המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה דחתה לאחרונה תביעה שהגישו 21 דיירים בבניין בעיר נגד ועד הבית בדרישה לבטל את חיוב התשלום עבור שירותי שמירה לבניין. נקבע כי מאחר שבבניין היה נוהג של שירותי שמירה מאז הקמתו, החיוב אינו דורש הסכמת כל בעלי הדירות.
הדיירים סיפרו בתביעה שמדובר בבניין בן 16 קומות ובו 64 דירות. בנייתו הסתיימה בשלהי 1985 ויש בו חניונים תת-קרקעיים ולובי. בקומת הקרקע, שאליה ניתן להיכנס רק באמצעות אינטרקום או צ'יפ אישי, ממוקמת עמדת שומר. הבית נמצא בשכונה שקטה, בטוחה וסגורה ואין בה תנועה רבה.
הם הוסיפו כי בבניין קיימת שמירה מזה שנים רבות. לטענתם, לא ברור כיצד התקבלה ההחלטה על שכירת שירותי שמירה מלכתחילה ואם התקבלה כדין. מכל מקום, בתחילת היקף השמירה היה 24/7 וכיום יש שמירה רק בשעות היום ובימי חול בלבד.
לדבריהם, השומר הוא אדם מבוגר שאינו חמוש, והיעדר הצורך בשמירה בלילות ובסופי שבוע מלמד על כך שהאינטרס אינו בטיחותי אלא נוחות של מקצת הדיירים שכן השומר מחלק את העיתונים ליד הדלתות ושומר על חבילות שמתקבלות.
הם הוסיפו שבמרץ 2015 התקבלה באסיפה הכללית החלטה על ביטול שירותי השמירה, ברוב של 13 נגד 12. בעקבות זאת דרש אחד הדיירים לכנס אסיפה כללית נוספת בעניין. הנציגות סירבה אך ביצעה הצבעה אלקטרונית שבה התבקשו הדיירים להשיב אם הם מבקשים להמשיך בשירותי השמירה. בעקבות החלטת רוב בעלי הדירות בהצבעה האלקטרונית המשיכה הנציגות לשכור שירותי שמירה.
התובעים טענו שלאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, שמירה אנושית כבר אינה דרושה לצורך "החזקה תקינה" של הבניין והנציגות אינה רשאית לחייב אותם לשאת בעלויות בעל כורחם. הם ציינו כי עלות השמירה לכל דירה היא 300 שקל בחודש, כמחצית ממיסי הוועד.
נציגות ועד הבית טענה מנגד כי חוק המקרקעין קובע שבעלי הדירות חייבים להשתתף בהוצאות הדרושות לאחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף. לשיטתה, היות שבבניין קיימת שמירה מיום הקמתו, יש לראות בשירותי השמירה "נוהג מקובל" ולהשית את הוצאות השמירה על כלל בעלי הדירות.
ואכן המפקחת על רישום מקרקעין יעל ליבוביץ דחתה את התביעה. היא הבהירה שכל בעלי הדירות מחויבים לשאת בהוצאה שיש לה זיקה לרכוש המשותף, בין אם היא קבועה בדין ובין אם מדובר בנוהג, ובלבד שנועדה להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבנייה.
היא הוסיפה כי אין מחלוקת ששירותי השמירה נוהגים בבניין מיום שהוקם, ובנסיבות אלה הם בבחינת הוצאות הדרושות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף ועל התובעים להשתתף בהוצאה. עוד נקבע כי הדרך לקבלת החלטות בנוגע לשירותי השמירה היא באסיפה הכללית, ברוב קולות, ובפועל ההחלטה שהתקבלה בהצבעה אלקטרונית אושררה בדיעבד באמצעות תשלום לנציגות על ידי רוב בעלי הדירות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אורי בן עטיה עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
