יש רגעים ואירועים שנשארים צרובים בנו, גם כשעוברות שנים רבות מאז התרחשו. לעיתים אלו חוויות טובות ובונות, לעיתים קשות. ויש שדווקא אותם קשיים, שחרטו בנפש סימני כאב, מובילים להצלחה. סיפורו של היזם ואיש העסקים, מני בניש, הוא דוגמה לכך.
הוא נולד בגאורגיה ועלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן 11. המשפחה התיישבה בחולון, והילד, שהגיע לבית הספר לכיתה ה', לא ידע מילה בעברית. "מהמקום שהייתי התלמיד הכי טוב בכיתה, הפכתי להכי גרוע. בשנה הראשונה שלי בישראל, צברתי חוויות לא פשוטות", הוא נזכר. "ילדים הם עם לא פשוט. ספגתי הרבה הקנטות ופגיעות, וחוויתי מיני אירועים, ששכנעו אותי שאני חייב לדעת עברית ומהר, כדי להצליח להיות חלק מהחברה, וחבר של המקובלים בכיתה. הדרך לא הייתה פשוטה, אבל זה קרה. בתוך שנה דיברתי וידעתי עברית יותר טובה משל הרבה צברים, בלי מבטא בכלל".
בניש לקח את השינוי עוד כמה צעדים קדימה, כשהחליט "להעזיב" את השם שנתנו לו הוריו בלידתו: מירבי, שם נפוץ בגאורגיה, ולאמץ את השם מנחם, שמו של סבו, ושמו השני שלו. "שיניתי את השם בהסכמת הוריי, ובהמשך גם שיניתי את שם המשפחה מבנשווילי לבניש. קיצור השם הפרטי מני ממנחם, הגיע לפני כעשור".
היום בניש (51) הוא מנכ"ל ומייסד מ. בניש גרופ, Archi group, ויו"ר לשכת המסחר ישראל-גאורגיה. העסקים של בניש גרופ מתקיימים במספר תחומים. בבעלותו חברת נדל"ן, מפעלי תעשייה, עסקי מלונאות וחברות הייטק. כחלק מההתמקדות בתחום ההייטק, הוא הכריז לפני כארבע שנים על הקמת מרכז הדרכה והכשרה למקצועות בתחום, TECH-Hub, והקמת בית תוכנה, שיפתח תוכנות ואפליקציות עבור חברות גיאורגיות וחברות בינ"ל. על שיתוף הפעולה חתמו גם השותף הבכיר במיזם, ערן לסר, יו"ר קבוצת אקסטרים, מהמייסדים ולשעבר מנכ"ל משותף של מכללת ג'ון ברייס מקבוצת מטריקס; רקטור אוניברסיטת BTU, למינהל עסקים וטכנולוגיה בטביליסי הבירה, פרופ' מיכאל בתיאשוילי וחברי הפרלמנט הגיאורגי, איליה צולייה, אירקלי מזורנישוילי. מאחורי ההקמה עמד הרצון להתגבר על המחסור של כ-5,000 מתכנתים בשוק ההייטק הגיאורגי.
לאחר שירות צבאי בגדוד 13 של גולני, ולימודים גבוהים, החל בניש להשתלב בעולם העסקי. "אבי, סימון, היה בעולם העסקים מאז שעלינו לישראל", הוא מספר. "למדתי ממנו המון, אימצתי בעזרתו דרכים להתגבר על קשיים ותקופות קשות, הבנתי כמה חשוב לא לוותר. בתקופה מסוימת גם עבדנו יחד, כשותפים. זה לא היה קל, כי הגישה העסקית שלי הייתה שונה לגמרי משלו. הפרידה ממנו, כשהוא נפטר לפני כחמש שנים, הייתה לי קשה. התמונה שלו עומדת מול עיניי בחדר העבודה שלי".
בדיעבד, אביו הוא גם האחראי לעסקים המפותחים שיש לו היום בגאורגיה. "לפני 17 שנה הוא שכנע אותי לנסוע איתו לשם", משתף בניש. "בהתחלה לא רציתי, כי כל מה שהיה קשור לגאורגיה עשה לי רע. בסוף הסכמתי, וטוב שהסכמתי. הוא לקח אותי למקום בו נולדתי וגדלתי, הכיר לי חברים שלו, מקומות ונופים. היה לי לא פשוט להשתחרר מהחוויה הקשה שעברתי בתחילת הדרך בישראל. זכרתי דברים שאמרו לי, מערכונים שצחקו על גרוזינים, כמו של הגששים ושל אבנר דן, את הלעג על שיני הזהב ומאפיינים אחרים כמו השפה. כל בדיחה כזאת פצעה אותי והייתה טראומה עבורי. בזכות אבי, התחברתי מחדש למדינה. היום אני עושה בה עסקים, והיא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי".
"לשמר את יכולות הייצור הישראלי"
בניש, כאמור, פועל בין היתר להוספת אלפי מתכנתים לענף ההייטק בגאורגיה.
למה שם ולא פה? גם בישראל יש מחסור עצום במתכנתים.
"המגמה בעשורים האחרונים שמאפיינת מפעלים תעשייתיים רבים בישראל, היא העברת קווי הייצור לחו"ל, כדי לחסוך עלויות. המציאות של היחלשות התעשייה הישראלית והעתקת מפעלי ייצור לחו"ל, היא עגומה בעיניי. אמנם, היא כורח של המציאות הכלכלית בעולם החדש, אבל קשה לי להשלים שהמונח 'ייצור כחול לבן' גווע לאיטו, בעיקר על רקע אחת התובנות של תקופת הקורונה, שעל כל מדינה לשמר לעצמה יכולת ייצור, ולא רק להסתמך על רכישת תוצרים ממדינות זרות. האלטרנטיבה היא היכולת לפתור את הכורח של מפעלים תעשייתיים להיות מסוגלים להתחרות בייצור במדינות אחרות, לצד הצורך פטריוטי, לשמר את יכולות הייצור הישראלי. זה יכול להתקיים בגאורגיה".
מה באשר לעלויות?
"עלות מעביד של מתכנת בישראל נעה סביב 10,000 דולר בחודש, בגאורגיה העלות עבור אותה עבודה עומדת על כ-2,000 דולר בחודש. כדאי לישראלים לקבל שם את השירות. וזה טוב לגאורגיה, כי מתכנת גאורגי, שעבר את ההכשרה בחברת התוכנה שלנו, מרוויח שכר גבוה בהרבה מהמשכורות הממוצעות במדינה. בנוסף, ממשלת גאורגיה מציעה לפתוח אזור סחר חופשי, שמיועד אך ורק לחברות תעשייתיות ישראליות. האזור הזה ייהנה מעלויות אנרגיה נמוכות ב-50% מאלו של ישראל, פטור ממכס בשווקי הגוש האירופאי, היעדר מיסוי מוניציפאלי ומבנה מס, שעשוי להגיע לכדי שיעור מיסוי של 0% להכנסות שמקורן בייצוא. עצם קיומו של אזור סחר חופשי ישראלי יישמר את צביון 'הכחול לבן'. את המחסור במתכנתים בישראל, שמוערך בכ-50 אלף, לא נוכל לפתור, בגאורגיה אנחנו צועדים לקראת הפתרון, שמיטיב עם שתי המדינות".
רק שמעבר ייצור לגיאורגיה, או לכל מדינה אחרת, יגרור צמצומים במצבת כוח האדם בקווי הייצור בארץ.
"נכון, אבל אם זו האלטרנטיבה לשחיקה מהירה של יכולת התחרות, עד כדי קריסתו הכלכלית של המפעל, אז היא זו המיטבית. ניתן גם להעביר לאזורי הסחר החופשיים רק את קווי הייצור, הגוררים את הביצועים הכלכליים של המפעל כלפי מטה, וכך לשמר לפחות חלק מיכולת הייצור הישראלית בישראל, במקום לאבד אותה לגמרי".
עד היום הוכשרו במכללה למעלה מ-100 מתכנתים באמצעות המתודולוגיה הישראלית. בתוכנת WEBIZ עובדים כ-150 מתכנתים מקומיים, שנותנים שירות לחברות בינלאומיות, בהן עשרות חברות ישראליות, כדוגמת Clickto Wiv Newrow, ו-888. "עד סוף השנה נעבור את ה-200 מתכנתים, כשהמטרה היא להגיע בתוך כחמש שנים להכשרת 2,000 מתכנתים", הוא מדגיש. "בעקבותינו, נכנסו לשוק הגאורגי מתחרים הרבה יותר גדולים מאיתנו".
אני מניחה שאת זה לא ממש תכננתם. כמה המתחרות נוגסות בכם?
"לא תכננו, אבל זה חלק מהמשחק. רק לאחרונה הגיעה לגאורגיה חברה אמריקנית ענקית, חברה ציבורית, שמעסיקה מעל 35 אלף מתכנתים ברחבי העולם, שמנסים להתחרות בנו. אנחנו מתכוונים לתת להם פייט רציני בגאורגיה, ואין לי ספק שנצליח".
עד כמה השפיעה הקורונה על עסקי הנדל"ן שלך בגאורגיה?
"חברת הבנייה שלנו מסרה עד היום אלפי דירות למגורים ולמשרדים למשקיעים מקומיים, ולמעט מאד ישראלים. כן, נפגענו ב-2020, אבל בשוליים. ב-2021 מכרנו דירות למקומיים במספר גבוה יותר מאשר מכרנו ב-2019, ועד סוף השנה המספר יגדל. דיור זה משהו שכולם שם צריכים. טביליסי זו עיר של שלושה מיליון מטרים מרובעים של בנייה של לפני 60 שנה, למיליון וחצי תושבים. הכל עלול להתמוטט. ודאי שהם יעדיפו בנייה חדשה".
ומה בנוגע לעסקי התיירות שלך?
"לגאורגיה מגיעים מדי שנה בממוצע כשמונה מיליון תיירים, ואני מאמין שהיא תחזור למספר הזה. המדינה מתפתחת מאוד בתחום התיירות, בונים תשתיות ומקומות נופש חדשים, ואתרי תיירות למשפחות, בעיקר בזכות משקיעים זרים. התיירים הישראלים ממשיכים לנהור לגאורגיה. מאז שהמדינה נפתחה מחדש, לפני כשלושה חודשים, ביקרו בה מעל ל-60 אלף תיירים ישראלים, מספר מדהים. לצערי, ככל הנראה בגל הנוכחי, גאורגיה תחזור להיות אדומה, מה שישפיע על התיירות. המצב לא להיט שם, ומנסים להתגבר עליו באמצעות השגת חיסונים, מה שלא צלח עד היום. חשוב להדגיש, שהמדינה מקבלת תיירים מאירופה ומישראל בלבד, ורק מחוסנים. בצפי שלנו לחמש השנים הקרובות, נקים בין שמונה לתשעה בתי מלון, בסביבות 2,000 חדרים. חלקם כבר בבנייה, חלקם בשלבי תוכניות".
הסכמי אברהם והתיירות לאמירויות לא מפריעה לכם?
"אני לא מרגיש איום, כי זה קהל אחר ואופי תיירות שונה. הקהל שמגיע לגאורגיה מאופיין במשפחות ובאנשים שבאים להמר. באמירויות אין הימורים, וזה מקומות שכיף לנסוע אליהם פעם, פעמיים ושלוש, ונמאס. כמה פעמים אפשר לראות את המסגדים ולאכול במסעדות הטובות? בסוף האמירויות זה לא לונדון. הקהל לגאורגיה זה קהל של משפחות, שמגיע לסופ"ש בעבור כ-1,200 דולר, זה לא מספיק ליום בדובאי. עם זאת, מתחילים להקים בגאורגיה ריזורטים יותר מפוארים, ואני מעריך, שזרם התיירים בעלי היכולת, ילך ויתגבר".
"מביא ערך מוסף"
ככל שהשיחה עם בניש מתארכת, נדמה, שאותו הילד, שהוקנט על ארץ הולדתו, וסירב בתחילה לחזור לבקר בה, עכשיו פשוט מאוהב בה. הוא מספר בהתלהבות על הנופים המדהימים, על טיולי הג'יפים והדייג שהוא עורך בה, וכמובן על הקולינריה הגאורגית, שבשנים האחרונות זוכה לעדנה גם בישראל, מבחינת אמרת חצ'פורי, וקיבלת פחממה, שאי אפשר להפסיק לאכול. "גאורגיה מדהימה", הוא אומר. "אבל בסוף אני ישראלי, גם אם לא נולדתי פה. נלחמתי פה ואעשה כל מה שצריך, כדי שישראל תהיה המדינה הטובה בעולם".
אמירה שמתחברת לתפקידיך כנשיא לשכת המסחר ישראל-גאורגיה, וכקונסול הכבוד של גאורגיה בישראל?
"לשכת המסחר ישראל-גאורגיה הוקמה, כדי לקדם את יחסי המסחר ולחזק את היחסים העסקיים בין שתי המדינות. הערך המוסף שלי, שאני יודע לזהות יתרונות היחסיים. אני בוחן כל עסק פוטנציאלי, מבין את היתרון הישראלי לעומת הגאורגי, ומייצר את ההתאמה. יחסי האנוש המיוחדים שלי עם השגרירים, רן גידור ולשה זבניה, תורמים לחיזוק יחסי המסחר ההדדיים. התפקיד של קונסול כבוד של גאורגיה בישראל, יושב עליי בול, בדיוק מאותו מקום. אני נהנה לחבר בין העמים, ובאמת חושב שלא יכלו למצוא מישהו מתאים ממני לתפקיד".
בזמן מבצע שומר החומות, לקחת תפקיד בהסברה הישראלית בגאורגיה.
"נכון. הידידות בין העם הגאורגי לעם היהודי קיימת מעל 2,000 שנה, יש בגאורגיה אהבה והערצה לישראל, יותר מלכל עם אחר. עם זאת, בתקופת שומר החומות היו גם שם כאלו שצעקו נגד התקיפות של ישראל, ושאלו איך לא כואב לנו על הילדים הפלסטינים שנהרגים. בפייסבוק, בראיונות שעשו איתי, הסברתי, שכואב לי הלב על כל ילד שנהרג, גם אם הוא פלסטיני. לא חשוב מאיפה הוא מגיע ומאיזה כדור הוא נפגע, הוא קורבן, וחייבים למנוע את זה. אבל, הדגשתי, זו המדינה שלי, ועל המדינה שלי ועל הבנות שלי, אגן בחירוף נפש, והמדינה צריכה להגן על העם היושב בה בכל דרך וצורה. אם המחיר של זה, לצערנו, אלו הילדים של האויבים שלנו, שלא שומרים על הילדים שלהם כמו שאנחנו שומרים על שלנו, זו בעיה שלהם. את הקורבן הזה לא אנחנו דורשים ומבקשים, אלא הם בחרו להקריב אותו. אמרתי, שאנחנו רוצים להפסיק את הירי, שאין לנו עניין להרוג ילדים, ואלו השכנים שלנו, ונצטרך לחיות איתם את ה-1,000 או 5,000 השנים הבאות".
וזה עזר?
"היו שהפנימו את מה שאמרתי, היו שאמרו שאנחנו חזקים וצריכים לספוג ולוותר. ואז הייתי שואל, מה הם היו עושים, אם מחר מדינה כלשהי הייתה שולחת 1,000 טילים על האוכלוסייה שלהם, ואין להם ממ"ד. שאלתי, כמה לילות כאלו הם היו יכולים לעבור בלי להגיב, ואז הם היו מתחילים לדבר אחרת".
8 צפייה בגלריה
"כשרואים מה זה עושה לילדים ולמשפחות, מקבלים צמרמורת". מני בניש במסגרת גדולים במדים
(צילום: מהאלבום הפרטי)
אם יש עוד משהו שחשוב לבניש להדגיש, זה את היותו חלק מהנהלת עמותת "גדולים במדים", במסגרתה משולבים צעירים עם מוגבלויות בבסיסי צה"ל ברחבי הארץ. "אני נמצא היום במקום, שלא חסר לי דבר בבית וגם לבנות שלי לא חסר דבר, אני מסודר כלכלית. במהלך השנים תרמתי לא מעט, לא בשביל החשיפה. במקרה הזה, חשוב לי לדבר על העמותה, שמהווה Game Changer מטורף לקהל הישראלי. היא לוקחת ילדים עם מוגבלויות נפשיות ופיזיות, עוזרת להם להתגייס לצה"ל, לבצע שם עבודות שונות. מעבר להישג הזה מצד צה"ל, זו גם דוגמה לכל אותם צעירים, שחושבים להשתמט משירות צבאי. כשרואים מה עושה לילדים עצמם ולמשפחות שלהם לראות אותם במדים כמו כולם, זה לקבל צמרמורת בכל הגוף. כשדיוייד פרידמן היה שגריר ארה"ב בישראל, ערכנו לו סיור באחת היחידות. בביקור השני שלו ביחידה הוא כבר הגיע עם אחד העוזרים של טראמפ, והם ביקשו להעתיק את המודל הזה לארה"ב, מה שמתקיים שם כיום בפועל, במטרה לתת להם את מה שאנחנו מבקשים לתת לאותם צעירים, אופק חדש וחיים חדשים. בכלל, כל אחד שיכול לתת, לא משנה מה וכמה - שייתן, כי התמורה שהוא מקבל בעבור הנתינה, הרבה יותר גדולה מהנתינה".
אבא שלך הביא אותך לעסקים. מה לגבי הדור השלישי, הבנות שלך?
"הבת הבכורה שלי חיילת, ופחות בקטע הזה עכשיו. האמצעית, בת 14, להוטה להבין את עולם העסקים. בתי הצעירה, בת ה-11, סוחרת בדם ובנשמה, אלופת מו"מ קטנה. אני מתמוגג מזה".
פורסם לראשונה: 10:09, 30.07.21
