שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב נועה גרוסמן הורתה לאחרונה למחוק רישום של שתי נשים כבעלות זכויות בחנות בעיר לאחר ששוכנעה שאמן מכרה את החנות ב-1971. בכך היא קיבלה בקשה שהגיש הרוכש להצהיר עליו כבעלים, אף שלא פעל לרישום הזכויות שלו במשך יותר מיובל.
בעלת החנות המקורית נפטרה ב-2005, ורק 13 שנים לאחר מכן העבירו בנותיה את הזכויות על שמן כיורשות. בעקבות תביעת פינוי שהגישו לאחר מכן, פנה הרוכש לבית המשפט וביקש שיצהיר עליו כבעלים האמיתי מתוקף הסכם מכר שנכרת בינו לבין המנוחה ב-1971.
המבקש טען שרכש את הנכס תמורת 27,500 לירות ופתח איטליז. כעבור שנה וחצי העביר אותו לגיסו, שהפעיל בו נגרייה וכיום מחזיק אותו כמחסן. הוא הפנה לכך שההסכם בויל ונושא את חתימת משרד האוצר, בהתאם לחוקים שחלו אז. הוא הדגיש שאם החנות לא הייתה שלו, המוכרת לא הייתה יושבת בחיבוק ידיים במשך כ-35 שנים עד מותה, ומאפשרת לגיסו להחזיק בה.
הבנות טענו מנגד שההסכם מזויף ואין שום הוכחה לכך שהמבקש שילם לאמן. הן ציינו כי החנות הייתה שייכת גם לאביהן, ואמן לא הייתה יכולה למכור אותה בלעדיו. כדי להסביר מדוע לא פעלו במשך שנים לרישום הזכויות ציינו כי היו בטוחות שהנכס נטוש. אחרי שפנה אליהן יזם נדל"ן החליטו לרשום אותו על שמן וגילו שמישהו פלש אליו.
אבל השופטת נועה גרוסמן שוכנעה שהמבקש הוא הבעלים למרות הקושי בהצגת ראיות על רקע העובדה שעורך הדין שייצג בעסקה והמוכרת כבר לא בין החיים. בין היתר היא ציינה כי בעדותו הוא העיד "בביטחון ובנחרצות" על רכישת החנות והקמת האיטליז. הוא אמנם לא הציג קבלות על התשלום אבל היא האמינה לו כשאמר "אני נתתי את הכסף בזיעה שלי".
בפסק הדין צוין כי נמצאה תמיכה לדברים בהסכם עצמו, שבו נכתב כי התשלומים הועברו למוכרת לצד חתימתו של עורך הדין. ראייה נוספת לאותנטיות של העסקה מצאה השופטת בחותמות האוצר.
עו"ד אייזיק סטולובבאשר לגרסת הבנות נקבע כי הן לא הוכיחו ששני ההורים היו בעלי החנות במשותף. השופטת שוכנעה שהמבקש וגיסו החזיקו בנכס מאז 1971, וקשה לה להאמין שההורים לא היו פועלים נגדם לו היו סבורים שפלשו אליו.
היא הוסיפה שהטענה שההסכם זויף לא גובתה בראיות ובחוות דעת גרפולוגית: "המבקש הציג הסכם חתום ובהעדר ראיה טובה המעידה על האותנטיות שלו, לרבות על זיוף חתימה וכיו"ב, יש ליתן להסכם הכתוב את הבכורה".
השופטת העירה שהיא לא מאמינה שהבנות חשבו שהנכס נטוש וביצעו את רישום הזכויות בתמימות. היא כתבה שהגרסה הזו "אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, ובעיקר אינה מתיישבת עם עצם קיומו של ההסכם... ועם החזקה הארוכה בחנות".
לפיכך, השופטת קבעה כי הסכם המכר תקף ויש למחוק את הרישום של הבנות ולאפשר למבקש להירשם כבעל הזכויות בחנות, בכפוף לכך שימלא אחר דרישות הרשויות. הבנות חויבו בהוצאות של 10,000 שקל ואגרת משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקש: עו"ד ניסים ביטון
• ב"כ המשיבות: עוה"ד מיקי ממיסטבלוב וליהי שוורצמן-קיסר
• עו"ד אייזיק סטולוב עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
