אלה גליל, אלמנתו של עוזיה גליל המוכר כאחד מחלוצי ההייטק בישראל, התקשרה בשבוע שעבר אל דן טוֹלקוֹבסקי, מפקד חיל האוויר החמישי, יזם ומשקיע בהייטק, שחגג לאחרונה יום הולדת 101. "עוזיה, דן, ופרד אדלר, משקיע הון סיכון מניו יורק, היו שלישייה מופלאה ומיוחדת במינה", היא מספרת. "עוזיה נפטר ראשון, ביוני 2021, ופרד נפטר לפני כמה ימים. התקשרתי לדן, ייבדל לחיים ארוכים, ליידע אותו על פטירתו של פרד. דיברנו על העולם ועל עוזיה. 'רק בעוד כמה שנים ידעו להעריך את תרומתו של עוזיה למדינה ולהייטק. היום, אנשים עדיין לא מבינים אותה', הוא אמר לי".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
את מסכימה איתו?
"לחלוטין. בקבוצת אלרון, שעוזיה ייסד, מעריצים אותו. בתעשיית ההייטק הרחבה, לא כולם יודעים מי היה עוזיה, ולא מבינים את תרומתו לתעשייה הזאת. יש פה דור, שלא ידע את עוזיה".
"התוכנית היא צוואתו של עוזיה"
מתוך הכאב הזה, קם רצונה של גליל לשמר את זכרו ותרומתו של בעלה למדינה ולעולם ההייטק. האישה בת ה-86 לא מפסיקה לרגע ליזום דרכים, כדי להנציח ולהמשיך את פועלו של בעלה. החודש, באמצעות ארגון יזמים צעירים ישראל, שהיא עצמה הקימה ב-1998, השיקה תוכנית סטארטאפים ע"ש עוזיה גליל, "Start Up program", בשיתוף אלרון ונצ'רס, חברת השקעות, שבעלה הקים. השקת התוכנית התקיימה במעמד מנכ"ל אלרון ונצ'רס, ירון אלעד, ומנכ"לית ארגון יזמים צעירים ישראל, יעל חן. אלרון ונצ'רס ואלה גליל ישקיעו ביחד כמה מאות אלפי שקלים בתוכנית החדשה.
מה מייחד את התוכנית?
"התוכנית מיועדת לצעירים בגילאי 15-18, וכוללת בתוכה גם אפשרות לקבל השקעה כספית. לתוכנית התמיינו כ-100 מועמדים, כולם בוגרי 'יזמים צעירים ישראל'. מתוכם נבחרו 20 מצטיינים, 13 בנים ו-4 בנות, שמגיעים מכל הארץ ומכל המגזרים. הם יוכשרו במשך ארבעה חודשים ע"י מנטורים, ולאחר מכן יציגו את המיזמים שלהם, כשמתוכם תצא לפועל ההשקעה בסטארטאפ הצעיר ביותר בישראל. בנוסף לחוויית התחרות עצמה, ולרווח העצום שמקבלים המשתתפים, כך מקודמת צוואתו של עוזיה, שביקש תמיד לקדם ולפתח את דור הבוגרים של היזמים הצעירים. תמיד חלמתי על התוכנית הזו".
למה?
"בכל שנה אנחנו מכשירים אלפי תלמידים בתוכנית היזמים. נכון להיום, יש לנו כבר כ-90 אלף בוגרים, שעברו את התוכנית מאז היא קמה. אבל הבנתי, שהגיע הזמן לבחור מביניהם את הבוגרים המצטיינים, שנדלק בהם החיידק היזמי. מהם, אני מקווה, יגיע הרעיון שיהיה הסטארט-אפ פורץ הדרך. צריך להבין, שלא כולם באמת יזמים. הרי לא נולדים יזמים, אלא יש לטפח בצעירים תכונות ויכולות, שישמשו אותם כיזמים בוגרים, יוצרים ומצליחים, שיתרמו לחברה מתקדמת, שמייחלת לשכמותם".
אם רק 20 מצטיינים נבחרו, למה להכשיר אלפי תלמידים בשנה?
"כי מלבד היזמות, אנחנו נותנים לצעירים האלה, שחלק גדול מהם מגיע מהפריפריה, כלים לחיים. הם יוצאים בוגרים יותר, עם משמעת, עם הבנה של מה זו עבודה ומה זה כסף. גם אם הם לא יוצאים יזמים מהתוכנית, הם חווים התנסויות, מבינים מהי אחריות, ואת חשיבות ההשפעה שלהם על הסביבה בה הם פועלים. כל אלו יסייעו להם להצליח בהמשך דרכם בחיים".
עבור גליל, השקת התוכנית היא עוד הזדמנות לספר על בעלה, שהיה, לדבריה, מושא אהבתה והערצתה. "עוזיה אהב צעירים והאמין בהם", היא מדגישה. "כמה שהוא היה עסוק בעבודתו, הוא תמיד נהג להתלוות אליי לתחרויות בישראל ובחו"ל, והיה חלק מהדירקטוריון, מה שסייע גם לגיוס תרומות לארגון. כשפנו אליי מאלרון ונצ'רס, ואמרו שהם רוצים לתרום להנצחת שמו, היה טבעי עבורי להציע להם לחשוב על תוכנית היזמים הצעירים. לשמחתי, הם הסכימו וגם תרמו לתוכנית. אם עוזיה היה בחיים, הוא היה מאושר מההחלטה הזו".
"אלרון הייתה הבייבי שלנו"
עוזיה גליל, שהיה מהנדס, יזם ואיש עסקים ונפטר בגיל 96, ייסד ב-1961 את חברת האלקטרוניקה אלרון, אחת מחברות ההייטק הראשונות בישראל, שהפכה עם השנים לקבוצת אחזקות. שוויה הנוכחי של הקבוצה, שהונפקה בבורסה לניירות ערך בת"א ב-1972 ובנאסד"ק ב-1981, הוא מאות מיליוני דולרים.
באמצעות אלרון, ייסד גליל גם את אלסינט, מפתחת מערכות הדמיה רפואית, שהייתה ב-1972 החברה הישראלית הראשונה שהונפקה בנאסד"ק. ב-37 השנים בהן כיהן גליל כמנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של אלרון, היא הייתה לקונצרן של חברות פרטיות וציבוריות, כשמחזור מכירותיה הגיע בשנותיו האחרונות בתפקיד ליותר ממיליארד דולר לשנה.
"התחלתי לעבוד באלרון ב-1966 כמזכירת החברה הראשונה והמשכתי בתפקיד גם כשהחברה גדלה והתרחבה", חוזרת גליל אחורה בזמן בערגה. "כשהגעתי לאלרון, היא הייתה חברה קטנה. באותו זמן למדתי לתואר בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. בדיוק לפני המבחן האחרון, שהיה אמור להעניק לי את התואר, שאלתי את עצמי אם ללכת לכיוון של כוח אדם, שהרי בשביל זה למדתי פסיכולוגיה, או להצטרף לעוזיה, להמשיך להיות לצידו, ולהמשיך לחלוק איתו את חיינו, המקצועיים והאישיים. החלטתי ללכת על האפשרות השנייה".
לדבריה, "בדיעבד, זו הייתה החלטה גורלית בחיי, שהתבררה כנכונה. למרות שהייתי ממש בסיום הלימודים, ויתרתי על התואר הרשמי, וטסתי עם עוזיה לניו יורק, כדי לחוות את החוויה המדהימה של הנפקת אלסינט. אחריה המשכתי עוד כמה עשרות שנים לעבוד באלרון".
מתי הבנתם, שלא מדובר רק בעבודה משותפת, אלא גם בסיפור אהבה ובחיי נישואין?
"עוזיה נהג לספר, שעבורו זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אני התרשמתי ממנו, והאהבה הגיעה מהר מאוד לאחר מכן. הגעתי לראיון העבודה איתו כגרושה, לאחר שנים שעבדתי במכס, וזה היה יתרון גדול, כי באותו הזמן אלרון החליטה להתחיל לייצא לחו"ל, ולא היה להם מושג איך לעשות זאת. אחרי שנים של עבודה במכס, הבאתי איתי ידע וקשרים בנושא, וגם ידע בנושא כוח אדם מתוך הלימודים והניסיון. כששאלתי את עוזיה בסיום הראיון, מה עוד אני צריכה להביא להשלמת הראיון, הוא רק הביט בי ושאל: 'אז מתי את יכולה להתחיל לעבוד'? שנתיים לאחר מכן נישאנו. לעוזיה ולי אין ילדים משותפים. לי יש בן מנישואיי הראשונים, לו שתי בנות מנישואיו הראשונים, כך שאלרון, בעצם, הייתה הבייבי שלנו".
איך היו החיים לצידו?
"הייתה לי זכות גדולה לעבוד לצידו ולחיות עם אדם מיוחד במינו, יוצא דופן, משכמו ומעלה. עבדתי לצידו במשך 30 שנה, חייתי איתו במשך 53 שנה. ככל שהכרתי אותו יותר, הבנתי את הגדולה והתרומה שלו. דן טולקובסקי צודק. הדור הזה לא מבין עדיין כמה התרומה של עוזיה למדינה בכלל ולהייטק בפרט הייתה משמעותית, אבל יגיע הרגע".
איך את בלעדיו?
"אני מתגעגעת אליו מאוד, בכל יום, בכל שעה. הוא חסר לי מאוד. הייתה בינינו אהבה עצומה, היה לנו עולם מלא שלנו, השלמנו אחד את השני".
"יש צורך עצום להשקיע בבני הנוער"
היא לוקחת נשימה וחוזרת לסיפור הקמת "יזמים צעירים ישראל". "זה קרה לאחר 30 שנה של עבודה באלרון. החלטתי לשנות כיוון, ולקחתי על עצמי את המשימה החשובה הזו. יש פה נוער נפלא, דור של צעירים מוכשרים, שכל מה שצריך, זה לדעת לכוון אותם ולאהוב אותם. מאז הקמת הארגון, הלכה וגברה אמונתי בצורך העצום ובחשיבות ההשקעה בבני הנוער שלנו".
איך עושים את זה?
"עם מחשבה והבנת המציאות המשתנה. למשל, במסגרת תוכנית הדגל של יזמים צעירים ישראל, 'עושים עסקים', יוצאים מדי שנה נציגי קבוצות נבחרות מישראל ליריד בינלאומי ולתחרות גמר, וכל שנה נציגי ישראל זוכים במקומות ראשונים. יש פה גאווה לאומית, וגם נפתחות כך בפני בני הנוער אפשרויות רבות לאפיקי עשייה, פיתוח יכולות וכישורים אישיים, וקשרים עסקיים עם חברות פעילות במשק. צריך לגרות את הסקרנות של הנערים האלו, שהם ממשיכי דרכנו, לעודד אותם להפעיל דמיון, ולממש רעיונות ביוזמה, מקוריות והעזה".
איך השפיעה הקורונה על הארגון?
"הארגון עבר ועדיין עובר תקופה קשה. לא אחת יש לי סיוטי לילה, שבגלל הקורונה והקושי לגייס בתקופה זו תרומות, לא נוכל להמשיך את התוכנית. אני מסתכלת על המדינה ועל סדרי העדיפויות שלה, ויודעת שכעמותה ללא כוונת רווח, שעוסקת ביזמים צעירים, אנחנו לא בראש סדרי העדיפויות. אני מוטרדת. אני יודעת שאני צריכה להיות ריאלית, ולא לחיות בחלומות, למרות הדוגמה שקיבלתי מעוזיה, שהיה אחד שחלם, יזם, הוביל ומימש. אני רק מקווה שלא נגיע לרגע הזה, ושהתוכנית תמשיך עוד שנים רבות".
את בת 86. מאחורייך עשרות שנים של עשייה. לא הגיע הרגע לשבת רגל על רגל וליהנות בלי לחצים?
"אני לא יכולה, העשייה בוערת בי, בוודאי בנושא הזה. אני לא יכולה לשבת בשקט", היא צוחקת. "עוזיה ואני עברנו להתגורר בדיור מוגן לפני כשנתיים וחצי, כשהמצב שלו התחיל להתדרדר, זו אחת ההחלטות החכמות שעשיתי בחיי בשנים האחרונות. אני מסתכלת סביבי, ורואה נשים צעירות ממני בהרבה, כי אני אחת המבוגרות כאן, יושבות ומחליפות תמונות של הנכדים והנינים, ואז עוברות לדבר על תרופות ומחלות. אני אומרת לעצמי שהתמזל מזלי, שיש לי עבודה, ואני לא צריכה להיות חלק ממעגלים האלו. אני יושבת בחדר העבודה שלי, בפינה שלי, מלאת רעיונות, פועלת ומאושרת, ורק רוצה לעבוד עוד ועוד. אני כמובן מוצאת זמן לילדים, לנכדים ולנינים, שזאת אהבה ענקית, אבל הרצון להמשיך ולשנות את העולם ולהשפיע, ממשיך להתקיים בי ללא הרף".