בית המשפט המחוזי בלוד הכריע לאחרונה במחלוקת משפחתית סביב צוואה הדדית של בני זוג, שנערכה מחדש על ידי הגבר אחרי שהאישה לקתה באלצהיימר. הצוואה המקורית חילקה את כל רכושם של בני הזוג שווה בשווה בין שלוש מבנותיהם, אולי בגרסתה החדשה העניק הבעל את הרכוש לנכד אחד בלבד. השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן ויעל מושקוביץ קבעו שהמהלך פסול וחסר תוקף.
המשפט הוכרע אחרי שבני הזוג הלכו לעולמם. ב-2002 הם ערכו צוואה הדדית שבמסגרתה ציוו את רכושם זה לזו, ולאחר מותם – לשלוש מארבע בנותיהם. הבת הרביעית לא נכללה בצוואה מאחר שכבר קיבלה נכס העולה בשוויו על חלקה בירושה.
כעבור כמה שנים לקתה האם בדמנציה, איבדה מכשירותה הקוגניטיבית ומונה לה אפוטרופוס לרכוש. כשנתיים לאחר מכן ערך בעלה צוואה חדשה שבמסגרתה הוריש את כל רכושו לנכדו – בנה של הבת שלא נכללה בצוואה ההדדית. בהמשך הלכו שני ההורים לעולמם. לאחר מותם הגיש הנכד בקשה לקיום הצוואה המתוקנת בעוד הבנות ביקשו לקיים את הצוואה ההדדית המקורית.
בית המשפט למשפחה דחה את בקשת הנכד וקיבל את תביעת הבנות. נקבע שבשל התייעצות שערכו המנוחים עם עורכת דינם בשנים שלאחר תיקון 12 לחוק הירושה (תיקון שלפניו הייתה, ככלל, אפשרות לסטות מצוואה הדדית באופן חד צדדי) הוחלט להותיר את הצוואה ההדדית על כנה ולהפקידה אצל הרשם לענייני ירושה. לכן יש לראותם כמי שאשררו את הצוואה ההדדית ושהתיקון לחוק חל עליהם. בהתאם נקבע שהבעל לא יכול היה לערוך צוואה חדשה מבלי ליידע את אשתו ולכן צוואתו בטלה.
הנכד הגיש ערעור למחוזי וטען שהקביעה שלפיה אשרור הצוואה ב-2008 מהווה צוואה חדשה הינה קיצונית, דרמטית, תקדימית ונדירה, ועומדת בניגוד מוחלט לחוק הירושה. לטענתו יש להתייחס לצוואה ההדדית ככזו שנערכה טרם התיקון לחוק ולכן סבו רשאי היה לערוך את צוואתו החדשה.
אבל גם שופטי המחוזי דחו אותו. נקבע שבין אם רואים את הצוואה ההדדית ככזו שנערכה לפני התיקון לחוק, ובין אם רואים אותה ככזו שנערכה אחריו, התוצאה היא אחת: בטלותה של הצוואה מ-2013.
בפסק הדין צוין שעצם עריכת הצוואה המאוחרת בשעה שהמנוחה סבלה מדמנציה מתקדמת, באופן השולל אפשרות ליידע אותה על השינוי בחלוקת העיזבון, מהווה פעולה בחוסר תום לב: "וכי יש לך חוסר תום לב גדול מזה, לשנות מן המוסכם כאשר חברך אינו יכול להגיב לכך ונמצא עומד וידיו קשורות?".
השופט ויצמן חידד כי חוסר תום הלב של הסב בא לידי ביטוי גם בכך שבניגוד לרצונה המפורש של אשתו, הוא בחר להעניק מהעיזבון לנכד שאימו כבר קיבלה נתח משמעותי מהרכוש של בני הזוג. לפיכך נקבע שבשל חוסר תום הלב ניתן להורות על בטלות הצוואה המאוחרת גם בתקופה שלפני תיקון 12 לחוק הירושה.
עם זאת הודגש כי קביעת בית המשפט למשפחה הייתה נכונה, ואשרור הצוואה ההדדית בתקופה שלאחר התיקון יצר הסתמכות בקרב בני הזוג המנוחים שצוואתם לא תשונה. גם מטעם זה, היה המנוח מוגבל מלערוך את צוואתו לטובת הנכד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד בועז קראוס ועו"ד עמית אלזם
• ב"כ המשיבה 2: עו"ד יהודית מייזלס ועו"ד נגה לנגהולץ לוי
• עו"ד איריס ירדני עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
