"בכל פעם שחיפשתי דירה להשכרה, היה חשש כבר בשיחה הראשונה, ממש באופן אוטומטי, שבעלי הבתים לא יסכימו לחתום איתי על חוזה בגלל שאני גיי. אחרי שכבר סיננו אותי כמה וכמה פעמים, התחלתי להגיד ישר בהתחלה שנפרדתי מהאקס שלי ושאני מחפש דירה לבד, כדי להעלות את הנושא - שלא נגיע למצב שבו אני מבזבז את הזמן שלי ואחרי שכבר מנסחים חוזה פתאום מתחרטים. להרבה חברים שלי בקהילה זה קורה. יש לי חברים גייז ערבים, שלהם אפילו יותר קשה. גם ללסביות ולטרנסג'נדרים מאוד קשה למצוא דירה" - כך מספר עוז לוקאס (34), מעצב פנים מרמת-גן.
לוקאס מודה שהוא מבין את הצורך של בעל נכס לסנן שוכרים, "אבל הסינון צריך לבחון האם השוכר ישמור על הדירה וישלם את שכר הדירה - ולא לפי הזהות המינית שלו, הדת או העדה שלו", הוא אומר. "ואגב, המצב הזה קורה לא רק מול בעלי בתים, אלא גם מול שותפים פוטנציאליים: באחת הדירות שנתקלתי בהן היה דייר שחיפש שותף ונשמע מאוד נלהב, אבל כשאמרתי לו שאני גיי, מיד ראיתי איך השמחה על פניו מצטננת. הוא אמר לי, 'אני אחזור אליך', אבל אפילו לא הרים לי טלפון. היה לי ברור למה".
גם אמיר חאג' יחיא, עצמאי בן 22 מחריש, במקור מטייבה, נתקל במצבים דומים ואף קשים יותר, בשל היותו ערבי וטרנסג'נדר. "עברתי שינוי מין - מאישה לגבר - לפני כשלוש שנים, ומאז כבר לא יכולתי להמשיך לחיות במגזר שלנו. המשטרה הרחיקה אותי כדי שלא אהיה בסכנת חיים", הוא מספר. "בהתחלה מצאתי דירה בשכירות מבעל בית ערבי בנצרת-עילית, שלא ידע על שינוי המין. גרתי בדירה חצי שנה, אבל כשהוא שמע שאני טרנסג'נדר הוא פוצץ לי את הגלגלים ברכב והוציא אותי מהבית. הייתה לי בת זוג יהודייה, וביקשתי ממנה לחפש לי דירה בעפולה כי זול שם יחסית, ולה כמובן הסכימו להשכיר נכסים. אבל ברגע שהיא שלחה צ'קים עם השם שלי - בעלי הבתים אמרו לה במפורש: אנחנו לא משכירים לערבים. שניים אפילו קראו לי 'מחבל'".
חאג' יחיא קיבל המלצה לעבור לחריש, אבל לקח לו זמן רב למצוא בעל בית שהסכים לאפשר לו לגור בדירה בשכירות. "הרוב לא הסכימו להשכיר לערבים. בסוף מצאתי מישהו שהיה צריך שוכר בדחיפות. הוא לא ידע שאני ערבי באותה התקופה, וכשהבין פשוט הוציא אותי מהבית", הוא מספר בכאב. "גם מתווכים בעיר ניסו לעזור לי אבל הודו שהדת שלי מהווה בעיה".
3 צפייה בגלריה
אמיר חאג' יחיא. "כשלא רוצים להשכיר לי דירה כי אני ערבי או טראנס - זאת טראומה"
(צילום: יאיר שגיא)
בשלב מסוים הוא מצא בעל בית "שכל מה שעניין אותו זה כסף", אבל בשלב הזה נכנסה למשוואה סוגיית הזהות המינית. "שמתי דגל גאווה בחלון, ואחד השכנים פשוט הרביץ לי", הוא מספר. "שאלו אותי - למה שלא תלך לגור עם 'החבר'ה' שלך בתל-אביב. אבל אין לי כסף לגור שם, ולמה אני צריך לגור שם? זה כואב. אני קודם כל בנאדם. כשאומרים לי בפנים שלא רוצים להשכיר לי דירה כי אני ערבי או טראנס ופשוט לא דופקים חשבון - זאת פשוט טראומה. תחשבי שאת גרה מחוץ לישראל ואף אחד לא מוכן לתת לך מקום לגור בו כי את יהודייה".
"החוק לא מגן מפני אפליה"
ב-2017 תוקן "חוק השכירות והשאילה" ונוסף לו סעיף שכירות הוגנת, שמתייחס לזכויות ולחובות לפני תחילת השכירות, לביצוע חוזה השכירות, לסיום השכירות, הארכתה, ביטולה והפרת חוזה, ואף לזכויות וחובות של שוכרים בבית משותף. עם זאת, בכל הקשור לאפליית שוכרים בגין מוצא, עדה, דת, מגדר או זהות מינית - החוק פרוץ ואין בו התייחסות, כמו גם במה שקשור לגובה שכר הדירה.
"לצערי החוק בישראל לא מגן על שוכרים מפני אפליה", אומרת עו"ד עדי שי, מתמחה בחקיקה ובמשפט מנהלי, שותפה במשרד עורכי הדין דנינו שי משה, ויו"ר הוועד המנהל של עמותת "יסוד" לקידום החינוך לזכויות היסוד בישראל. "יש חקיקה בישראל שרלוונטית לנושא של מניעת אפליה, אבל היא מאוד ספציפית. למשל, שוויון הזדמנויות במקומות עבודה, או במקומות ציבוריים, או במתן שירות ציבורי. במקרים אחרים בית המשפט התערב וקבע הרחבות ספציפיות מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועקרון השוויון.
עדי שיצילום: ענבל מרמרי"לגבי אפליית שוכרים במקרקעין יש הרחבה מסוימת אחת בלבד מכוח פסיקה, שניתנה ב-2019 בבג"ץ בערעור שהוגש נגד החברה הקבלנית מיטל הנדסה. החברה סירבה למכור דירה לבני זוג מהכפר אעבלין שבצפון הארץ. בית המשפט קבע כי מאחר שפרויקט המגורים ממוקם על קרקע שהוחכרה מרשות מקרקעי ישראל, יש למדינה מעורבות בנכס ברמה הקניינית, ולפיכך אין להפלות אדם מפאת גזעו. מהפסיקה הזאת ניתן להקיש שאם נכס מצוי על קרקע בבעלות מדינה או בחכירה לדורות, בית המשפט יחלחל את תהליך השוויון גם לאפליה בנוגע לשכירות. אבל הבעייתיות העיקרית היא שהמדינה שותקת בנושא הזה".
"אפילו ארה"ב, מלכת הקפיטליזם, קובעת שגם במישור הפרטי אפליה אסורה, אצלנו עדיין חוששים להתעמת עם הזכות לקניין"
עו"ד שי מדגימה: "בארה"ב יש חקיקה ברמה הפדרלית שמתייחסת ליחסי שוכרים-משכירים. כלומר, אפילו מלכת הקפיטליזם קובעת שבסיטואציות מסוימות, גם במישור היחסים הפרטי, אפליה היא דבר אסור". במסגרת החקיקה הפדרלית, אדם פרטי אינו יכול לסרב להשכיר נכס לאדם אחר בגלל צבע עורו למשל. לגבי נושא הנטייה המינית, לדבריה, "יש הרחבה של החקיקה במדינות עצמן, והיא קיימת במרבית המדינות. המעצמה הגדולה בעולם מתאימה את עצמה למציאות המשתנה, בעוד שנראה כי אצלנו אין שינוי. נושא עקרון השוויון זה פשוט נושא עצוב".
חאולה (47), גרושה פלוס 5 ילדים, ערבייה ישראלית, לשעבר מדריכה בהוסטל והיום מחפשת עבודה, מתגוררת בימים אלה בלוד. גם היא חוותה על בשרה את היעדר החקיקה המתאימה. "גרנו בבת-ים בשכירות והיינו צריכים לפנות את הדירה", היא מספרת. "חיפשנו נכסים ואמרו לנו במפורש - אנחנו לא משכירים לערבים. אחרים אמרו לי - 'הייתי משכיר לך, אבל השכנים יהרגו אותי'. כשהבן שלי רמי חיפש לנו דירה, איפשרו לו כי אין לו מבטא, אבל ברגע שהבינו שהוא ערבי היחס השתנה והמשכירים פשוט נעלמו. זה המצב הכי גרוע שנתקלתי בו בחיים שלי, לא חשבתי שיש כל כך הרבה גזענות. חיפשתי בבת-ים, ברחובות, ברמלה - אף אחד לא רוצה להשכיר לנו דירה".
בסופו של דבר חאולה נאלצה לשכור דירה מבעל בית ערבי בשכונה "מסוכנת ולא שקטה", לדבריה, בלוד. "יש לי 5 ילדים, אני צריכה בית, לעבוד ולפרנס אותם. אני חיה בין יהודים כל חיי, יש לי שכנים, חברות, אבל גורמים לי להרגיש שונה. בהוסטל עבדתי עם אנשים עם מוגבלות, ואני לא מתייחסת אליהם בצורה שונה, כולנו בני אדם", היא אומרת. "הילדים שלי גדלו כל החיים בשוויון, ואז בסוף כשמחפשים דירה נתקלים בדבר כזה".
תחרות בין זכות הקניין לזכות השוויון
נדיר אביעדצילום: ירדן שמואליהבעיה טמונה בכך שמדובר בעצם בתחרות בין שתי זכויות עיקריות - זכות הקניין וזכות השוויון, כך מסבירים עו"ד נדיר אביעד, שותף במשרד עוה"ד יגאל בורוכובסקי העוסק בליטיגציה ונדל"ן, ועו"ד דנה לייב מהמשרד. "לפי זכות הקניין, אם אני בעלים של דירה, יש לי הזכות לעשות בה ככל העולה על רוחי כל עוד החוק לא מונע זאת ממני. הזכות הנגדית היא זכות השוויון. ברגע שמבצעים אפליה על בסיס מגדר, גזע, דת, לאום וכדומה, אני פוגע בזכות השוויון, שהיא זכות מהותית כמו זכות הקניין. זאת המלחמה הגדולה, ורוב המחלוקות המשפטיות והחברתיות הן השתקפות של הסתירה בין שתי הזכויות הללו".
עו"ד אביעד מרחיב: "בכל הקשור לשימושים ציבוריים או למקומות ציבוריים, בשנת 2000 תוקן חוק יסוד אפליה במוצרים, שירותים וכו', שמגדיר בצורה מפורשת את איסור האפליה. למשל, בית מלון או אולם אירועים. אבל לגבי אנשים פרטיים המצב שונה לחלוטין. עד היום המחוקק לא השכיל לחוקק חוק שמגן על זכויות המופלה במגזר הפרטי, ולא בכדי יש התלבטות עמוקה שבאה לידי ביטוי בפסקי דין בשאלה האם יהיה נכון להחיל את החוק לאיסור אפליה גם על מגזר זה. כשאת קוראת את עמדת השופטים, את מסיקה שהפגיעה בזכות הקניין היא כל כך עצומה, עד שהם נמנעים מלגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה".
"בעלת הבית אמרה שהיא משכירה אך ורק לשומרי שבת. היא אפילו טענה שעבור התנאי הזה היא מבקשת שכר דירה נמוך ביחס לשוק"
עופר (שם בדוי), בן 35 מתל-אביב, נשוי פלוס שניים, מחפש דירה בעיר בשכירות כבר כמה חודשים ללא הצלחה. לאחרונה ראה מודעה על דירה באזור פארק הירקון בצפון הישן. "התקשרתי ובעלת הבית הודיעה לי שהיא משכירה אך ורק לשומרי שבת. היא אפילו טענה שעבור התנאי הזה היא מבקשת שכר דירה נמוך ביחס לשוק. רק שהיא אפילו לא גרה בבניין. לדרוש שמירת שבת בבניין מגורים במרכז תל-אביב? זה פשוט לא לעניין. זאת לא הפעם הראשונה שאני שומע שהתנאי להשכרת דירה הוא שמירת שבת או שמירה על בית כשר. אין לי שום בעיה עם מקומות מסוימים בתל-אביב שבהם דירות עוברות, למשל, בתוך הקהילה החרדית כדי לשמור על צביון. אבל תל-אביב היא לא יישוב עם צביון דתי, ההפך הוא הנכון. כל מיני אנשים אמרו לי - מה אתה מתלונן, זה הנכס שלה. אבל בעיניי זאת אפליה דתית".
איך ניתן להתמודד עם מצב של אפליה בשכירות? לדברי עו"ד שי, צריך להגיש תביעה אזרחית בגין אפליית שוכר, אך גם אם יש ראיות, כמו הקלטת השיחה או צילום מסך, בית המשפט יוכל לבצע הרחבה לפסיקה מ-2019 רק אם מדובר בקרקע מדינה. "אם הנכס הפרטי מצוי על קרקע בבעלות המדינה, ולמדינה אסור להפלות, אז ניתן לצפות שהמדינה תקיים את הנורמות החוקיות. הבעיה היא שרוב השוכרים לא יגישו תביעה, והסבירות שיקבלו מה שהם רוצים נמוכה, מה גם שההליך יכול לקחת שנים. האפליה כאן כל כך מושרשת, והשוק פרוץ ברמת החקיקה. בית המשפט מתערב נקודתית ומפעיל שיקול דעת. ככל שהחקיקה מאפשרת לו, הוא מחלחל דרכה את הערך של השוויון".
עורכי הדין אביעד ולייב מסכמים: "צריך שופט אמיץ אחד שיגזור את המתווה, שכבר הוחל על המגזר הציבורי ועל הגופים הציבוריים, כפי שקרה עם החברה הקבלנית, ויחיל אותו על מקרה של נכס פרטי להשכרה, ואז אולי נראה התקדמות, אבל כיום נראה שבתי המשפט לא רוצים להתעסק בשאלה הזאת".
