, המגנום, שוקולד הפרה שהם כל כך אוהבים לנשנש. ברגש הזה צריך לטפל כדי שהם יחזרו למוצרים האלה כששוב יהיו בטוחים לצריכה.
בשביל זה צריך לתקשר עם הצרכנים באופן פשוט וישיר, מהלב, ובגובה העיניים. ורק עפרה שטראוס יכולה לעשות זאת.
בינתיים עלה אתמול לרשתות החברתיות סרטון של אייל דרור, מנכ"ל שטראוס ישראל. הוא הבטיח לצרכנים פיצוי בערך כפול על מוצרים שרכשו וכלולים בריקול. ראשית, יש בהבטחה הזאת בעיות של מימוש ותחשיב: לפי איזה תעריף, שהרי בישראל יש ג'ונגל של הבדלי מחירים? ואיפה ניתן לממש את הזיכוי? זה נשמע כמו עוד טרטור בירוקרטי. אבל מעבר לכך, מדובר באדם שהאזרח הקטן לא יודע מי הוא. זו לא התשובה הרגשית המספקת למי שחוטף עצבים אם אין שוקולד ליד הקפה. התפקיד הזה הוא שלך, עפרה. איפה את?