כבר מנעוריו הוכיח שאדי כיוף שמוסכמות עבורו הן המלצה בלבד. גם אם בלי כוונת מכוון, הוא עשה את הדברים בדרך שלו והוביל לשינוי במקום בו הוא נולד, הכפר הדרוזי עוספיה, ובחברה הדרוזית הישראלית בכלל.
את ילדותו העביר בכפר, אבל בתיכון כבר למד בתיכון הריאלי בחיפה, ובסיום הלימודים החל לשרת ביחידת סייבר מיוחדת בצה"ל. לאחר שחרורו, כשהוא מוותר במוצהר על קריירה צבאית שהוצעה לו, החליט שלא ילך ללמוד תואר אוניברסיטאי, אלא יפתח חברת מחשבים. לאחר שסגר אותה, החל לעבוד, לפני כשנה וחצי, כמנהל מוצר בחברת הסייבר אנזו סקיוריטי, שבונה פלטפורמות לאבטחת אפליקציות ארגוניות.
"תמיד הלכתי עם האמת הפנימית שלי, כשלבית בו גדלתי יש תפקיד עיקרי במקום בו אני נמצא היום", הוא אומר. "אבי, טיראן כיוף, נפצע באינתיפאדה השנייה כששירת בצה"ל. אמי, היאם, היא מורה. זה היה לגדול בבית עם ערכים וחינוך להישגיות. למשל, למדתי בריאלי בחיפה כי בעוספיה היה באותה תקופה רק בית ספר יסודי, והוריי, שרצו עבורי מסגרת טובה, דחפו אותי לשם".
הצדקת את הציפיות בציונים, בהישגים?
"הייתי תלמיד של 'בסדר גמור'. בשום שלב לא הייתי מצטיין, זו לא הייתה השאיפה שלי. הרגשתי לגמרי אחד מהחבר'ה, הייתי בצופים, הלכתי למסיבות, הייתי הרבה יותר 'ילד חברתי' מאשר 'ילד לומד'. עשיתי הרבה יחידות לימוד כי אהבתי מחשבים עוד כילד. בחופש הגדול בין כיתה ה' ל-ו', הוריי ביקשו מטכנאי המחשבים שלנו שייתן לי לעבוד אצלו במעבדה בלי שכר. הוא הסכים, וכך למעשה החל החיבור שלי לעולם המחשבים".
אתה בן יחיד, זה אופייני לעדה הדרוזית?
"בהחלט, אני לא יוצא דופן. בחברה הדרוזית יש ילודה נמוכה במיוחד. מבחינה דתית אי-אפשר להביא ילדים יותר מאשר אפשר לפרנס".
זו דת המוגדרת ייחודית וסודית וידועה רק ל"חכמים".
"נכון, למרות שאף אחד לא באמת יודע מה המשמעות של הסודיות הזו. זו דת פילוסופית, משהו בסגנון הקבלה. יש בה הרבה היגיון".
אגב, יש לך עברית מצוינת. באיזו שפה אתה חולם?
"על זה לא חשבתי, נראה לי שבעברית. ברור שאני דובר ערבית מצוין, אבל רוב האנשים שמקיפים אותי מדברים עברית, וככל הנראה העברית שלי מצוינת יותר מהערבית שלי".
"עשיתי דברים שלא חלמתי שאעשה"
כיוף מודה שיחידת הסייבר ממש לא היתה פסגת שאיפותיו כנער, בעיקר כי בכלל לא ידע קיומה עד שהגיע לכתה י"א. "התחלתי לקבל את הזימונים למיונים לצה"ל, ובמקרה שמעתי מאחת המורות שיש בצבא יחידה מיוחדת של האקרים", הוא נזכר. "כמי שמחשבים היו חלק מרכזי בעולמו, הבנתי שאני רוצה להיות ביחידה הזו או באחת היחידות הדומות, והפכתי ממוקד מטרה. השקעתי הרבה זמן בלמידת השפה של המחשבים ועוד דברים, שידעתי שאני אמור לדעת אותם. המטרה הייתה לקפוץ למים העמוקים, לחדור למיונים, להתמודד עם החומר, גם כשהוא לא מוכר לי, ולהתקבל".
הופתעת כשהתקבלת?
"ממש. בהתחלה זה לא נשמע לי אמיתי. לקראת כל מבדק, שהיה בשרשרת המיונים, שנמשכה כמעט שנה, למדתי את מה שצריך ותמיד הופתעתי כשעברתי לשלב הבא. סיפור החיים של אלו שהגיעו איתי למיונים היה שונה. הם היו ממוקדים מגיל צעיר במטרה הזו, בזמן שאני לא עשיתי כלום בנושא עד לאותו זמן. כמובן שהייתי מאוד גאה בהישג הזה. לא ארחיב דיבור בתפקיד שעשיתי, שהיה תחום חדש בתקופה בה הגעתי ליחידה, אבל אגיד שעשיתי דברים שלא חלמתי שאעשה, וכנראה גם לא אעשה בהמשך. היה לי את הצבא הכי מעניין שיכול להיות, ותוך כדי עמדתי במטרה נוספת, שעמדה מול עיניי".
והיא?
"להמשיך למקום בחיים אותו הבנתי שאני רוצה. זה אומר לעשות מסלול עוקף אקדמיה, לברוח מהאקדמיה. אמרתי לך, לא הייתי ילד לומד. תוך כדי הצבא התחלתי לעקוב אחרי פרויקטים בשוק האזרחי, ראיתי מה קורה בחוץ והיה לי ברור שלא אשאר בקבע. נתתי את שלי למדינה".
כשהשתחרר הצטרף כיוף לחברת מחשבים, ואחרי שעזב אותה השתלב לפני כשנה וחצי בחברת הסייבר אנזו סקיוריטי, כמנהל מוצר. "תפקידי להוביל את המוצר מרעיון למכירות, תהליך ארוך ומורכב. יש פה מעגל של חשיבה ושל הוצאה לפועל בכל הקשור לסייבר הגנתי", הוא מספר.
אתה מדגיש סייבר ההגנתי, כלומר שזה לא סייבר התקפי כמו NSO למשל?
"את אמרת (מחייך). לא אתייחס לחברות אחרות. אדגיש, שבחברה שלנו מדובר בסייבר הגנתי, אנחנו מספקים מערך הגנה בחברות וארגונים".
תפקיד נוסף שלקחת על עצמך הוא לשמש כמנטור בחברה בה גדלת. אתה מסייע לנערים ולמבוגרים מעוספיה להיכנס לעולמות ההייטק.
"נכון, אם כי אסייג את התשובה. אני, כאמור, נחשפתי לתחום הסייבר בתיכון, והתקבלתי ליחידה בזכות התשוקה שלי להגיע לשם, ובזכות זה שעברתי עם עצמי שעות רבות של חקר ולמידה עצמית בבית. אני מאמין גדול בלמידה עצמית. לאחרונה בניתי כמה סילבוסים לאנשים שרוצים להתחיל ללמוד לתכנת, ולהכיר את עולם הסייבר, עם הסברים, תרגילים וטיפים למתחילים. אני שולח את זה לכל מי שמבקש ממני, וגם מלווה אותם בדרך. הטלפון שלי רץ בעוספיה, שכנים מתקשרים אליי, חברי ילדות, שפעם שיחקו איתי כדורגל בביה"ס פונים אליי, ואפילו הורים לילדים ששמעו שאני יכול לסייע לילדים שלהם להתכונן למיונים ליחידות טכנולוגיות מובחרות בצבא.
"עד היום הצלחתי לעזור לשני אנשים מהיישוב שלי להתקבל לסטארטאפים, וזו זכות גדולה עבורי, אבל בסופו של דבר מי שבאמת רוצה להגיע למטרה חייב לעזור לעצמו, אין קיצורי דרך. אני מסייע למי שרוצה, לא למי שלא רוצה. אפשר להדריך, להשיב על שאלות, אבל הכל תלוי במי שרוצה להגיע למקום מסוים. אני מקווה שכמה שיותר דרוזים מהקהילה ישתלבו בתפקידי הייטק, ויוכיחו לסביבה ובעיקר לעצמם שהם יכולים לעשות הכל".
"לדרוזים תחושת שייכות למדינה יותר מאשר לאחרים"
בוא נדבר רגע על תחושות של קיפוח ואפליה בקרב העדה הדרוזית הישראלית.
"תראי, יש לנו, לדרוזים, תחושת שייכות למדינה הזו הרבה יותר גדולה מאשר למגזרים אחרים שחיים פה. אנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה. ועדיין, כן, אני שומע הרבה אנשים שאומרים שהם חוששים בגלל שהם דרוזים. אגב, לא רק דרוזים מביעים את ההרגשה הזו. שומעים אותה גם מאתיופים, רוסים ובדואים. אני ממש לא מקבל את האמירות האלו, ואומר לכל אלו שאם לא יתייחסו לעצמם כאל שונים, הם לא יהיו שונים. כן, להיות דרוזי זה מאתגר, לפעמים, זה אולי עלול להפריע, אבל לעולם לא יהיה משהו שבגללו לא יוצאים לדרך.
"אני מסתכל על מה שקורה היום בחברה שלנו למול החברה הישראלית, ורואה איך הפערים לאט לאט נסגרים. היום יש מודעות למה שקיים בחוץ, כי יש רשתות חברתיות. יודעים אצלנו מה זה הייטק, יש מערכת חינוך טובה עם מגמות טכנולוגיות ומחשבים, ויש יותר ויותר דמויות לחיקוי, הייטקיסטים, שעובדים בחברות גדולות כמו מיקרוסופט או גוגל. גם הפערים התרבותיים הולכים ונסגרים. אני מרגיש את זה בעצמי, וגם שומע על כך מהוריי, שמספרים על 'הבן של', או על 'הבת של'.
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2018 הוקמה בעוספיה לראשונה רשימה נשית פמיניסטית, ורדיר כמאל מריח הייתה הח"כית הראשונה מהמגזר. מה קורה באמת עם 'הבת של' וכל הנושא של מעמד האישה?
"קצב ההתקדמות בקרב הנשים אפילו גדול מאשר אצל הגברים. נשים לומדות ופונות לעבוד בתחומים שמעניינים אותן, כך שגם יותר ויותר נשים משתלבות בתפקידים בכירים בהייטק. זה חלק מתהליכים פנימיים שהיו צריכים לקרות בתוך החברה הדרוזית".
אנחנו שוב נמצאים תחת גל טרור ופיגועים. מה התחושות שלך בזמן כזה?
"אני ומשפחתי מעולם לא הרגשנו קרועים בין הצדדים, וכך החברה הדרוזית כולה. כתמיד ומכל הבחינות, אנחנו בקו אחד עם המדינה. המצב כן יכול לייצר סיטואציות יותר רגישות. למשל, בתקופה כזו חושבים פעמיים אם לדבר בערבית, כי עניינים של שפה לא אחת מהווים קושי. זה עצוב וקצת קשה, ונשאר לקוות שזה יעבור מהר".
קח את עצמך כמה שנים קדימה, איפה אני מוצאת אותך?
"או בתפקיד ניהולי בכיר, למשל סמנכ"ל מוצר, או עצמאי בתחום חדש, כי תמיד הייתה לי תשוקה ליזמות. ברור שאהיה במקום שטוב לי בו מכל הבחינות, לכן כנראה שלא תמצאי אותי מתבטל על חוף ים או חי במקום שקט, זה לא אני. אני צריך חיים מעניינים, של עשייה. זה האושר בשבילי".
ומה עם משפחה?
"האמת? אני פחות חושב על זה. ההורים שלי אמנם רוצים שכבר אתחתן ואקים משפחה, אבל לי חשוב קודם להתקדם מבחינה מקצועית. אחרי זה אחשוב על דברים אחרים".
