ממש בעת הדיונים כיצד לנסות ולמנוע גירעון עצום בתקציב המדינה בתקציב הדו-שנתי, שיוגש לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב, מגדילה הממשלה עצמה את הגירעון בעוד 10.4 מיליון שקל בשנה, שהם בקדנציה שלמה של הממשלה כ-35 מיליון שקל.
ההוצאות המיותרות הפעם הן: מינוי ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) לשר במשרד ראש הממשלה, על מנת לרצותו שלא יצביע נגד תקציב המדינה; מינוי ח"כ יאיר גולן (מרצ) לסגן שר במשרד הכלכלה והתעשייה, ובשל התפטרותו של אבידר מהכנסת ייכנס, במסגרת החוק הנורבגי, עוד חבר כנסת למשכן, בעלות של 1.7 מיליון שקל בשנה.
בכך עולה מספר השרים ל-28 במספר ומספר סגני השרים לחמישה. מנתוני משרד האוצר המעודכנים עולה כי עלות לשכת שר בממשלה ה-36 היא כ-6.534 מיליון שקל בשנה. עלות לשכת סגן שר מגיעה לכ-2.2 מיליון שקל בשנה.
עלות שר וסגן שר כוללת את שכרם, שכר יועציהם, מנהלי ורכזי הלשכה, נהגי השר והסגן ועלויות נוספות הכרחיות של הלשכה. זאת ללא עלות הקמת לשכה, ריהוטה ומכונית השרד של השר.
לפיכך עלות 28 חברי הממשלה בלבד בשנה תעמוד כעת על כ-182 מיליון שקל בשנה ועלות חמישה סגני שרים תגיע לכ-11 מיליון שקל בשנה. סה"כ כ-193 מיליון שקל בשנה. העלות בארבע שנים וחצי של השרים וסגניהם תסתכם בכ-870 מיליון שקל.
לכך יש להוסיף את עלותם של 15 חברי כנסת שנכנסו לכנסת בשל החוק הנורבגי ועלות כל אחד מהם היא 1.7 מיליון שקל ובשנה העלות מגיעה ליותר מ-25 מיליון שקל. בארבע שנים וחצי העלות הנוספת מהחוק הנורבגי מגיעה לכ-112.5 מיליון שקל.
המשמעות היא שעלות השרים הרבים, סגני השרים, שחלקם מיותרים גם לדעת פוליטיקאים, והחוק הנורבגי לקדנציה שלמה של ממשלת בנט-לפיד, למשך ארבע שנים וחצי, תגיע לכמיליארד שקל.