בית המשפט למשפחה דחה לאחרונה תביעה רכושית שהגיש גבר נגד בן זוגו לשעבר, בטענה שמכוח היותו ידוע בציבור הוא זכאי לחצי מזכויותיו, כולל דירה הרשומה על שמו. השופטת סגלית אופק קבעה כי אמנם השניים היו ידועים בציבור, אך התובע לא הוכיח שהייתה ביניהם כוונת שיתוף בנוגע לרכוש. בתוך כך היא דחתה את הטענה כי הליך פונדקאות משותף שבו החלו (ולא הסתיים) מעיד על כוונת שיתוף כלכלית.
בני הזוג הכירו ב-2007 ובמהלך 2008 התובע עבר לגור עם הנתבע בדירתו השכורה. ב-2010 הנתבע רכש זכויות בדירה במסגרת קבוצת רכישה. השניים חיו יחד בדירה השכורה עד 2017, אז נפרדו. הדירה שנרכשה מעולם לא שימשה כדירת המגורים שלהם והם לא חיו בה.
בן הזוג התובע טען שכידוע בציבור הוא זכאי לחצי מכל הזכויות שנצברו על שמו מיום תחילת הקשר ועד ליום הפרידה. לדבריו, הליך פונדקאות שהחלו השניים מעיד על שיתוף כלכלי ורכושי. הוא הדגיש בהקשר זה שהשניים החליטו שלרחמה של הפונדקאית יושתלו שני עוברים, כל אחד מזרעו של בן זוג אחר, כך שאם התהליך היה מגיע לקו הסיום הם לא היו יודעים מי האב הביולוגי.
הוא הוסיף שבין הצדדים התקיימה מערכת חיים בצוותא בה נערך מאמץ משותף אשר בו כל אחד תורם מכספו או מעמלו לקיום היחידה המשפחתית. לגרסתו, הצדדים קיבלו החלטה להצטרף לקבוצת הרכישה ואין ספק שחצי מהזכויות בדירה שייכות לו שכן היא נרכשה במהלך החיים המשותפים, לאחר שלוש שנות זוגיות.
הנתבע טען מנגד כי בן זוגו לא הוכיח שבין הצדדים היו יחסים של ידועים בציבור. הוא הדגיש שמבחינתו לא הייתה קיימת גמירות דעת לשותפות וקשירת גורל כזוג נשוי. הוא הוסיף שהתובע לא הוכיח כוונת שיתוף כלכלי והצדדים בחרו בהפרדה רכושית מוחלטת.
הוא הדגיש שהשניים התנהלו בחשבונות בנק נפרדים, קיימו התחשבנות בנוגע להוצאות הבית וכל אחד נשא בהוצאותיו האישיות. זאת ועוד, אין בהליך פונדקאות כדי להוכיח שיתוף, לא כל שכן כשההליך הופסק מבלי שנוצרו ממנו ילדים.
השופטת סגלית אופק קבעה שהתמלאו היסודות שהותוו בפסיקה כתנאי להכרה ביחסי הצדדים כידועים בציבור. היא הבהירה שהקשר כלל גרעין קשה של מאפיינים זוגיים ומשפחתיים משמעותיים, ובכלל זה הם גרו יחד תקופה ממושכת, נסעו יחד לחו"ל, עשו קניות יחד והשתתפו בבילויים ונסיעות משפחתיות של משפחת המוצא של התובע.
בפסק הדין צוין שאין בעובדה שלעתים הצדדים קיימו במקביל קשרים מיניים עם צדדים שלישיים כדי לגרוע מהמסקנה שהיו ביניהם יחסים של ידועים בציבור. עם זאת, נקבע שלא הוכחה כוונת שיתוף. ביחס לדירה הדגישה השופטת כי הנתבע התקשר לבדו בהסכם לרכישת האופציה בקבוצת הרכישה. כמו כן, עיקר מימון הרכישה הגיע ממקורות של הנתבע והזכות נרשמה על שמו בלבד בטאבו.
היא הדגישה שתוכנית הפונדקאות כשלעצמה אינה מלמדת על כוונת שיתוף ברכוש. "גם בני זוג נשואים מביאים לעולם ילדים במסגרת תא משפחתי ולא בהכרח יש זכויות לצד השני בנכס של האחר שנרכש עובר לנישואים או נכס שנקנה ממתנה או ירושה בתוך הנישואים", כתבה. התובע חויב בהוצאות בסך 35 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד מ. הלפרין
• ב"כ הנתבע: עו"ד מ. סמון
• עו"ד ספיר בן אליהו עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
