אינספור ספרים נכתבו על הנושא, הרבה מאוד מאמרים ברשת הוקדשו לו, ובכל יום אנו פוגשות מאמנים וקואצ'רים חדשים שבטוחים שהם אלה שפיצחו את השיטה. אבל על מה מכל ערימות המידע האלה אפשר באמת לסמוך כשאנו עוסקות בתכנון המסלול המקצועי שלנו? האם העצות האלה עמדו במבחן מדעי שבדק באופן אובייקטיבי אם הן באמת עובדות?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זה בדיוק מה שעשו חוקרים מאוניברסיטאות מיזורי ואוקלהומה בארצות-הברית. הם ערכו מטה-אנליזה רחבת היקף, שכללה את כל מחקרי השדה (שנערכו בסביבת העבודה הטבעית) בנושא קידום קריירה, שנעשו מאז שנת 2006, ובסך הכל 175 מדגמים של יותר מ־63 אלף איש ברחבי העולם בשלבים שונים של הקריירה שלהם ובתפקידים שונים.
במחקר, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה במגזין היוקרתי Harvard Business Review, נבחנו ארבע עצות הקריירה הכי פופולריות ונבדקה השפעתן על שלושה מדדי הצלחה: אובייקטיבי - רמת שכר, סטטוס וקידומים; סובייקטיבי - שביעות רצון מהעיסוק או רמת ה־Well-Being; תפוקות - הביצועים של העובד בעיני המעסיק, המחויבות הארגונית שלו, שינוי בתפקידים שהוצעו לו ועוד.
לפניכן ארבע עצות קריירה בסדר עולה: מהגרועה ביותר ועד להכי טובה, המלצות מבצעי המחקר והערות של מומחיות קריירה ישראליות: אפרת אגמון, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית, יועצת ניהול ובעלת קליניקה לייעוץ קריירה באמצע החיים, וד"ר טלי נחמן, יועצת תעסוקתית בכירה ופסיכותרפיסטית, חוקרת באקדמיה ומטפלת באנשים בצומתי חיים וצומתי קריירה.
דפוס חשיבה מאפיין: תזוזה מתמדת
ממצאי המחקר: עצה פופולרית מאוד שלא כדאי לאמץ. אנשים בעלי דפוס חשיבה כזה מחפשים כל הזמן אחר אפשרות לעשות את צעד הקריירה הבא ולשנות עבודה, בלי קשר לאיכות העבודה הנוכחית שלהם. לפי האנליזה שערכו החוקרים, מדובר בעובדים שלא נהנים מהצלחות אובייקטיביות משמעותיות יותר (שכר, דרגה וכו') ואולי להפך. זו גישה שמחבלת בהצלחות סובייקטיביות של העובדים ובשביעות הרצון וה־Well-Being הכללי שלהם ובנוסף, גורמת לירידה במורל ולביצועים נמוכים יותר, ולכן הם עובדים שנחשבים פחות אטרקטיביים בעיני המעסיקים.
מסקנות החוקרים: "צננו את ההתלהבות, אל תקבלו החלטות פזיזות על הצעות חדשות, אלא התמקדו בחתירה להצטיינות בעבודה הנוכחית שלכם. דפוס חשיבה תזזיתי מוביל למנטליות של 'הדשא של השכן ירוק יותר' ועלול לפגוע במהימנות שלכם".
דבר המומחיות: "אני קוראת לדור הזה 'הדור המזפזפ'", אומרת נחמן, "מחליפים מהר מערכות יחסים, דירות, עבודות. הזפזופ נובע בין היתר מהצורך בריגוש ובאתגר. הרבה פעמים אנחנו עוזבות, לא כי אנחנו מחפשות את הדבר הטוב הבא, אלא כי משהו לא מדויק לנו במקום הנוכחי, וזו אסטרטגיה פחות מיטיבה. חלק מהשיעור שלנו, גם בקריירה וגם בזוגיות, הוא ללמוד להישאר בתוך הקושי ולצמוח ממנו. זה לא אומר שצריך להישאר תמיד במקום שקשה בו, אבל כדאי להתמסר לשיעור, כי בסופו של דבר אדם לוקח את עצמו לכל מקום, ואם הוא לא פתר את הבעיה, היא תחזור גם במקום אחר".
אגמון: "דפוס חשיבה של ישיבה על הגדר הוא בעייתי מאוד. כך אי-אפשר להיות מחויבות לעבודה ואנחנו לא מצליחות לפתח שייכות. עם זאת, כדאי להגדיר לאילו כיוונים עקרוניים אנחנו רוצות ללכת, לבחון כל הזדמנות לעומק ובינתיים להיות מחויבות לתפקיד הנוכחי".
דפוס חשיבה מאפיין: חיפוש אחר ערכים
ממצאי המחקר: יש להיזהר באימוץ גורף של המלצה זו. אנשים בעלי גישה כזו מבצעים את מהלכי הקריירה שלהם על בסיס הערכים האישיים העמוקים שלהם, וניגשים לקריירה מנקודת מבט של רדיפה אחר התשוקה שלהם. אולם, לפי ניתוח הנתונים, התועלת בהעלאה של תחושת משמעות קטנה מכפי שאפשר לצפות. אין לה השפעה על הצלחות אובייקטיביות ויש לה השפעה נמוכה ביותר על הצלחות סובייקטיביות.
מסקנות החוקרים: "אנשים רבים שמאמצים גישה כזו מצפים לטרייד-אוף אסטרטגי - הם סוחרים בקסם הכסף והיוקרה כדי להבטיח אושר גדול יותר. אולם העלייה במפלס האושר קטנה מכפי שהיה מצופה. במקום להתמקד רק בתשוקה, הכירו בכך שכל עבודה דורשת לא רק משמעות, אלא גם יכולת. אנו ממליצים ללכת בעקבות עצת מייסדת Muse, קתרין מינשו: 'בעוד שלכל אחד מאיתנו יש אפשרות למצוא עבודה שמתאימה לתשוקות שלו הרעיון של עבודה מושלמת הוא מיתוס'".
דבר המומחיות: "עולם העבודה בעידן הפוסט-קורונה השתנה והשוק מבעבע", אומרת אגמון. "סקרים של חברת 'דלויט' (פירמת הייעוץ המובילה בעולם, נש"ר) מראים כי 76 אחוז מהעובדים התחילו לשאול את עצמם שאלות על משמעות החיים, סגנון החיים שהם רוצים לחיות לפיו, במה הם רוצים לעבוד ועוד. רבים עדיין לא חזרו לעבודה למרות שהמעסיקים משוועים לידיים עובדות. אני שומעת בקליניקה אמירות שפעם לא הייתי שומעת. למשל, הייטקיסט שמרוויח טוב ועושה תפקיד מעניין יכול לומר, 'אני לא מתחבר למוצר' או 'אני לא רוצה להיות מזוהה עם ערכים מסוימים של הארגון'. החבר'ה הצעירים באמת רוצים לעשות משהו שיתחבר עם התשוקות שלהם וזה כיוון חיובי. מצד שני, רדיפה לא עניינית שלא בוחנת את השוק ואת היכולות האישיות למימוש התשוקה, פוגעת בהתפתחות הקריירה".
נחמן: "לא בכל שלב בקריירה אפשר להחזיק בפנטזיה של הג'וב המושלם. אם בגיל 24 הייתי מוכנה לוותר על יציבות כלכלית לטובת עניין ומימוש אישי, אולי כעבור עשור, כשכבר יש לי שני ילדים, אני בוחרת משרה שתאפשר לי לעבוד גם מהבית.
"חשוב תמיד לזכור שהקריירה לא מתנהלת בוואקום, אלא לצד הורות, זוגיות, סגנון חיים, וכשמסתכלים על הדברים בראייה רב־מערכתית, מבינים שבכל בחירה יש ויתור וזה בסדר. הדברים מאוד דינמיים".
דפוס חשיבה מאפיין: פריצת גבולות
ממצאי המחקר: אנשים בעלי גישה הפורצת את הגבולות החברתיים של העבודה עצמה, נהנו מהצלחות אובייקטיביות וסובייקטיביות גדולות.
מסקנות החוקרים: "כדאי לבנות רשת חברתית רחבה מחוץ למחלקה, לארגון או לסקטור שבו אתם עובדים, על ידי פיתוח תחביבים, התנדבות בקהילה והשתתפות באירועים או ועידות מחוץ לרשת החברתית המיידית. פעלו כפי שהציע אריק
שמידט, מנכ"ל גוגל לשעבר: 'תגידו כן לחברים חדשים'. אבל, אם עליכם לתעדף, התמקדו קודם כל באחריות האישית לצמיחה שלכם ורק אחר כך עברו לרישות החברתי הרחב".
דבר המומחיות: "בניית קריירה צריכה להיעשות בכל רגע נתון ובכל פעולה ופעולה, גם ברובד המקצועי וגם ברובד החברתי", אומרת נחמן. "ככל שהקשרים שלנו יהיו מגוונים יותר, גוברים הסיכויים שייפתחו בפנינו אפשרויות נוספות. בעולם העבודה התנודתי של היום אסור להישאר רק בתוך הארגון וצריך לפתוח מעגלים חברתיים נוספים".
אגמון: "לכל אדם יש כמה קהילות שהוא משתייך אליהן ועדיף שהן לא יהיו חופפות. הרחבת הרישות שלנו חשובה גם לקריירה שלנו וגם למימוש העצמי. חשוב להבין שקריירה אף פעם לא עומדת בפני עצמה, היא תמיד מתכתבת עם המון גזרות בעולם שלנו, ותמיד צריך להסתכל איך היא מתקשרת לזוגיות שלנו, לתחביבים שלנו ולצדדים אחרים בחיים".
דפוס חשיבה מאפיין: הכוונה עצמית
ממצאי המחקר: אנשים שאימצו דפוס כזה, הלוקח אחריות מלאה על התנהלות הקריירה שלהם ועל התפתחותה ולא מסתמכים על המעביד או על הארגון, צפויים לחוות הצלחות אובייקטיביות וסובייקטיביות משמעותיות בהשוואה לאחרים. בנוסף, הם נוטים להיות בעלי ביצועים טובים יותר, ויש להם מורל גבוה יותר, המתבטא גם במחויבות הארגונית שלהם.
מסקנות החוקרים: "העצה הזו נמצאה כטובה ביותר, בפער גדול מהאחרות, לנוכח המציאות התעסוקתית. אם בעבר יכולנו לסמוך על אחרים, כיום נדרשים העובדים לעמוד על רגליהם שלהם ולרכוש ידע וכישורים חדשים כל הזמן. אנו ממליצים לקחת בעלות על ההתפתחות שלכם על ידי מציאה פרואקטיבית של אפשרויות אימון, להגדיל ולחזק את רפרטואר הידע, הכישורים והיכולות שלכם. זהו אינטרס שלכם וגם של החברה לתמוך בצמיחה הזאת. לכו בעקבות עצתו של אילון מאסק לעובדים שלו: 'כל הזמן חשבו איך אתם יכולים לעשות דברים טוב יותר ולאתגר את עצמכם כדי להשתפר'".
דבר המומחיות: "אדם צריך להיות סוכן הקריירה של עצמו", אומרת אגמון, "לא במובן שהוא צריך לעשות הכל, אלא באחריות הכוללת שיש לו לבדוק כל הזמן את מצבו הן כלפי פנים - איך הוא מרגיש בתפקיד הנוכחי ועד כמה הוא ממומש; והן כלפי חוץ - מה מצב השוק בכל נקודת זמן ומהן האפשרויות שמצויות בחוץ. במשולש שכולל את העובד, הבוס והארגון, העובד הוא זה שעומד בקודקוד".
נחמן מוסיפה: "כדי להיות מסוגלות לקחת אחריות, התנאי הבסיסי הוא לדעת למקד את האיכויות שלנו גם בתחום המקצועי וגם בתחום האישי והבינאישי. צריך לייצר לעצמנו בהירות מה המשאבים שלנו ולדעת להנגיש ולדברר אותם לעולם. אני עובדת עם הנהלות בכירות ורואה הרבה נשים מוכשרות שמאוד קשה להן לעצור ולהגיד במה הן טובות, מה מייחד אותן ומה תרומתן לארגון. חשוב ללמוד להכיר את הנכסים שלנו שאינם תלויים במה שעשינו בפועל - את כישורי הליבה שלנו שיוכלו לקדם אותנו".
שמרו תמיד על שני מצפנים פתוחים. המצפן הפנימי שיבחן את הרגשתכן בתפקיד הנוכחי, והמצפן החיצוני שיבדוק מה קורה בחוץ ולאן נושבת הרוח.
קחו אחריות על הקריירה שלכן. לא רק בצומתי מעבר, אלא בנו אותה באמצעות פעולות יומיומיות שצריך לעשות באופן שוטף: הרחבת ידע והשכלה, התנסויות חדשות, פיתוח קשרים מיטביים וניתוק קשרים פוגעים.
זכרו, הקריירה משפיעה על מרחבים אחרים כמו זוגיות, בריאות, Well-Being. לכן כדאי לחקור אותה באופן מעמיק, ולא להירתע גם מקבלת עזרה מאנשי מקצוע בתחום.
פורסם לראשונה: 10:03, 18.11.21
