בית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה את חברת הביטוח איי.די.איי לפצות בכ-95 אלף שקל לקוח שעבר תאונת דרכים, ודחה את טענתה שלפיה האירוע בוים למטרות קבלת פיצויים. שופט זיו אריאלי הסתמך על מומחה שמינה, שקבע באופן שאינו משתמע לשני פנים שהתאונה התרחשה.
בתביעה נגד איי.די.איי טען הנהג כי התאונה התרחשה באוקטובר 2019 כשנסע במכוניתו בטמרה. לדבריו, כשהגיע לצומת T והחל לפנות שמאלה, התנגש עם חזית רכבו בצד השמאלי של מכונית שהגיעה מימין. הוא פנה לאיי.די.איי וביקש להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף, אולם ביולי 2020 היא הודיעה לו שתביעתו נדחתה בשל אי התאמות בין הגרסאות שנמסרו לה ובין הנזקים הנטענים ברכבו לנזקי הצד השלישי (הרכב שבו התנגש), וחשד שהנזקים נגרמו בנסיבות או במועד אחרים.
בתביעה שהגיש ביקש הנהג לחייב את החברה בפיצוי של 77,293 שקל בגין נזקים ישירים לרכב, ירידת ערך, שכר טרחת שמאי, השכרת רכב חלופי, וכן בתשלום ריבית מיוחדת לפי חוק חוזה הביטוח.
החברה טענה מנגד כי לפי ממצאי דו"ח החקירה שלה, הנהג מסר לה פרטים כוזבים במטרה להוציא כספי ביטוח בכוונת מרמה. נטען שהתאונה לא התרחשה והאירוע מבוים, שאין התאמה בין הנזקים בתמונות ממקום התאונה לבין התמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובע, ושקיים חשד שהנזקים ברכב הועצמו או נוצרו בנסיבות אחרות.
הצדדים הסכימו למנות בוחן תאונות מכריע מטעם בית המשפט, וזה קבע כאמור שקיימת התאמה של הנזקים בין שני הרכבים המעורבים בתאונה. החברה לא השלימה עם חוות הדעת וביקשה לחזור בה מההסכמה ולזמן עדים נוספים.
עו"ד מור דביראבל השופט אריאלי דחה אותה וקיבל את התביעה. הוא קבע שהצדדים כבר הסכימו על מינוי מומחה מכריע ואין מדובר במקרה חריג המצריך סטייה מההסכמה. לדבריו, המומחה בחן את מקום התאונה בנוכחות הנהגים המעורבים, ערך תחקור של התאונה וניסוי שדה ראייה, והתייחס לחוות דעת של בוחני תנועה מטעם הנתבעת.
בנסיבות אלה, הנתבעת ביקשה להסתמך על אמירה יחידה של הנהג לפיה הוא פנה ימינה בצומת ה-T, ולא שמאלה כפי שטען בפעמים האחרות, מה שיכול להעיד לטענתה לכך שהתאונה בוימה. אך השופט דחה את הטענה וציין שהחברה לא הביאה ראיה שהתובע פנה ימינה.
בפסק הדין הוסבר שחוות הדעת הייתה חד משמעית והמומחה נחקר עליה באופן מקיף ויסודי בבית המשפט, והנתבעת לא הצליחה לסדוק את מסקנותיו. לפיכך, חברת הביטוח חויבה לשלם לתובע פיצוי על הנזקים לרכב בהתאם לחוות דעת של שמאי מטעמו וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 95,428 שקל.
עם זאת, השופט לא מצא לנכון לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת שכן הוא התרשם כי בבסיס סירובה לפצות עמדה מחלוקת כנה נוכח חשדה שהתאונה מבוימת, ולא מדובר בחוסר תום לב.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד מור דביר עוסקת בדיני ביטוח
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
