בית המשפט למשפחה בקריות הכריע לאחרונה בסכסוך משפחתי סביב שתי צוואות שהותיר ניצול שואה בן 91: הראשונה לטובת נכדתו ובעלה, והשנייה לטובת אשתו. השופטת שירי היימן קבעה שיש לקיים את הצוואה המאוחרת, ודחתה את טענת הנכדה שלפיה המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד ילדיו שכלאו אותו ובודדו אותו.
המנוח ואשתו הביאו לעולם שלושה ילדים, שאחד מהם הלך לעולמו לפני כשלושה עשורים. לאורך השנים ערך האב כמה צוואות. ביוני 2017 הוא הוריש את כל רכושו לאשתו, ולאחד מנכדיו ציווה ארון עם תכולתו. ביולי 2020, כחצי שנה לאחר פרוץ מגפת הקורונה, הוא ערך צוואה חדשה לטובת נכדתו מבנו המנוח ובעלה. באותו היום הוא גם חתם על ייפוי כוח מתמשך לטובתם. אלא שחודשיים לאחר מכן הוא שוב שינה את עמדתו וערך צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאשתו. כשלושה חודשים לאחר צוואתו האחרונה הוא הלך לעולמו ואלמנתו נפטרה חצי שנה לאחר מכן.
בתביעה שהגישה לקיום צוואת יולי 2020 טענה הנכדה שסבה היה כשיר בשעת עריכתה, ומנגד צוואת ספטמבר אינה משקפת את רצונו החופשי כי הוא ביקש להתגרש מאשתו. היא הוסיפה שצוואתו האחרונה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הדודים שלה, אשר "בודדו אותו מהנכדים, התעמרו בו, הגבירו את תלותם בו וכלאו אותו בחדרו".
מנגד טענו ילדי המנוח שאביהם לא בודד מאחרים ולא נכלא, וממילא לא הופעלה כלפיו השפעה פסולה מצדם. בנסיבות אלה הם עתרו לקיום הצוואה האחרונה, לטובת אימם המנוחה – ובפועל לטובתם.
ואכן, השופטת היימן דחתה את טענת הנכדה שלפיה הדודים שלה התעללו בו, מנעו ממנו טיפול ומזון, כלאו אותו בחדר ואסרו בצעקות על אחרים לבקרו. "יש לזכור שהאירועים המתוארים התרחשו בתחילת מגפת הקורונה, בעת שהוטלו סגרים ונאסר לבקר אנשים מבוגרים", כתבה.
עו"ד דורית בן אברהםQ elite beautyהיא הזכירה ש"הפחד והחרדה מפני המחלה, תוצאותיה ודרכי ההידבקות היו גבוהים... יש לפרש את צעקותיו של הבן על כך שאסור לבקר אנשים זקנים, ריסוס המשטחים בחומר ניקוי, הבקשה שהנכדים לא יגיעו יחדיו וההוראה למטפלת שלא להגיע - על רקע מצב החירום ששרר בתקופה זו".
בפסק הדין צוין שממסכת הראיות עלה שבמהלך שנת הקורונה התחוללו אמנם בבית המנוחים ריבים משמעותיים בין נכדיהם לילדיהם, נוצרו מחנות ואפילו הוגשו בקשות לצווי הגנה. ואולם, מקורה של האווירה הקשה היה במערכת היחסים שבין הנכדים לבין הדודים ואין להסיק מכך שהאחרונים אכן פגעו או התעללו בהוריהם.
נתון מרכזי שחיזק את היגיון הצוואה האחרונה היה, לדברי השופטת, המתח ששרר בין המנוח לבין בעלה של נכדתו, בשל מזוודה שנטל האחרון מבית חמיו בזמן שהיה מאושפז בבית החולים. לטענת הדודים, המזוודה הכילה 300 אלף שקל במזומן.
בפסק הדין נכתב שהמנוח כנראה התאכזב מכך שבעלה של נכדתו לא ערך בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח שלא גנב את תכולת המזוודה, מה שככל הנראה הוביל אותו לערוך את צוואתו האחרונה, שבה נישל אותו ואת נכדתו מרכושו. בסופו של דבר קבעה השופטת שהצוואה האחרונה תקוים ככתבה וכלשונה, בהיעדר הוכחה שהיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים בעניין עזבון המנוח: עו"ד עמוס צדיקה
• ב"כ התובעים בעניין עזבון המנוחה: עו"ד אורי א. בן שושן
• ב"כ הנתבעים בשני העניינים: עו"ד בכר אביב
• עו"ד דורית בן אברהם עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
