איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת גוטקין, קיבוץ אור הנר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: נעמי (29), תומר (37) והכלב פאקו.
מחוץ לתמונה: התינוקת אגם, בת שנה ו-4 חודשים, שחזרה לשנ"צ בגן. נעמי: "משכנו אותה כמה שיכולנו, אבל היא התחילה להירדם עליי, אז נצטלם בלעדיה".
הדירה? "דירת קיבוץ סטנדרטית. אנחנו משלמים 3,000 שקל בחודש, ועם כל המיסים זה 4,000 שקל. תומר: "זה בעצם שתי דירות שאישרו לנו לחבר כי נולדה לנו ילדה, אבל אנחנו בונים בית, זה עכשיו באישורים". נעמי: "קנינו שתי יחידות בחלק אחר של הקיבוץ ואנחנו משפצים ומרחיבים אותן. בחרנו באופציה הזולה יותר, כי בבנייה חדשה בהרחבה זה 2 מיליון שקל, ובזכות תומר שהוא בן קיבוץ הייתה אפשרות לקנות בסביבות מיליון שקל. כרגע אנחנו משלמים גם שכר דירה וגם החזר הלוואה על קניית הבית. לא פשוט".
אור הנר? נעמי: "אני ממש אוהבת את המקום. גדלתי בקיבוץ צרעה, וכשלמדתי לתואר ראשון במכללת ספיר הכרתי את תומר. הכרנו דרך אפליקציה ודי מהר, אחרי חצי שנה, הייתי פה כל הזמן. ואני פה שש שנים. מאוד התחברתי לאזור. הקהילה בשער הנגב חזקה ויש פה משהו מאחד, אולי בגלל המצב הביטחוני, ויש גם משהו אידיאולוגי לגור פה בעוטף עזה. זה הצעד הציוני שלי. עברנו פה כבר כמה סבבים, ובשומר החומות אגם הייתה בת 4 חודשים ולא היה פשוט. ניסיתי למשוך, הייתי פה יומיים והחלטתי שאי-אפשר להיות איתה כל היום בממ"ד אז חזרתי להורים. אני לוקחת את זה בחשבון. אני לא מרגישה שאני בורחת מהבית. בסופו של דבר זה הבית שלי והוא עומד. אז אני שומרת על החיים שלי. לפעמים זה גם נחמד. כשיש הסלמה, קיבוצים אחרים מציעים לארח ואתה יוצא לאיזו הפוגה. אני מסתכלת על הצד החיובי של זה".
קיבוץ של ארגנטינאים? תומר: "נכון. יש פה הרבה יוצאי ארגנטינה. גם המשפחה שלי". נעמי: "משפחתיות אצלם היא ערך עליון. יש משהו חם ומקבל. אמא שלו ואני, יש לנו חיבור מעולה. ויש כמובן אוכל טוב". תומר: "בחגים עושים בשר כמובן. ביום העצמאות חגגנו יחד אחרי שנתיים, וכולם הגיעו".
מה אתם עושים? תומר: "לי ברור שזה המקום שלי ולא הייתה לי אף מחשבה לעזוב. אני עובד בחקלאות של ארבעה קיבוצים. אנחנו מגדלים חיטה, תפוחי אדמה, גזר, בצל, חומוס, כותנה, תירס. היום שלי מתחיל בשש וחצי בבוקר בקפה עם כל הצוות ואז יורדים לשטח. יש תקופות שעובדים בלילות, כשצריך לבדוק שמוציאים כמו שצריך את תפוחי האדמה ומעלים אותם על המשאיות. בקציר חמניות אני על העגלה. יחד איתנו יש צוות תאילנדים. לפני שבועיים למשל זו הייתה העונה שהכותנה צריכה לקבל הרבה מים, אז עבדנו עד שש בערב".
אתה אוהב את העבודה שלך? תומר: "מאוד. אני אוהב להיות בחוץ, אני אוהב את האדמה, את המרחב הפתוח של השדות. הייתה לי אופציה לעבוד בחממות אבל זה לא בשבילי".
נעמי? "אני מנהלת את מרכז הצעירים בשער הנגב. אחראית על כל הליווי והשירותים שנותנים לחבר'ה מגיל 18 עד 40. לחיילים למשל אנחנו עושים ליווי במהלך הצבא. יש פה הרבה חבר'ה שמתגייסים והם עם טראומה, ואם יש בעיות אנחנו מלווים אותם. קורסי פסיכומטרי, ייעוץ סביב נושאי לימודים ותעסוקה. אנחנו עושים גם פעילויות למשפחות צעירות. אנחנו יושבים בתוך מכללת ספיר ועכשיו בונים לנו מבנה חדש מפואר שאני מאוד מתרגשת להיכנס אליו".
תינוקת בבית? נעמי: "זה שינוי מטורף בחיים. מזוג צעיר שעושה מה שבא לו, פתאום יש אחריות". תומר: "זה כיף. אושר. פתאום היא מתחילה לתקשר". נעמי: "כל יום זה משהו חדש. זה שאנחנו בקיבוץ מרגיש שאנחנו לא לבד. יש פה במחזור שלה 24 ילדים, זה המון, וההורים נפגשים אחרי הצהריים ונמצאים הרבה יחד".
מינוס? נעמי: "אנחנו לא במינוס. ההורים של שנינו במצב טוב והם עוזרים כשצריך. כשהכרתי את תומר כבר היה לו בית ששייך לו, אז התחלנו את החיים בנוח. אנחנו מסתדרים. זה גם לא עיר שיש פה פיתויים והכל נגיש, אז מן הסתם גם יש הרבה פחות הוצאות".
איך מבלים? תומר: "הולכים לישון". נעמי: "אנחנו מאוד אנשים של בית, אבל מדי פעם הולכים לשבת על איזה המבורגר בשדרות. הסטודנטים מחיים קצת את העיר. קניות אנחנו עושים בשדרות, אבל זה עדיין פריפריה ואם מחפשים מבחר קצת יותר גדול נוסעים לאשקלון".
חופשה אחרונה? נעמי: "היינו בלונדון אחרי החתונה, ובעוד שבועיים טסים לארה"ב. יש לי משפחה בפורטלנד אורגון, ויש לנו אירוע משפחתי, אז כל המשפחה שלי נוסעת וגם אנחנו עם אגם. נהיה שם שבועיים". תומר: "הכותנה תסתדר בלעדיי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
