בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שרכשו דירה מחברת "יפת-השמש" ב-2012 וקיבלו אותה רק ב-2018. השופט יאיר דלוגין קיבל את טענתם שלפיה היה איחור משמעותי במסירה וכי הם זכאים לפיצוי גם על עוגמת נפש ועל סכומים ששולמו בגין שינויים ושהיו אמורים לחול על הנתבעת. סך הפיצוי יעמוד על כ-400 אלף שקל.
בני הזוג חתמו במאי 2012 על הסכם עם החברה לרכישת דירה בת קומות במבנה הכולל ארבע דירות, תמורת 2.25 מיליון שקל. תחילת העבודות התעכבה בגלל פולשים ולאחר שהרוכשים דרשו פיצוי על איחור ביטלה היזמית את ההסכם. משא ומתן נוסף בין הצדדים הביא לחתימת תוספת שבה נקבע ההסכם לא יבוטל ומועד המסירה של הדירה יהיה עד אוגוסט 2016.
בני הזוג הזמינו שינויים בדירה ובטופס ההזמנה צוין כי מועד המסירה יידחה כתוצאה מביצוע השינויים ב-144 ימים. שינויים נוספים שהזמינו הרוכשים דחו את מועד המסירה ב-113 ימים נוספים.
באוקטובר 2016 הגיש הקבלן המבצע של הפרויקט, חברת "מליבו", בקשה להקפאת הליכים וניתן צו המונע את המשך הבנייה בפרויקט באמצעות קבלן אחר. רק בינואר 2017 קיבלה היזמית את החזקה חזרה במגרש והעבודות התחדשו. בפברואר 2018 התקבל לבסוף טופס 4 לדירה ובני הזוג קיבלו את החזקה תשעה ימים אחר כך.
בתביעה שהגישו נגד היזמית הם דרשו פיצוי על האיחור במסירה. כמו כן הם דרשו את הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם, שבאה לידי ביטוי לדבריהם באיחור של 19 חודשים ממועד המסירה החדש שנקבע בתוספת. בנוסף הם דרשו השבה של כספים שנאלצו לשלם לקבלן המבצע בגין שינויים בדירה, חרף הוראות התוספת שלפיהן הם לא יחויבו בתשלום על שינויים פנימיים בדירה. הם עתרו בנוסף לפיצוי על עוגמת נפש.
עו"ד דניאל כהןשרית ינקוהיזמית טענה כי יש לדחות את התביעה שכן אם סופרים ממועד המסירה החדש את ימי הדחייה כתוצאה מהקפאת ההליכים של הקבלן המבצע (198 ימים) ואת ימי הדחייה בשל הזמנות השינויים (257 ימים), ובהתחשב בתקופת הגרייס בהסכם (60 ימים), הדירה נמסרה לשיטתה לפני המועד החוזי.
השופט יאיר דלוגין הבהיר שכניסת קבלן מבצע להליכי פירוק אינה עילה לדחיית מועד המסירה, שכן לא מדובר בסיכון בלתי צפוי. בנסיבות אלה אין להאריך את מועד המסירה החוזי בשל החלפת הקבלן.
באשר לשינויים נקבע כי הנתבעת קבעה חד צדדית את ימי הדחייה, באופן שלא הותיר לתובעים כל ברירה. השופט קיבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט שקבע שמשך הביצוע הנדרש לעבודות הוא רק 50 ימי עבודה (שמהווים בתוספת שבתות וחגים 59 ימים רגילים).
בהתחשב בימי האיחור המוצדקים קבע השופט שהדירה נמסרה באיחור של 16.8 חודשים, והתובעים זכאים לפיצוי של 230 אלף שקל ברכיב זה. הוא פסק לטובתם גם החזר של 63,922 שקל על תשלומים ששילמו עבור שינויים, ושהיו אמורים לחול על הנתבעת. כמו כן הוא פסק 30 אלף שקל על עוגמת נפש בשל האיחור הרב.
בסך הכל תפצה הנתבעת בסך של 323,922 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 17% והוצאות בסך 25,575 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד צבי פיין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עומר דיאמנט
• עו"ד דניאל כהן עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
