בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה לאחרונה תביעה על סך 850 אלף שקל שהגישה ספרנית לשעבר בשירותי בריאות כללית כנגד הקופה בטענה להפרת חוקי עבודה רבים, כולל פיטורים בזמן מחלה וללא שימוע. השופט טל גולן קבע שכללית התנהלה באופן תקין.
התובעת (62) החלה לעבוד בקופה ב-1999 כספרנית בחצי משרה. בשלהי 2014 היא קיבלה הודעה שלפיה הספרייה שבה היא עובדת עומדת להיסגר ולכן הוחלט להעבירה לתפקיד של פקידה במחלקה לרפואה תעסוקתית. לטענת העובדת, היא החלה לחוות מתחים בתפקידה החדש. לדברי הכללית, היא לא מילאה כראוי אפילו משימות פשוטות ביותר כמו סריקת מסמכים.
על רקע חוסר שביעות הרצון ממנה, וכשהיא בתפקיד חודשים ספורים בלבד, היא הושעתה מהעבודה. בהמשך היא זומנה לשימוע ובדצמבר 2015 התקבלה ההחלטה הסופית על פיטוריה. במרץ 2020 היא הגישה את התביעה לבית הדין ובה העלתה שלל טענות, בהן שבמועד פיטוריה היא שהתה בחופשת מחלה, כך שפיטוריה נעשו בניגוד לחוק.
היא הוסיפה בין היתר כי סבלה מהתעמרות והתנכלות תעסוקתית, כשלטענתה הקופה פגעה בה והשפילה אותה. לדבריה, בתקופת העבודה הרלוונטית היא החלה לסבול מכאבים שונים בגוף באופן שחייב את כללית לערוך עבורה התאמות, דבר שלא נעשה. שקלול עילות התביעה הביא אותה לסכום עתק של 850,713 שקל.
כללית התעקשה מנגד שלא נפל כל רבב בהעסקת התובעת ובסיומה. לטענתה, התפקיד הפקידותי שאליו הועברה "נתפר" במיוחד עבורה מתוך רצון שלא לגרום לפיטוריה, אלא שהיא לא השתלבה בו כראוי. תפקודה המקצועי היה נמוך והתנהגותה כלפי עובדים אחרים הייתה תוקפנית. בנסיבות אלה היא נאלצה לפטר אותה, והפיטורים נעשו כדין לאחר עריכת שימוע.
השופט גולן ציין שגרסת העובדת במקרה זה מושתתת על עדותה היחידה. היא אמנם זימנה לעדות שלוש עובדות נוספות, אך אלה לא סייעו לגרסתה. קבלת עדות יחיד, הסביר, דורשת משנה זהירות והנמקה מפורטת. הוא ציין שהתובעת גמגמה פעמים רבות בעדותה, חזרה 36 פעמים על הביטוי "לא זוכרת" ו-11 פעמים אמרה "לא יודעת", כך שגם עדותה היחידה הייתה מעורערת.
בפסק הדין נקבע שאין ממש בטענת התובעת שלפיה פוטרה ללא שימוע: היא קיבלה מכתבים ארוכים ומפורטים הן בנוגע לזימון לשימוע והן בנוגע לסיום ההעסקה. בהתחשב בהליך הפיטורים התקין שנעשה ,"אין ולא ניתן למצוא כל פגם ופסול בפיטורי התובעת".
גם הטענה בנוגע להתעמרות נדחתה. השופט ציין כי אדרבא, כללית נהגה בצורה ראויה ומתחשבת כלפי התובעת כשתפרה תפקיד במיוחד עבורה חלף פיטוריה. מדובר בתפקיד פשוט וקל שלא דורש הכשרה מיוחדת, ולמרות זאת התובעת כשלה בביצועו.
ביחס לטענת הפיטורים בזמן מחלה נקבע כי באותו מועד העובדת לא הייתה חולה, ואישורי המחלה שהוצגו הונפקו על ידה רק בדיעבד, כך שכללית הייתה רשאית לפטר אותה במועד שבו פוטרה. התביעה נדחתה כאמור והעובדת לשעבר חויבה ב-5,000 שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד יעקב שניטמן ועו"ד מיכל ארז
• ב"כ הנתבעת: עו"ד סשה בוגטירוב ועו"ד מיכל גריידי
• עו"ד רם גלבוע עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
