עד ה-7 באוקטובר חיו בישראל בערך מיליון אנשים עם מוגבלות. מה-7 באוקטובר עוד 100 אלף אזרחים ישראלים הפכו לאנשים עם מוגבלות בגלל המלחמה. מחציתם אזרחים, מחציתם חיילים. רוב המוגבלויות החדשות הן נפשיות, "שקופות", בלתי נראות: הלם קרב ופוסט-טראומה.
אני מאוד מודאג מהעתיד שצפוי להם במדינה, שמפלה אנשים עם מוגבלות כמדיניות, שבערך 50% מהאנשים עם מוגבלות שחיים בה - מובטלים. שיש בה מערכת חוקים מפלה בהגדרה. שאינה נגישה.
אבל הבעיה האמיתית היא ההשלכות הכלכליות של המספר העצום הזה. מחקרים כלכליים קבעו בעבר שההפסד המשקי מאי-השילוב של 800,000 אנשים עם מוגבלות בעבודה הוא 5 מיליארד שקלים בשנה. לפי היחס הזה, אנחנו מדברים על נזק כלכלי משקי נוסף של כ-625 מיליון שקלים בשנה. להערכתי, מיליארד ש"ח לפחות.
רוב האזרחים שקיבלו מוגבלות צעירים: נערים, חיילים, מילואימניקים. עדיין לא התחילו את חייהם המקצועיים, לא התחתנו. במדינה לא נגישה, עם אקדמיה לא נגישה, סטיגמות ואפלייה חברתית וממסדית - סביר שהם והן לא ילמדו, לא יעבדו, לא יקימו משפחות, לא יהיו חלק מהחברה שלנו.
הם ייאלצו - לצערם ולצערנו - להיות סמוכים על שולחן הביטוח הלאומי, אגף השיקום במשרד הביטחון וגופי הרווחה. לקבל קיצבאות לכל חייהם, להיות תלויים במדינה.
לאלה שיצליחו לעבוד מחכה "חוק לרון" והדיסריגארד, שמענישים אנשים עם מוגבלות שעובדים. החסם הכי גדול לאנשים עם מוגבלות בעבודה, שקובע משכורת של 5,700 ש"ח שממנה מתחילים לקחת לאנשים עם מוגבלות את הקיצבה.
להלומי הקרב ולפוסט-טראומתיים מחכה חוק מזעזע שאוסר על עבודה של אנשים עם מוגבלות נפשית (כולל הלומי קרב ופוסט טראומטיים) בגני ילדים (למה? כי הם מסוכנים לילדים?).
ו"חוק שכר מינימום מותאם" ההזוי, שמאפשר לשלם לאנשים עם מוגבלות שכר נמוך יותר, שמותאם למוגבלות שלהם. ולמעשה - קובע שאנשים עם מוגבלות שווים פחות מכל אחד אחר.
ולא דיברנו על החברה ישראלית, אנחנו, הסטיגמטית, ש-48% ממנה אמרו שלא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או אוטיזם, ו- 61% לא יסכימו להשכיר להם דירה.
ברור מהנתונים שחייבים לעשות משהו דרמטי. ברור שהמדינה חייבת ליצור מנגנונים להתמודדות עם האתגר החריג.
החוזה החדש ("ניו דיל") בין המדינה לבין אזרחיה חייב להתייחס במיוחד ל-100,000 האזרחים שהצטרפו בעל-כורחם למשפחת המוגבלות.
חובה לתקן את מערכת החוקים הישראלית, המפלה והחוסמת אנשים עם מוגבלות, כי החוקים - הם האויב הגדול ביותר והמפלים הגדולים שלהם.
חובה לאכוף את החוק שמחייב שילוב 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ציבורי שיזמנו ב"סיכוי שווה", ב-2017.
צריך לחייב אוניברסיטאות לקלוט ללימודים אנשים עם מוגבלות במכסות, ולהנגיש.
חובה לבטל ולתקן את מערכת החוקים שמפלה אנשים עם מוגבלות.
אין חוסן לאומי בלי ערבות הדדית. משמעותה - שילוב והכלה של מי שקשה לו יותר, של מי שנראה אחרת, מתנהג אחרת, הולך אחרת, רואה, שומע ומדבר - אחרת.
המדינה חייבת להילחם את מלחמתם של אנשים שיש להם מוגבלות לקבל סיכוי שווה להשתלב בעבודה ובחברה.
*אורן הלמן הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, ייסד את מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה, והיה סמנכ"ל בחברת החשמל.
