בית המשפט למשפחה בבאר שבע הכריע בסכסוך בין בני זוג לשעבר לגבי גורל המשק החקלאי במושב שבו התגוררו יחד במשך 23 שנה: בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום דחה השופט שי שמואל את תביעת הבעל להכיר בו כבעלי מחצית הנחלה, בנימוק שמדובר בנכס שקיבלה האישה מהוריה, מבלי שהוכחה לגביו כוונת שיתוף ספציפית.
בני הזוג התחתנו באמצע שנות ה-90 ובתחילה גרו בעיר. בשלב מסוים הציע להם אביה להתגורר במשק שלו במושב על מנת לחסוך כסף וכך הם עשו. ואכן, הצדדים עברו לגור במשק. הורי האישה, בעלי המשק המקוריים, הלכו זה מכבר לעולמם.
1 צפייה בגלריה
גרושיםגרושים
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לאחר 27 שנות נישואים נפרדו בני הזוג ובתביעה שהגיש הבעל בדצמבר 2021 הוא טען שיש להכיר בו כבעלי חצי מהמשק ומחוות הסוסים בפועלת במקום, שהינה לטענתו "העסק שלו" שאותו פיתח בעצמו. לדבריו, פרודתו עצמה ראתה בו בעלי המשק, ויצרה כלפיו וכלפי משפחתם מצג כי מדובר בנכס משותף. מכאן, לדבריו, קיימת לגבי המשק כוונת שיתוף ספציפית אשר מכוחה 50% ממנו שייכים לו.
מנגד טענה האישה שמעולם לא התכוונה לחלוק עם בעלה לשעבר במשק, אשר 50% ממנו ניתנו לה במתנה על ידי אמה ואת החצי הנוסף הוריש לה אביה בצוואתו. במלים אחרות, מדובר לשיטתה ב"נכס חיצוני" שלא הוכחה לגביו כוונת שיתוף, ועל כן הוא שייך לה בלבד.
ואכן, השופט שמואל קבע שהבעל "לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי הנתבעת הציגה מצג כי המדובר בנכס משותף... אין בפי התובע שום טענה המלמדת על כוונת שיתוף ספציפית של הנתבעת לשתף אותו בנכס". צוין שאפילו תיעוד שיחה המלמדת, ולו ברמז, על הכוונה האמורה, לא הוגש לבית המשפט.
נקבע כי מדובר ב"נכס חיצוני" שהיה בבעלות הורי האישה ועבר לימים לבעלותה בדרך של מתנה וירושה. עבור נכס מסוג זה קובע החוק שהוא מוחרג ממסת הנכסים המשותפת, אלא אם תוכח כוונת שיתוף ספציפית מצד בעל הנכס הרשמי באמצעות ראיות ממשיות – שכאמור לא הוגשו במקרה זה על ידי הבעל.
ביתר פירוט הדגיש השופט כי הבעל לא הביא ראיות המוכיחות את טענותיו השונות בדבר שיפוץ נרחב בנכס, השקעה כספית משמעותית או כל השקעה אחרת שיש בה כדי ללמד על כוונת שיתוף ספציפית.
לגבי חוות הסוסים נקבע שהבעל העלה שתי טענות סותרות: בעוד שבהליך הנוכחי הצהיר כי פיתח את החווה במו ידיו, בהליך משפטי אחר מ-2018 הוא טען שהחווה נמצאת על הנחלה של חמיו, תוך שהרחיק עצמו ממנה. הוא ציין אז שהוא מתגורר באחד הבתים במשק עם אשתו וילדיו, ושלא היה לו כל קשר להקמת החווה.
"דברים אלו שאותם הצהיר התובע די בהם על מנת לשמוט הקרקע תחת טענותיו בעניין החווה, הקמתה, עיבוד חקלאי של החלקות השייכות למשק והשקעות כספיות בו", כתב השופט לפני שדחה את התביעה וחייב את הבעל ב-25 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד לימור אביטן • ב"כ הנתבעת: עו"ד יואל יוספי • עו"ד הראל לפידות עוסק בנחלות ומשקים במושבים • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין