צפו: לו הייתי רוטשילד: המשפחה שבזכותה ישראל קיימת
(צילום: אבי חי)
היום כבר ברור לכולם כי בלעדיי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד וללא ממשיכי בית רוטשילד, הרבה מאוד ממדינת ישראל דהיום לא היה קיים. וזאת אינה השערה - זאת עובדה. כך למשל, הברון סייע לבניין הבית הלאומי יותר מכל יהודי אחר באמצעות רכישת אדמות מידי הממשלה הטורקית ומידי בעלים ערבים, מה שהכפיל תוך זמן קצר את כמות האדמות שבידי היהודים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הוא הקים את חברת יק"א שהפכה אחר כך כך לפיק"א, שרכשה קרקעות בהיקף שעלה על כל רכישות המוסדות הציוניים, הקרן הקיימת לישראל, הכשרת הישוב והמוסדות הנוספים שהקימו מנהיגי הארגונים היהודיים בארץ ישראל. הברון רוטשילד אף נבחר בשנת 1929, עם הקמת חברת הסוכנות היהודית, להיות נשיא הכבוד שלה.
אדמונד אף נטל את החסות על המושבות הראשונות ודאג לפיתוחן הכלכלי ולפיתוח תשתיות הציבור ושירותי הקהילה בהן. הוא דאג להקמת מוסדות חינוך, מערכות בריאות ומערכות פיננסיות חדשניות לישובים השונים. "ללא תרומת הנדיב הידוע איננו יודעים אלו מבין הישובים היו מחזיקים מעמד ומתפתחים", אמר לאחר קום המדינה ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון.
בהיותו חובב ארכיאולוגיה ותרבות, מימן אדמונד דה רוטשילד חפירות ארכיאולוגיות רבות שהתפתחו מאוד בארץ ישראל בראשית המאה שעברה. כך רכש ב-1913, בסכום כסף גדול במיוחד, את רוב המדרון המזרחי של עיר דוד בירושלים והצליח להביא את הארכיאולוג היהודי הצרפתי הנודע ריימון וייל לפתוח במקום בחפירות, הנמשכות עד היום הזה. זאת, לאחר שהארכיאולוג הישראלי יגאל שילה המנוח הביא לשורת גילויים היסטוריים מהחשובים ביותר, שאלמלא רכישת הקרקעות ותחילת החפירות במימון עצום ביוזמת אדמונד דה רוטשילד, יתכן שלא היו כלל באים לעולם.
הקרב על הכותל
ב-6 באפריל 1954 פרסם "ידיעות אחרונות" מוסף מיוחד, לרגל העלאת עצמות הברון דה רוטשילד לארץ וקבורתו בחלקה המיוחדת שהוקמה לכבוד המשפחה באדמות הסמוכות לזיכרון יעקב. העיתון אף מביא בכותרת גדולה גילוי: "הברון דה רוטשילד רצה לקנות את הכותל, אך היהודים לא נתנו לו". קדיש על קברו אמר ג'יימס דה רוטשילד, "הממשיך את מפעל אביו".
הבאת עצמותיו של אדמונד דה רוטשילד למנוחת עולם הייתה, כמסופר בעיתון, ב-6 באפריל 1954, "במעמד שרי הממשלה, חברי הכנסת, ראשי הציבור ואלפי בני הישוב". איש מנכבדי הארץ לא נעדר.
והעיתון מתאר: "אלף וחמש מאות דונם מהווים את שטחה של אחוזת הקבר. אדמת יער היא זאת, שאינה טובה לעיבוד חקלאי, אך מרהיבה את העין בנוף גבעותיה המוריקות. ממערב נשקף הים ומסביב משתרעים כרמים ושדות מזרע ובנוף נראים זיכרון יעקב מצפון, בנימינה מדרום, גבעת עדה ושפייה ממזרח והים ממערב".
מפעל הנצחה
הברון אדמונד דה רוטשילד הנציח את בני משפחתו בשמות של המושבות שהקים ושבהן תמך כל חייו: זיכרון יעקב נקראה על שם אביו, יעקב ג'יימס רוטשילד. מזכרת בתיה נקראה על שם אמו, בטי בתיה דה רוטשילד. על שם מייסד שושלת משפחת רוטישלד, מאיר אנשל רוטשילד, נקרא המוסד החינוכי מאיר שפיה. המושבה בת שלמה נקראה על שם אמו ואביה, סלומון, של מאיר רוטשילד. את קיבוץ אשדות יעקב הקים על אדמות שרכש הברון והוא נקרא על שם בנו ג'יימס-יעקב.
על שמו של הנדיב הידוע אדמונד ג'יימס בנימין רוטשילד נקראו: בנימינה, גבעת בנימין, קריית בנימין, שכונה בתחום קרית אתא, גן בנימין בחיפה, מרכז התרבות בית רוטשילד על הר הכרמל, וכמובן שדרות רוטשילד המפורסמות בלב הכרך של תל אביב. על שם רעייתו, עדה, נקראה גבעת עדה. היישוב שדמות דבורה שבגליל התחתון נקרא על שם רעיית בנו של אדמונד, ג'יימס דה רוטשילד, דורותי דבורה דה רוטשילד. פרדס חנה קרויה על שם חנה רוטשילד, אשתו של הבן נתן מאיר רוטשילד. וכמובן: פארק "רמת הנדיב" ליד זיכרון יעקב הוקם על ידי המשפחה כאחוזת קבר – עם גן מרהיב ביופיו – עבור הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומשפחתו.
וגם מוסדות וקרנות נוסדו על ידי המשפחה ועל שמה: "יד הנדיב" - היא קרן רוטשילד, "קרן רוטשילד-קיסריה", "פרס רוטשילד" ולצידו גם "פרס רוטשילד לחינוך", "קרן בת שבע דה רוטשילד" ועוד ועוד.
צאצאי אדמונד דה רוטשילד השקיעו ומשקיעים בישראל גם בשנים האחרונות, בין השאר בחברה לישראל, בחברת קו צינור הנפט אילת-אשקלון (קצא"א), בחברה לפיתוח קיסריה ובעוד עשרות חברות ומיזמים.
הנשיא וראש הממשלה המנוח שמעון פרס צוטט בעבר, כאשר אמר על משפחת רוטשילד: "מעולם לא קמה משפחה שתרמה כה רבות מהונה הפרטי ליצירת ההיסטוריה של מדינת ישראל כמשפחת רוטשילד".
נשיאים וראשי ממשלה מזכירים תמיד ב-2 בנובמבר, כי הברון רוטשילד – שנפטר דווקא ביום ההיסטורי הזה - היה גם מהאחראים העיקריים לפרסום הצהרת בלפור, שהביעה לראשונה את הכרת ממשלת בריטניה בזכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.
אולם, לא הכל היה עושר ושמחה במשפחת רוטשילד. בשל אהדתה הרבה ליהודים ודרישתה להקמת מדינת ישראל הייתה משפחת רוטשילד נתונה לא אחת תחת מתקפות אנטישמיות רבות וקשות ורדיפת בניה ובנותיה. בת המשפחה, אליזבת דה רוטשילד, נרצחה על ידי הנאצים בשואה ורבים מבני המשפחה נרדפו ונאלצו להימלט מאירופה בשנות השלושים ועד לסיום מלחמת העולם השנייה ב-1945.
ממשיכי דרכו של אדמונד, בני משפחת רוטשילד לדורותיהם, מלווים את מדינת ישראל לאורך כל שנות קיומה, ומעשיהם – בארץ ובחו"ל - זכו לסיקור נרחב בעיתונים.
המיליארדר שליווה את מדינת ישראל בתקומתה שנים רבות היה נכדו של אדמונד דה רוטשילד, שנקרא גם הוא אדמונד (רב בני המשפחה נקראים תמיד, גם בימים אלה, על שם הסבים והסבתות ומייסדי השושלת). אהבת מדינת ישראל הדריכה את אדמונד הנכד ואת בני משפחתו כל חייו.
"גירושים בחשאי" ו"חתונה צנועה"
בני המשפחה ממשיכים בתרומותיהם ובסיוע לפיתוחה ושגשוגה של מדינת ישראל מאז הקמתה וקורות המשפחה הענפה המכובדת – כאשר כל בניה ובנותיה קרויים ברון וברונית - מסוקרים בהרחבה לאורך כל שנות קיום המדינה. כך למשל, ב-1 ביולי 1963 מדווח העיתון כי "השחקנית נאדין טליה נישאה לברון אדמונד רוטשילד, בן ה-37, האיש העשיר ביותר באירופה, שקיצר בשבוע שעבר את שהותו בישראל כדי להתחתן בצנעה בטקס משפחתי בארמונו בפריז".
היו אלה נישואיו השניים של אדמונד הנכד. אשתו החדשה, נאדין טליה, היא בתו של שוטר והיא התגיירה לפני נישואיה, "שכן אין בני משפחת רוטשילד עורכים נישואי-תערובת". עוד מספרת הידיעה, כי "לפני זמן קצר התגרש הברון בחשאי מאשתו הראשונה, פליטה מבולגריה בשם וסלינקה ולדובה, שאף היא התגיירה לפני ארבע שנים".
ב-3 באוגוסט 1966 מתפרסמת ידיעה על הקמת משכן הכנסת החדש בקריית הממשלה בירושלים: "זה יעלה ב-22 מיליון – אבל לא לנו" – דיווחה הכותרת. הידיעה מספרת: "הבניין החדש של הכנסת יעלה, כפי שקובעים מומחים, 22 מיליון לירות. מתוך המיליונים הללו תרמה לנו משפחת רוטשילד לא פחות מ-18 מיליונים והשאר יכוסה על ידנו, אבל גם זאת לא במזומנים כי אם באי גביית המיסים שמשפחת רוטשילד הייתה חייבת לפרוע לשלטונותינו בעבור חומרי הבניין להקמת הכנסת החדשה". מתברר, כי כבר אז ידעו באוצר לבצע תרגילי "ישראבלוף".
10 צפייה בגלריה
"זה יעלה ב-22 מיליון – אבל לא לנו". הידיעה על הקמת משכן הכנסת החדש
(צילום: מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-24 באוגוסט 1966 מדווח על 5,000 נכבדים שיגיעו מכל קצווי תבל לטקס חנוכת המשכן ובראשם כמובן בני משפחת רוטשילד.
ב-4 באוקטובר 1967 מספרת ידיעה כי השחקן חיים טופול (כיום בן 87) יככב בסרט מוסיקלי על משפחת רוטשילד. שם הסרט: "הרוטשילדים המופלאים". הידיעה מספרת גם כי "בינתיים ממשיך טופול לקצור הצלחה בלונדון בהופעתו במחזמר כנר על הגג".
העשיר באירופה
ב-5 במרץ 1968 מפרסם העיתון את הדירוג הבינלאומי של המיליונרים לשנת 1968. מבין המולטי מיליונרים החיים בצרפת דורג אדמונד דה רוטשילד במקום הראשון. אריסטו אונאסיס, איל האוניות (בעלה של ז'קלין קנדי מאותה שנה), דורג רק במקום הרביעי ומארסל דאסו, שעשה את הונו בענף המטוסים, הגיע למקום החמישי.
באותה ידיעה מסופר, אגב, שסדרנית התיאטרון בת ה-28, איבט, רעייתו הטריה של אדמונד דה רוטשילד בן ה-72, שנישאה לו בשנה הקודמת, כלל לא מתגוררת עמו, כי אם בבית אמה ברובע ה-17 בפריז: "הברון הקשיש ואשתו נפגשים רק פעם אחת ביום, בצהרים. הוא מגיע במכונית לנצ'יה, אוסף את איבט, הם אוכלים צהרים במסעדה ואחר כך נפרדים, עד למחרת בצהרים". רכילות על משפחת רוטשילד אף פעם לא הייתה חסרה.
בני משפחת רוטשילד עסקו כידוע הרבה בנדבנות. עוד ב-3 באפריל 1958 מסופר כי כאשר התכנסו באי הוועידה הכלכלית בבנייני האומה בירושלים, העיר הברון אדמונד דה רוטשילד: "אני משוכנע שלוועידה זו יהיו תוצאות מרחיקות לכת. למה? כי זוהי הפעם הראשונה שאני משתתף בוועידה שאינני מכיר בה למעלה משמונים אחוז מן המשתתפים. משמע, שלא ועידת נדבנים ציוניים, אלא אנשי עסקים של ממש כאן, המתכוננים ברצינות לבדיקת אפשרויות עסקיות".
ב-19 בנובמבר 1968 מסופר כי "כדי לעודד את יהודי וינה לתרום יותר, הטריחו אנשי הבונדס, מפעל מלווה העצמאות הישראלי, את הברון אדמונד דה רוטשילד בכבודו ובעצמו, שבא במיוחד לעיר, ללחוץ את ידי שמנה וסלתה של העיר. הנהלת הבונדס דאגה לרקע מתאים וארגנה את קבלת הפנים החגיגית בארמון השייך לנסיך אאוארספרג. הארמון שימש בימי מלחמת השנייה כמקום מפגש לאנשי המחתרת האנטי-נאצית בווינה".
אחד העסקים של בני משפחת רוטשילד בישראל היה בנק כללי. ב-2 במרץ 1971 מתפרסם כי גם כאן עשו הרוטשילדים עסקים טובים: "היקף העסקים של בנק כללי גדל ב-1970 במידה ניכרת של 80% והסתכם ב-137.2 מיליון לירות. בנק כללי נמצא בבעלות קבוצת הברון אדמונד דה רוטשילד מזה חמש שנים ובתקופה זו הגדיל הבנק את היקף עסקיו פי שבע".
ב-26 ביוני 1972 מדווח העיתון כי "מאריסה ברנסון היא בחורה חייכנית ומאושרת, ויש לה סיבות טובות להיות כזו. היא הצליחה ללכוד ברשתה את אחד הגברים העשירים ביותר בעולם – הברון דייוויד דה רוטשילד, לו נתארסה זה עתה". הכותרת מעל לתמונת מאריסה: "הפרח החדש של משפחת רוטשילד".
שערוריית צילומי העירום והסערה
קודם לכן, ב-3 באפריל, מדווח על שערורייה קטנה: "צילומי עירום חוללו סערה בבית רוטשילד", מספרת הכותרת. הידיעה מדווחת כך: "כל 'החוגים הנוצצים' של אירופה מחכים זה חודשים אחדים למאורע משמח במשפחת רוטשילד. טקס נישואי בנו של הברון גי דה רוטשילד, דוד, ומאריסה, אך עתה מתברר שההכנות לנישואין נדחו, בגלל פרשת צילומי-עירום המסעירה את משפחת רוטשילד. מסתבר, כי בתחילת דרכה עבדה העלמה ברנסון כדוגמנית ובמסגרת מלאכה זו הצטלמה לא פעם בצילומי עירום. עתה משעלתה הצעירה לחדשות ככלתו של דוד דה רוטשילד, החלו מגזינים פורנוגרפיים-למחצה ברחבי אירופה להדפיס צילומים אלה והם זעזעו את המשפחה המכובדת. כעת הם מתייעצים עם פרקליטים כיצד להפסיק את פרסום הצילומים".
אגב כך התפרסמה ב-17 בפברואר 1974 ידיעה כי לבני משפחת רוטשילד עוד ידיד חובב נשים ועירום – ילד השעשועים הנצחי, ד"ר פוקה הירש. איש עסקים עשיר בתל אביב, שהזמין ליום הולדתו שגרירים וגם את ידידיו הטובים, בני משפחת רוטשילד.
לפעמים קרה שדווקא בן משפחת רוטשילד ביקש להפחית את תרומות הכספים לישראל. ב-2 בנובמבר 1972 מתפרסם כי יהודי צרפת טוענים כי תרומותיהם לישראל גדולות מדי. "הברון די דה רוטשילד טוען כי בשל התרומות לישראל נסגרים בצרפת בתי אבות ומוסדות אחרים. בשבוע הבא אפגש עם יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, אריה פינקוס, ואבקש ממנו כי יסכים להקטנת חלקה של ישראל בכספי המגבית היהודית המאוחדת בצרפת".
למחרת, ב-3 בנובמבר, מתפרסם, לצד תמונה בעיתון, כי "הזמר הנודע פרנק סינטרה קיבל את מדליית-האומץ של מדינת ישראל על 'מאמציו חסרי התקדים למען האנושות'. את המדליה העניק לסינטרה הברון אדמונד דה רוטשילד בלוס אנג'לס, בנוכחותו של סגן נשיא ארה"ב, ספירו אגניו".
ב-9 במאי מדווח העיתון כי "אוניברסיטה פתוחה תופעל לניסיון ותמומן על ידי 'קרן הנדיב' של משפחת רוטשילד". כן, זאת האוניברסיטה הגדולה בישראל הקיימת גם היום.
ב-5 ביולי 1973 העיתון מדווח על בשורה: "הברון אדמונד דה רוטשילד יגדיל השקעותיו בישראל. על כך מסר האלוף במילואים מרדכי לימון, נציג הברון בישראל. לימון ציין כי עד כה התרכז הברון בהשקעות עקיפות באמצעות 'החברה לישראל'. לימון נמנע מלציין את חלקו של הברון בחברה זו, עבורה נחקק חוק מיוחד שהבטיח לה הטבות שונות. נמסר רק כי הברון השקיע 7 מיליון דולר מתוך הון מניות של 50 מיליון דולר. הברון מחזיק בשליטה את בנק כללי בישראל, בנק פריבטה בג'נבה ובלוגנו ואת קומפני פיננסייר בפריז. לאחרונה מכר הברון ל'כור' 50 אחוז מהבעלות על מפעל התרופות 'פלנטקס' בנתניה".
שיחה גלוית הלב עם מייק בראנט רגע לפני מותו
ב-27 באפריל 1975 מתפרסמת טרגדיה והצער מגיע גם לבית רוטשילד: הזמר הישראלי מייק בראנט בן ה-28 זינק מן הקומה השישית בבניין בפריז. הידיעה מדווחת כי רק שבועיים לפני התאבדותו של בראנט אמר הברון רוטשילד לזמר הישראלי, שהיה בפסגת ההצלחה: "אני מקנא בך. כל החיים פרושים לפניך". כתב העיתון בפריז, אדווין איתן, דיווח מפי אישיות בפריז: "סעדתי עם מייק לפני כשבועיים בבית ידיד משותף. בין שבעת הסועדים היה אחד מעשירי העולם, הברון אדמונד דה רוטשילד, והוא אמר למייק: 'אני מקנא בך. נראה כי יש לך הכל. כשרון, נעורים, הופעה נאה, הצלחה אצל נשים, הצלחות מקצועיות מרשימות, וכל החיים לפניך". סיפור "ההצלחה" הזה נגמר בטרגדיה שהכתה בתדהמה את עולם המוסיקה.
10 צפייה בגלריה
"אני מקנא בך. כל החיים פרושים לפניך". הכתבה מה-27 באפריל 1975
(צילום: מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
מתברר שהברון יודע גם להודות לעובדיו: ב-2 בדצמבר 1975 מתפרסם כי הברון אדמונד דה רוטשילד העניק מטבעות זהב, שעליהן הוטבע סמלו המפורסם של בית רוטשילד, לעובדיו הראשונים של הבנק.
ב-25 בנובמבר ידיעה מרגשת: "בפעם הראשונה במאה השנים האחרונות זכו בני משפחת רוטשילד להצטלם בצוותא על זקניהם וטפם. הם הגיעו מכל קצווי תבל, 80 במספר. זאת לכבוד האירוע ההיסטורי: נישואי בן רוטשילד עם ישראלית, הברון נתנאל עם נילי לימון". על הכתובה בצידה האחורי התנוססו מימין סמלי משפחת רוטשילד ומשמאלה סמלי ישראל. נילי היא בתו של האלוף מוקה לימון, מפקד חיל הים לשעבר, שהיה יוזם הברחת "ספינות שרבורג" מצרפת בימי האמברגו שהוטל על ישראל.
ב-18 בספטמבר 1973 מתפרסם כי אלפים מבוגרי כפר הנוער שפיה ישתתפו לציון יובל הזהב של הכפר במלאת 50 שנה להיווסדו על ידי הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד בשנת 1923, סמוך למושבה בשם זה, ליד זיכרון יעקב. המושבה, שהוקמה על ידי הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד, כבר אינה קיימת מזה שנים".
ב-24 בפברואר 1976 מתקיימת "פגישת התפייסות" בין הברון רוטשילד לבין שר האוצר ועוזריו. הידיעה מספרת כי הושג הסכם בדבר פיתוח מזורז של אדמות קיסריה והקמת מבני מגורים ותעשייה בשטח. "הברון בא ארצה במיוחד לפגישה זו, שהוגדרה כ'פגישת התפייסות' בינו לבין ממשלת ישראל. שטחן של אדמות קיסריה, הנמצאות בידי הברון, הוא 30 אלף דונם. שטח זה היה שייך עוד לפני קום המדינה לחברת פיק"א, שהייתה קשורה למשפחת רוטשילד. השטח הוחכר לברון לפני כעשרים שנה לתקופה של 200 שנה. לצורך פיתוח האזור הוקמה 'קרן קיסריה', שעם הנהלתה נמנים נציגי הברון וממשלת ישראל. על השטח הוקמו מלון 'דן קיסריה', מסעדות ועשרות וילות".
הידיעה ממשיכה ומספרת, כי "לאחר הפסדים שנגרמו לברון הוקפא למעשה המשך פיתוחו של השטח. התמרמרותו של הברון גברה, כאשר החליטה הממשלה להפקיע שטח של 1,000 דונם לשם הקמת תחנת הכוח של חברת החשמל. רק לאחר בוררות ממושכת שערך שר האוצר פנחס ספיר המנוח הושגה פשרה והובטחו לברון פיצויים עבור השטח שהופקע. כעת באה ההתפייסות והברון הבטיח להגדיל את השקעותיו בארץ באמצעות החברה לישראל, שהוא מכהן כיו"ר שלה".
ואכן, ב-19 בפברואר 1980 מתפרסם כי סוכם על הקמת עוד 800 וילות בקיסריה: "'אזורים' ומשקיעים מחו"ל חתמו על 'עסקת אחוזים' עם הברון רוטשילד".
"הצבר הראשון לבית רוטשילד"
ב-30 בדצמבר 1976 מתפרסמת כותרת כי "הצבר הראשון לבית רוטשילד יתקשט במערכת-לבוש בת 180 שנה". הידיעה מספרת על "שמלה קטנטנה בצבע קרם, על טהרת התחרה ורקמת-היד, מעיל פעוט, מלאכת מחשבת אף הוא, וכיפה זעירה. מערכת לבוש זו הפכה כבר למסורת בבית משפחת רוטשילד הצרפתית – מסורת בת 180 שנה. זו תהיה גם התלבושת בה יערוך הצבר הרוטשילדי את הופעתו הראשונה. כוונתו לרפאל בנימין יעקב דה רוטשילד, בנם של נתנאל ונילי דה רוטשילד, שייכנס לבריתו של אברהם אבינו בחוג משפחתי מצומצם. בטקס ישתתפו עשרה מבני המשפחה הקרובים של נילי, בנוסף להורי החתן הברון אלי דה רוטשילד ורעייתו ליליאן. עם הולדת צאצאו הצבר הראשון של 'הנדיב הידוע', אשר השקיע מיליונים בהקמתן ובפיתוחן של המושבות החקלאיות בארץ ישראל – נסגר מעגל".
והשמחות נמשכות וגם מסורת פיתוח הארץ. ב-16 במרץ 1978 מתפרסם, תחת הכותרת "רוטשילד הצעיר לא רוצה מתנות", כי צאצא נוסף של "הנדיב הידוע", הנושא את שמו, בנימין, מגיע בימים אלה לגיל מצוות. לרגל האירוע תיערך בישראל חגיגה שאליה הזמינו הרוטשילדים אורחים מהארץ ומחו"ל. בהזמנה ששלחו הברון והברונית אדמונד דה רוטשילד לאורחים צוין בשמו של חתן בר המצווה כי הוא "מבקש לא להגיש לי כל שי. אם ברצונך – תוכל להצטרף לנטיעת עצים על שמי ביער הילד היהודי".
ב-16 בינואר 1977 מספרת עמליה ארגמן כי "גביע הקידושים של משפחת רוטשילד נמכר ב-6.500 ל"י במכירה פומבית של האגודה למען החייל. המדובר בגביע כסף מוזהב, מעוטר בפיתוחים, ששימש את משפחת רוטשילד במשך חמישה דורות ליין הקידוש". הידיעה מספרת, כי את הגביע רכש תעשיין תל אביבי העוסק בייצור מעילים.
ב-10 במאי אותה שנה מספרת ידיעה אחרת כי "מיליונרים נוהרים למכירה פומבית של אוסף רוטשילד". הם הגיעו מכל קצות העולם כדי לרכוש את שכיות החמדה היקרות הנמצאות בבריטניה כבר כ-100 שנים. עיקר הבאים: חובבי אמנות, המגלים עניין באוסף של הברון מאיר דה רוטשילד.
ב-13 באפריל 1979 ידיעה מרגשת מאת אורלי אזולאי: "40 שנה לאחר פגישתם הראשונה יחזרו וייפגשו 'אזרחי מדינת הילדים' של 'לה-גאט'. 120 ילדים מאוסטריה וגרמניה, שחולצו מציפורני הנאצים לפני מלחמת העולם השנייה על ידי משפחת הברון רוטשילד, עברו בצוותא הרפתקאות רבות מאוד, עד שבסופו של דבר נעשו לאנשים ופנו איש איש לדרכו. היום מתכננים רובם בארץ להעלאת זיכרונות והיכרות מחודשת".
העסקים של הדור הצעיר במדינת ישראל
בשבוע הבא, הפרק השלישי והאחרון של אוצר מהעבר על משפחת רוטשילד: העסקים בישראל של הברון אדמונד דה רוטשילד, הנכד של הנדבן הידוע, עד מותו בסוף שנות התשעים, הפרישה של המשפחה מעסקי "החברה לישראל", החטיפה של בת משפחת רוטשילד לכאורה שהתבררה כטעות בזיהוי, הפרפר שקיבל את השם של המשפחה המיוחסת, הקשרים המשפחתיים לאמפריית הבירה גינס והמשך הפעילות העסקית של הדור הצעיר של המשפחה המיוחסת בעשרות השנים האחרונות ועד היום.
