בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה של נכד לתקן טעות סופר שנפלה בצוואת סבתו: השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קיבלה את עמדתו שלפיה מילה שהושמטה בטעות מנעה ממנו לקבל את החלק בירושה שיועד לאימו המנוחה.
ב-1996 ערכה הסבתא צוואה שבמסגרתה הורישה את רכושה לבנה ולבתה, ושמונה שנים לאחר מכן הלכה לעולמה. גם שני ילדיה הלכו מאז לעולמם: בתה ב-2007 (שהותירה אחריה בן יחיד), ובנה ב-2016, שלא היו לו ילדים אך ערך צוואה שבה הוריש את רכושו לאחד ממכריו.
בצוואה הסבתא נקבע כי אחת הדירות תעבור לבנה, דירה אחרת לבתה וזכויות בדירה שלישית, כמו גם כספים ותכשיטים, יחולקו שווה בשווה בין שניהם. בסעיף נוסף היא כתבה – "אם בתי תלך חו"ח לעולמה – יעבור כל חלקה על פי צוואה זו לאחיה".
על סעיף זה התעוררה מחלוקת בין הנכד לבין מנהלות עיזבונו של דודו. הן טענו שכל הירושה אמורה לעבור לדוד, ובהתאם - למכר שירש אותו. הנכד טען מנגד שבצוואה נפלה טעות קולמוס וסבתו ביקשה לכתוב כי אם בתה תלך לעולמה לפניה, יעבור חלקה לאחיה. לשיטתו, מאחר שאימו נפטרה אחרי הסבתא ולא לפניה, חלקה אמור לעבור אליו כיורש היחיד שלה.
עו"ד יעקב עופרי אוזןגל בלומשטייןהוא הדגיש כי הקשר בינו לבין סבתו היה יציב והגיש סרט וידאו בן שעתיים שבו הוא נראה שוהה לצד הסבתא ומשוחח איתה. לדבריו, היא לא התכוונה להדיר אותו מהצוואה והסעיף שבמחלוקת נועד לחול רק במקרה שאימו תמות לפני סבתו, מה שלא התרחש. לדבריו, מנהלות העיזבון מבקשות לתת לסעיף פרשנות מוטעית, מוזרה ומעוותת שכן אף אחד לא חי לנצח ואין משמעות הגיונית למשפט "אם בתי תלך חו"ח לעולמה".
מנהלות העיזבון טענו מנגד שהסבתא ביקשה להדיר את נכדה מאחר שלאורך השנים הוא העדיף את משפחת אביו על פני משפחת אימו. לטענתן, נוסח הסעיף צריך היה להיות "אם בתי תלך חו"ח לעולמה – בין אם לפני ובין אם אחריי – יעבור כל חלקה לאחיה".
אבל השופטת בן-דב ג'וליאן כתבה כי "בהינתן כי המוות הנו גזירת גורל, בבחינת ודאי, אין כל הגיון להתנות את העברת חלקה של הבת לאחיה 'אם תלך לעולמה'". היא קיבלה את עמדת הנכד שנפלה טעות קולמוס של עורך הצוואה בהשמטת המילה "לפני", שכן לא ניתן ליצוק תוכן ממשי לסעיף בכל דרך אחרת.
היא השתכנעה כי הסבתא ביקשה להתייחס למצב שבו בתה תמות לפניה, ובמקרה כזה להעניק את כל רכושה לבנה. בפסק הדין צוין כי פרשנות זו מתיישבת עם עדות עורך הדין שערך את הצוואה, שהבהיר שכמו כל הורה – הסבתא רצתה שילדיה יירשו אותה, אך גם ידעה שקיים תרחיש שמישהו מהילדים ימות לפניה, והתייחסה לכך בצוואה. הנכד יקבל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 37,736 שקל מתוך עיזבון דודו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד יהודה בוקוולד, עו"ד רן אפק
• ב"כ הנתבע: עו"ד טובה שמר-אורן, עו"ד אסנת וולף
• עו"ד יעקב עופרי אוזן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
