איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: אביטל יוניוס, ממושב בית שערים.
בצילום: אביטל (30) והכלבה לולה.
הבית? 2.5 חדרים בשכירות. חצר גדולה ורפת נטושה מול הבית. משלמת 2,500 שקל. "אפשר למצוא יותר זול, אבל לי היה חשוב חדר שינה נפרד מהסלון וחדר עבודה. זה מושב נחשב בעמק. הייתי מאוד רוצה לקנות פה בית אבל כלכלית זה חסר סיכוי כרגע. זה כל הזמן בראש שלי כי אני מוציאה כסף על שכירות שהולך לפח".
מאיפה את? "אני בת העמק. במקור מבית לחם הגלילית. זה לא רחוק. עם השנים ההורים שלי עברו לרמת ישי ואני שוכרת פה. בית לחם הגלילית זה מקום מדהים. מקום שאתה לא עוזב בדרך כלל, אבל בעקבות המצב הכלכלי הם הבינו שאם הם יעברו לרמת ישי הם יוכלו לחיות ברמה יותר טובה. בדיעבד זו טעות, כי הנכסים בבית לחם הגלילית שווים הון היום".
בת העמק? "ההורים שלי במקור מרמת גן ועברו בעקבות גרעין לקיבוץ בצפון ונשארו פה. יש לי משפחה גדולה ברמת גן ואני רואה איך גדלים בעיר. זה משהו אחר. פה החינוך שונה, ולהורים אין פחד כשהילד יוצא מהבית. אני לא מתחברת לעיר בשום צורה. כל החברים שלי היו תקופה בתל אביב אחרי הצבא אבל רובם חזרו. אליי זה לא דיבר אף פעם. הפקקים, העומס. אני צריכה את השקט שלי, אתה רואה איפה אני גרה. הרבה פעמים אני נתקלת בשאלה 'אבל מה אתם עושים שם? לאן יוצאים?' אז יש פה את חיפה קרוב, וחוץ מזה אנחנו יושבים בבתים של חברים".
חברים? "כולם פה מכירים את כולם בעמק. יש תנועת בני המושבים, ויוצאים יחד לטיולים ואתה מכיר טוב את בני שכבת הגיל שלך, והיום בגלל העסק אני מכירה המון מהאזור".
העסק? "פתחתי עגלת קפה לפני שנתיים. אחרי שהשתחררתי מהצבא יצאתי לטיול הגדול בחו"ל, וכשהייתי שם עלה לי רעיון לעשות בית קפה נייד. כשחזרתי החלטתי לנסות להגשים את זה. עבדתי כמה שנים בחוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית כדי לחסוך כסף, והתגלגלתי לנהל את מרכז המבקרים. משכתי שם קצת יותר זמן משתכננתי, עד שאזרתי אומץ לעשות את זה. כשביררתי הבנתי שלוגיסטית זה לא ממש אפשרי שבית הקפה ייסע ממקום למקום, והחלטתי להקים עגלת קפה בטבע. אני מאוד אוהבת לשבת בבית קפה בטבע, ואין הרבה מקומות כאלה. אמרתי לעצמי שגם אם זה לא יצליח, מקסימום השקעתי 100-80 אלף שקל, זה משהו שאוכל לעמוד בו. ומסביבי פחדו כולם".
חששות? "היה לי את המקום הבטוח שלי, משכורת טובה, והמשפחה וחברים פחדו שאני פתאום קמה ונהיית עצמאית. אבא שלי עצמאי ויודע מה זה. אבל אמרתי לעצמי הכל בסדר, אני אוכל להתרומם גם אם אכשל. קניתי עגלה על גלגלים עם חלון נפתח, קראתי לה 'עגלולה', והתחלתי לשפץ אותה. חיפשתי את הלוקיישן שאוכל לעמוד בו. היה לי חשוב שאנשים יוכלו לשבת במקום יפה, רחוק מהכביש, וליהנות מהטבע. מצאתי מקום ליד משטרת נהלל ההיסטורית, מול השדות. יש בזה קסם".
קורונה? "היה קושי בסגרים, אבל ברגע שזה נפתח אנשים חיפשו את המקומות הפתוחים וזה תפס. בהתחלה עבדתי לבד עד שזה התרומם, והיום יש לי ארבעה עובדים. כל בוקר צריך להגיע ולעשות פתיחה מחדש, כי בסוף היום הכל זז חזרה אלי הביתה, כולל העגלה. זה קשה אבל שווה את זה. אני עובדת רק בסופי שבוע".
סופי שבוע? "בתחילת הדרך עבדתי כל השבוע מלבד ראשון, אבל התחילה הקורונה והתחלתי לצמצם. פתאום פתחו אז חזרתי לפתוח, ואז עוד פעם סגר, אז החלטתי לפתוח רק בסופי שבוע עד שהמצב יתאזן, ומאז זה נשאר ככה. אני מתחילה בחמש בבוקר כי לוקח המון זמן לפתוח ולקפל. בשאר הימים צריך לתפעל את כל הדבר הזה. אני מכינה ג'חנונים, אז זה יום של הכנות. ויש יום לקבלת סחורות, ובנק, אז יצא שראשון-שני זה החופש שלי, ובשאר הימים אני עובדת".
ג'חנונים? "אני חצי תימנייה, ובגיל 16 למדתי מסבתא להכין ותמיד קיבלתי תגובות טובות. כשפתחתי את עגלולה החלטתי לעשות בעצמי, ובאמת זו הצלחה גדולה".
מה את אוהבת בזה? "את העבודה עם אנשים, ליצור שיח עם אדם שאני לא מכירה ולהגיע לשיחות שאתה לא מאמין שאתה מגיע אליהן. לקבל את החיוך מאדם אחרי שהיה לו כיף ונהנה. אני לא בנויה לשבת במשרד, והצלחתי להגיע למצב שאני עובדת עם אנשים בטבע, זה מגניב".
רמת חיים? "טפו טפו, עכשיו בסדר. בקורונה היה קשה מאוד. יכולתי לשבת ימים שלמים ועברו חמישה לקוחות ביום, אבל ידעתי שצריך סבלנות. עכשיו זו עונה מדהימה, אבל כשיש גשם כמובן אין מה לפתוח. לשמחתי אני יכולה להתפרנס מסופי שבוע, אבל זה גם כי אני לבד".
חופשה אחרונה? "הייתי ביוון לפני שנתיים וחצי, ואני מתגעגעת. אני משתדלת לצאת לפחות פעמיים בשנה לחו"ל. תיכננתי לטוס לקראת הסילבסטר אבל המצב הרס את התוכניות".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
