בעלי דירה בתל אביב שהשתלט על תוספת בנייה של שכניו וסגר אותה באמצעות דלתות וחלונות, יחויב לשלם להם כ-100 אלף שקל – כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בבת ים. השופטת רונית אופיר קבעה שהתנהלותו מהווה עשיית עושר ולא במשפט.
מדובר בבניין בן ארבע קומות ברחוב עמישב בתל אביב. התובעים מתגוררים בקומה הראשונה והנתבע גר מתחתם בקומת הקרקע. ב-2008 קיבלו השכנים היתר להרחבת דירתם בדרך של הוספת שני חדרים, ממ"ד וחדרי שירות. ביצוע ההרחבה הצריך הנחת תשתית בקומת הקרקע הכוללת קירות, ממ"ד ובניית קירות מעטפת.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
כמה שנים לאחר מכן רכש הדייר את דירתו. תוספת הבנייה שהונחה בקומה שלו כנראה קרצה לעיניו, ובפברואר 2016 התקבל לבקשתו היתר בנייה המספח אותה לשטח דירתו, כך שכל שנותר לו היה לסגור אותה באמצעות דלתות וחלונות.
השכנים, שלא היו מרוצים מכך שהוא מתעשר על גבם, הגישו נגדו את התביעה לבית המשפט במהלך ינואר 2021. לטענתם, בשל השימוש שעשה בשלד שהם בנו, עליו לשלם להם 128,232 שקל.
מנגד טען הדייר כי רכש את דירתו בידיעה שתוספת הבנייה מהווה חלק ממנה, והוא אף שילם על כך תמורה בקנייתה. יתרה מכך, התוספת נבנתה לצורך קידום אינטרס עצמי של השכנים. מכל מקום, טען, חלה על התביעה התיישנות מאחר שהוגשה כ-13 שנה לאחר שהתוספת נבנתה.
תחילה דחתה השופטת אופיר את טענת ההתיישנות. היא הסבירה שעילת התביעה שעניינה עשיית עושר ולא במשפט נולדה לכל המוקדם ב-2016, כשהדייר קיבל היתר בנייה לסיפוח התוספת, כך שהתביעה הוגשה בזמן.
עו"ד גילה פריןעו"ד גילה פריןרחל פרין
לגופו של עניין קבעה כי שלושת היסודות של עילת עשיית עושר מתקיימים במקרה זה. ראשית, הדייר קיבל לידיו נכס בעל שווי כספי מבלי לשלם עליו. היא הדגישה שהוא לא הציג לבית המשפט את הסכם המכר עם בעל הדירה הקודם, ואף לא זימן אותו לעדות, כך שטענתו שלפיה שילם לו גם עבור התוספת לא הוכחה.
שנית, הדייר התעשר "שלא על פי זכות שבדין". נקבע כי "התובעים הם שבנו את תוספת הבנייה, השקיעו כספים ומשאבים בחומרי הבנייה ובביצוע התוספת. הנתבע נהנה מתוספת הבנייה בכך שסיפח אותה לשטח דירתו – מבלי ששילם בגינה לאיש – לא לבעלי הזכויות הקודמים ולא לתובעים".
היא הוסיפה שיש בהתנהלות זו של הדייר משום חוסר תום לב אשר יש בו לבסס את "היסוד הנוסף" הנדרש לצורך הקביעה שקיבל טובת הנאה שלא כדין באופן הנוגד את חוש הצדק וההגינות.
היסוד השלישי עוסק בשאלה אם ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה ולא מאדם אחר, וכמובן שאף הוא מתקיים, מאחר שהדייר קיבל את התוספת מאלה שבנו אותה - השכנים.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שבעל הדירה ישלם לשכניו את שווי טובת ההנאה שקיבל כתוצאה מסיפוח תוספת הבנייה לדירתו, בסך 80 אלף שקל, וכן יישא בהוצאות המשפט שלהם ובשכר טרחת עורך דינם בסך 22 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד אריאל כהן • ב"כ הנתבע: עו"ד גיורא לביא • עו"ד גילה פרין עוסקת במקרקעין ונדל"ן • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין