בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על פסק דין שקבע כי עליה לשאת לבדה בחובות לבנקים שלא ברור מה מקורם. הדיינים הדגישו שמדובר באישה שנשאה לבדה בעול פרנסת המשפחה כשעבדה בשלוש משרות, בעוד הבעל לא עבד תקופות ארוכות. הם החזירו את התיק לבית הדין האזורי וכתבו כי לא יעלה על הדעת שהבעל יזכה בזכויות ולא יישא בחובות.
בני הזוג, ילידי ברית המועצות, נישאו כדת משה וישראל בנישואין פרטיים ב-1996. הנישואים נרשמו באפריל 2013 לאחר שאושרו בבית הדין הרבני. עבור שניהם מדובר בנישואים שניים, ולכל אחד מהם ילדים מנישואיו הראשונים. הם הביאו לעולם בת משותפת, שנישאה ב-2015.
עד 2010 בני הזוג עבדו בישיבה אך לאחר מכן האישה לבדה נשאה בעול פרנסת הבית ועבדה לצורך כך בשלוש עבודות. הבעל לא עבד שנים רבות עקב מצבו הרפואי והנפשי. ב-2004 הם קנו דירה ושיפצו אותה באמצעות כספים שצברו והלוואות שנלקחו מבנקים ומגמ"חים שונים.
ב-2017 הם נפרדו ועברו לגור בחדרים שונים בדירה, וב-2018 האישה עזבה את הבית והגישה תביעת גירושין שאליה כרכה את ענייני הרכוש. הרקע לתביעה היה העול והעומס שהוטל עליה בשל חוסר תפקודו של הבעל. בסופו של דבר השניים התגרשו בהסכם שנחתם באפריל 2021.
בית הדין מינה אקטואר לצורך איזון המשאבים, בעיקר קרנות וזכויות הרשומות על שם האישה. במסגרת ההליך דחה בית הדין בקשה מצד האישה לחייב את הגרוש בחצי מהחובות שהיא חבה לבנקים. הוא נימק את קביעתו בכך שהאישה לא הוכיחה שהחובות הם חובות משותפים או כי שימשו לשיפוץ והרחבת הדירה.
היא הגישה ערעור לבית הדין הגדול וטענה שמקור החובות בהלוואות שטרם נפרעו במועד הקרע, וכי הכספים נלקחו כדי להרחיב ולשפץ את הדירה המשותפת וכן לצורך חתונת הבת.
עו"ד אורי דון יחייאהדיין הרב שלמה שפירא ציין כי מסמכים שצירפה האישה במסגרת הערעור שופכים יותר אור על עניין ההלוואות וניכר כי מדובר ב"גלגול" של חובות קודמים. הוא הדגיש כי עצם קביעת בית הדין האזורי כי על האישה להוכיח שאותן הלוואות הוצאו לצורך הרחבת הדירה אינה ברורה לגמרי, שכן אף אם הכספים הוצאו לצורכי הבית בצורה אחרת יש מקום לקבוע כי הם משותפים.
הוא ציין כי על הצדדים חל חוק יחסי ממון שלפיו יש צורך לקזז מהנכסים המשותפים את החובות, ואין זה משנה אם מדובר בחובות שנוצרו לצורך השבחת דירות, מהוצאות שוטפות או מכל סיבה אחרת.
"לא יעלה על הדעת שהבעל יזכה בזכויות ולא יישא בחובות", כתב והדגיש כי ככלל כל עוד לא הוכח שהחובות נוצרו בפשיעה או לצורך הברחת כספים, שני בני הזוג יישאו בהם, והדבר צריך להיבחן על ידי אקטואר.
בסופו של דבר התיק הוחזר לבית הדין האזורי כדי שיבדוק את איזון החובות והמשאבים. הדיין הדגיש שעל בית הדין להתחשב בכך שהאישה נשאה לבדה בעול הבית כשהבעל אינו מפרנס, ובנסיבות אלה, על פי דין תורה, הבעל אינו זוכה במעשה ידיה. הרבנים ציון לוז-אילוז ואליעזר איגרא הצטרפו למסקנה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד אלי שרשבסקי
• ב"כ המשיב: עו"ד וטו"ר אלעד זמיר
• עו"ד אורי דון יחייא עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
