בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא לאחרונה צו מניעה כנגד חזרתם של בעלי דירות ברחוב אמנון ותמר ברמת גן מהסכמתם לביצוע פרויקט פינוי-בינוי בשכונה. השופטת עינת רביד קיבלה את בקשתה של היזמית לכבד את ההסכם לביצוע העבודות שנחתם לפני כשנתיים ולהמשיך בקידום הפרויקט.
הרקע לבקשה, שהוגשה באמצעות עוה"ד רפי שפטר ודנה שמיר, הוא מכתבם של הדיירים מספטמבר האחרון שבמסגרתו הודיעו ליזמית על ביטול הסכם הפינוי-בינוי. הם טענו שהחברה הפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בהתחייבותה לחתום על בקשה לשינוי תב"ע תוך חצי שנה מחתימת ההסכם. בנוסף הם התנגדו לכוונת היזמית לצרף בניין מרחוב סמוך ולהקים במקום מגדל רב קומות.
כחודשיים לאחר הודעת הדיירים הגישה היזמית את הבקשה לבית המשפט. לטענתה, צירוף הבניין מהרחוב הסמוך (רח' מיכאל) לפרויקט הוא דרישה של העירייה, ותנאי לעצם ביצועו של הפרויקט. היא הוסיפה כי הודיעה למשיבים על צירוף הבניין לפני כשנה והם לא הביעו התנגדות למהלך. לדבריה, התנגדותם עלתה רק בשלב מאוחר, במהלך יולי 2022.
החברה התכחשה לטענת הדיירים שלפיה היא הפרה את הסכם הפינוי-בינוי. לטענתה, מרוץ הגשת הבקשה לשינוי התב"ע מתחיל רק עם החתמת 80% מכלל הדיירים במתחם על ההסכם לביצוע העבודות. משהושג הרוב הדרוש רק לאחרונה – עם החתמת הדיירים ברחוב מיכאל – הרי שהמרוץ להגשת התב"ע רחוק מלחלוף.
הדיירים, שיוצגו באמצעות עוה"ד עודד מור וציפורה בליצר, כפרו בטענות היזמית. לדבריהם העירייה רק המליצה על צירופו של הבניין ברחוב מיכאל לפרויקט, ולא דרשה זאת. הם עמדו על כך שהתקיים התנאי המפסיק בהסכם על רקע מחדלה של המבקשת מלהגיש בקשה לשינוי התב"ע בזמן.
הם הוסיפו שההסכם עם רחוב מיכאל בטל לנוכח העובדה שעד לרגע זה לא הוחתמו 80% מדייריו. לטענתם, מעולם לא הייתה להם כוונה להחליף את דירותיהם בדירות בגורד שחקים. לדבריהם, הנזק הקיומי שלהם, שמתבטא באי קבלת דירות חסינות מפני רעידות אדמה או מתקפת טילים, עולה על נזקה הכספי של המבקשת, באופן שמצדיק את דחיית הבקשה והתקשרותם עם יזם אחר.
השופטת רביד כתבה שבקשת היזמית מעלה שאלה רצינית לדיון ובוודאי שהיא איננה בגדר הליך סרק. לדבריה קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לפרשנות הסעיף בהסכם העוסק בזהות הבניינים השותפים לפרויקט. בסעיף נכתב שמדובר ב"בניינים נוספים ברחוב אמנון ותמר ו/או הסמוכים לו", כאשר השאלה העולה היא אם הבניין ברחוב מיכאל נכלל בסיפת ההגדרה.
בהקשר לכך כתבה השופטת שפרשנות המשיבים, לפיה התשובה לשאלה לעיל שלילית, לכאורה אינה מתיישבת עם הניסוח "ו/או הסמוכים לו" המלמד על בניינים ברחובות סמוכים.
היא הוסיפה כי מהראיות עולה שצירוף הבניין ברחוב מיכאל היה דרישה של העירייה, וזאת בניגוד לטענת המשיבים לפיה מדובר בהמלצה בלבד. הראיות אף מלמדות על ידיעתם של המשיבים לגבי צירוף הבניין כבר באוגוסט 2021 ועל עיכובו של הפרויקט כתוצאה מכך, ובמשך כשנה הם לא מחו על כך.
השופטת סיכמה כי טענות המשיבים להפרת הסכם הפינוי בינוי ולהתנגדותם לצירוף הבניין ברחוב מיכאל אינן מתיישבות עם הנתונים בפועל ומטות את הכף לטובת המבקשת. לפיכך היא נתנה צו המונע מהמשיבים להתנער מההסכם, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערובה בסך 200 אלף שקל עד לסוף מרץ.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עוה"ד רפי שפטר ודנה שמיר
• ב"כ המשיבים: עוה"ד עודד מור וציפורה בליצר
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
