כשאומרים פונדקאות, הכוונה היא נשיאת עובר על ידי אישה עד לידתו של התינוק עבור ההורים המיועדים, שפנו לתהליך מסיבות שונות. בסופו של התהליך, לרוב, מדובר בתרומה הדדית: ההורים המיועדים מממשים את החלום להיות הורים, והפונדקאית מקבלת סכום כסף לא מבוטל. אבל גם בנושא הזה, מסתבר, יש לעיתים יוצא דופן. אחד מהם שייך לתמרה שינה, בת 39, נשואה ואם ל־2 בנות, שבתום התהליך תרמה את הכסף. "ההחלטה להיות פונדקאית נבעה מהסיפור האישי שלי", היא מספרת. "לא היה לי קל להיכנס להיריון. שני הריונות שלי היו בתהליך IVF, הפרייה חוץ גופית. במהלך ההמתנה בחדרי ההמתנה שמעתי הרבה סיפורים קשים, על אינספור הריונות, שלא צלחו, ועל הסבל הרב, שעוברים נשים וגברים בדרך למימוש החלום להיות הורים. אז גם התחלתי לשמוע על פונדקאות, והבנתי, שיגיע יום ואעשה זאת בעצמי, מתוך מחשבה שמדובר במעשה מדהים".
זאת למה?
"עצם המחשבה של להיות מסוגלת למלא תפקיד חיוני בעזרה למישהו לממש את חלום ההורות שלו, והידיעה שהמסע שלי יכול להביא שמחה עצומה למשפחה במצוקה, יצרו אצלי תחושה של השגת מטרה והגשמה עצמית. רציתי להשפיע בצורה משמעותית וחיובית על חייהם של אחרים. הפונדקאות, עבורי, זו הזדמנות לתרום לשמחה ולהגשמת חלום ההורות בקרב זוגות, שמסיבות שונות לא הצליחו לחוות את נס הלידה בכוחות עצמם".
איך נוצר הקשר עם ההורים המיועדים?
"הקשר נוצר באמצעות "SURMOM", סוכנות פונדקאות איתה בחרתי לעבור את התהליך. אני זוכרת איך פגשתי את בני הזוג במשרדי הסוכנות, וזה היה בליינד דייט מוצלח מהרגע הראשון".
בואי נדבר על התשלום, על הפיצוי שמקבלות פונדקאיות.
"כל פונדקאית מקבלת תשלום. אין אפשרות לעבור את התהליך הזה בהתנדבות. כשאומרים פיצוי, הכוונה היא לתגמול כספי, שניתן לפונדקאית עבור זמנה, מאמציה, המחויבות הפיזית והרגשית והסיכון הכרוכים בנשיאת היריון שאינו עבורה, אלא עבור ההורים המיועדים".
איך בני המשפחה הקרובים והחברים הגיבו להחלטתך?
"זכיתי בזוגיות מדהימה. מהרגע הראשון בעלי תמך בהחלטה ובתהליך עצמו, כשברור שאם הוא לא היה תומך בי, זה לא היה קורה. קיבלתי את תמיכתו לאורך כל המסע. כן חשתי קושי מסטיגמות חברתיות. עד כמה שבן זוגי וסביבתי הקרובה תמכה בהחלטתי, חששתי מהתגובות של הסובבים אותי. אבל גם מהם קיבלתי תמיכה".
היו רגעים מאתגרים במהלך המסע?
"בוודאי. היו נסיונות כושלים, והיה קשה לבשר להורים המיועדים ששוב התהליך לא צלח. קושי נוסף היה להעביר להם במהלך ההיריון את ההכנה ללידה. כי פיזית הם לא עוברים לידה, אבל ההכנה הנפשית חשובה גם היא. נפשית, הם היו לגמרי שם".
תמרה שינהצילום: פרטיואז את יולדת. יש להניח שיש הבדל בין תאוריה למציאות. ללדת ילד מתוך ידיעה התחלתית שעם רגע הלידה הוא עובר להורים אחרים, זה לא פשוט, אבל גם שכבר יש החלטה, יכולים להישבר, כשהעובר מגיח מתוכך.
"במקרה שלי חשתי תחושה עילאית של הגשמה. שמחתי לדעת, שאני ממלאת תפקיד מכריע בסיוע למשפחה אחרת להגשים את חלום ההורות. הייתה הרגשה מדהימה לראות את הזוג מחזיק את התינוק כמה דקות לאחר הלידה, היה ברור שזה התינוק שלהם. אני הייתי רק הדרך להגשמת המטרה. אגב, המיילדת גם העלתה פוסט על הלידה. כל הקשיים בדרך היו שווים את הרגע הזה, רגע של אור. הרי ההחלטה שלי להיות פונדקאית הגיעה מתוך רצון אמיתי לעזור לאחרים לבנות את משפחתם. זו מחויבות לפעולה של נתינה שתרמה גם לי. היא הביאה אותי לצמיחה אישית, להרגשה טובה שלי עם עצמי ועם הערכים שלי".
מתי הגיעה ההחלטה לתרום את הכסף שקיבלת?
"קשה לי קצת לדבר על זה, זה אפילו מביך אותי, רק אומר, כי ההחלטה לתרום את הפיצויים שקיבלתי נבעה מרצון כן ועמוק, לתעדף את המסע של ההורים המיועדים להורות על פני פיצוי כספי. אני לא רוצה שאף פונדקאית תרגיש לא טוב או לא נוח אם ברצונה לעשות שימוש אחר בכסף - כי זה ממש לא העניין. זה הגיע מתוך הכרה בהשקעה הרגשית והכספית המשמעותית שהם השקיעו בתהליך הפונדקאות, בחלום שלהם להקים משפחה. תרומת הפיצוי הביאה לי תחושה עמוקה של סיפוק. במקרה שלי לא ההיבט הכספי היה הכוח המניע, אלא המטרה העיקרית, שעמדה לנגד עיניי: לסייע למשפחה נוספת במצוקה".
מה תאמרי לאישה, ששוקלת להיות פונדקאית ותתייעץ איתך?
"ראשית, אמליץ לבצע את התהליך דרך סוכנות פונדקאות ותיקה ובעלת מוניטין. זה חשוב לצורך הליווי בתהליך, לתקשר עם האם המיועדת, להעניק תמיכה רגשית, גם לפונדקאית וגם להורים המיועדים. זו הרגשה שיש על מי להישען. זה גם מבטיח התאמה, ומגדיל את הסבירות להסדר פונדקאות מוצלח והרמוני. החשוב הוא לזכור, שזו מצווה וזכות להעניק חיים עבור משפחה, שלא יכולה לאפשר זאת לעצמה".
