מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת סביר, מושב לכיש.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: יניב (45), יעל (40), אמור סול (12), לוטוס תמר (10), ריף שלומית (6) והכלב בראוני.
הבית? בית קרקע. כמעט ואין בתים למכירה בלכיש. על הבית האחרון שנמכר שילמו 3.14 מיליון שקל. יניב: "אנחנו פה ארבע שנים. זו הרחבה שלישית של המושב. בנינו את הבית לבד, ולחלק ממנו השתמשנו באבנים מפירוק של ח'ירבה. היה לי חלום כילד לבנות מאבן. יש פה קירות של 80 ס"מ וקשתות כמו בית ערבי עתיק. זה מתחבר להיסטוריה של לכיש העתיקה". יעל: "יש פה אנרגיה של מאות שנים".
לכיש? יניב: "אני בן המושב ומכיר כל אבן ושביל פה. קוראים לי יניב כי ההורים ייחלו שהכרם שלהם יניב פרי. בגיל 22 וחצי, כשחזרתי מדרום אמריקה, קיבלתי לנהל את המשק החקלאי של אבא. אנשים מתים על המושב הזה וכמעט שאין עזיבה". יעל: "לי לקח לי זמן לאהוב את המושב. זה מעבר קיצוני מהעיר. היום יש לי חברות ממש טובות וזו תחושה אחרת". יניב: "לכיש נמצא במיקום מדהים, ממש על כביש 6. כולם חקלאים, כל המושב הוא סביב גידול הענבים ואנחנו כולנו חלק מענבי טלי".
ענבי טלי? יניב: "כל המשפחות פה קשורות לענבים. כל אחד מגדל את הענבים שלו, אבל אנחנו משווקים יחד תחת השם ענבי טלי. זה מותג של כמעט 40 שנה. לפני שנים הבינו שזה אזור טוב לכרמים, כי לא לח ולא חם פה מדי, וזה אידיאלי לענבים. כשראינו שמתחילים להתחרות בנו ורצינו לבדל את עצמנו, התאחדנו כל המגדלים במושב כדי להיות כוח. בכל שבוע יש אסיפת מגדלים, מקבלים החלטות יחד לפי רוב".
למה הענבים כל כך יקרים? יניב: "זה ענבי פרימיום. אנחנו משקיעים בענבים את החיים ואת הנשמה, פי שלושה מכל חקלאי אחר. אנחנו גם משקיעים המון כסף בפיתוח של זנים ייחודיים. אבל אנחנו נלחמים מול הסיטונאים שלא יקפיצו את המחיר. זה לא בשליטה שלנו".
סדר יום? יניב: "יש לי 200 דונם שאני מגדל. אני קם בארבע וחצי בבוקר לגזום, לדלל או לבצור, תלוי בעונה. עכשיו זו תקופת הבציר עד דצמבר. סביב שתיים וחצי חוזר הביתה ואחר הצהריים אני בבית עם המשפחה". יעל: "הוא חקלאי מחונן ועוזר לרבים פה במושב". יניב: "במקביל פיתחתי קריירה של רפואה אלטרנטיבית. אני מתעסק בשמאניזם".
שמאניזם? יניב: "זו רפואה של הטבע. גיליתי את האני האמיתי תוך כדי החקלאות והחיבור לאדמה. אנחנו מטפלים בכרמים אבל הטבע עושה את שלו. יש לי אוהל אינדיאני בחצר, ואני עושה טקסים אינדיאניים ועובד עם אנשים וקבוצות. מדליקים אש, מדברים, ואז אני עושה טיפול בקערות טיבטיות, מדיטציות, דמיון מודרך, שרפים". יעל: "גברים לא מצליחים להיפתח אם אין אש דולקת". יניב: "יש גם אוהל הזעה אינדיאני ששם יש טקס ניקוי עמוק וחיבור אל האדמה ואל הרוח. יושבים 12 אנשים בתוך אוהל צפופים, וסוגרים את זה בשמיכות וחושך מוחלט. מכניסים מבחוץ אבני בזלת לוהטות ומתפללים ושרים. אני גם עושה פה את טקסי הקמבו".
קמבו? יניב: "זו צפרדע שהאינדיאנים, לפני שהיו יוצאים למסעות ציד, היו מחדירים את ההפרשות שלה לגוף. זה מעין רעל והגוף עובר טלטלה, אבל אחרי זה מאוד מאוד מחזק. אנשים באים לפה לעשות את הטקס הזה. רבע השעה הראשונה היא קשוחה, מרגישים כמו חולים בקורונה, אבל אחרי זה אתה מרגיש שאתה בלתי מנוצח וחזק כמו סלע. מאז שהתחלתי עם זה אני פחות נוגע בבשר וירדתי הרבה במשקל, כי הגוף מתאזן ומתנקה".
איך הכרתם? יעל: "אני במקור מראשון לציון והכרנו דרך שידוך. הוא הכיר איזה מתולתלת שזה לא הסתדר איתה, ושאל אותה אם היא מכירה מישהי כמוה. היא נתנה לו את הטלפון שלי. אבל זה היה שיא העונה בחקלאות, ושלושה שבועות הוא לא התקשר. ואני, מה לי ולעונות? אבל בחקלאות הכל עונתי, גם הילדות כולן ילידות הקיץ, כי בחורף הוא נח אז אפשר לעשות ילדים, וככה זה פה אצל כל החקלאים. אז בסוף הוא התקשר והייתה שיחה טובה. אחרי זה יצאתי לאיזה מסיבה וניסו להתחיל איתי ולמרות שדיברנו רק פעם אחת, אמרתי: 'לא, אני תפוסה'".
מה את עושה? יעל: "אני שחקנית בתיאטרון הנגב. זה בעוטף עזה, אבל מופיעים בתל אביב. פעם הייתי צריכה לנסוע לכל אודישן למרכז, אבל היום אני יכולה לעשות את זה מהבית. בין לבין אני מנחה ומעבירה סדנאות תיאטרון ותיפוף על הגוף. ויש פרסומות והפקות. אז אני עובדת, אבל זה לא יומיומי וזה טוב לי. זה מאפשר לי לפתח את תחום הארומתרפיה ופרחי באך. זה התחיל כתחביב אבל היום אני רואה ברוקחות הטבעית עוד אפיק פרנסה".
הבילוי שלכם? יעל: "טיפול זוגי. אנחנו קבוע פעם בשבוע בטיפול. ספא של הנפש. מוציאים הכל ומנקים. תמיד יש משברים וצריך כל הזמן לתחזק את הזוגיות. חייבים להתקדם ביחד בסיפור הזה". יניב: "אנחנו אוהבים לצאת למדבר. בשבוע הבא אנחנו בסיני לשבוע".
מינוס? יניב: "אנחנו בסדר ברוך השם". יעל: "אנחנו בכל זאת בישראל, אז אנחנו שומרים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
