בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר על פסק דין שבמסגרתו ניתן הפטר מותנה לאשתו לשעבר, שצברה חובות של 259,098 שקל, והוא אחד הנושים. השופטת מירב בן ארי פסקה כי תוכנית התשלומים נקבעה לאחר בדיקה יסודית של היכולת הכלכלית של החייבת והולמת את הנסיבות.
ההסתבכות הכלכלית של החייבת (28) החלה ב-2018 כאשר במסגרת הליך הגירושים ניתן נגדה פסק דין שבו חויבה להשיב לבעלה לשעבר 88 אלף שקל. לשם כך היא נטלה כך הלוואות אך לא עמדה בהחזרים ולבסוף קרסה כלכלית. בספטמבר 2020 ניתן בעניינה צו לפתיחת הליכים ואושרו נגדה תביעות חוב בסך 259,098 שקל, מתוכם כ-93 אלף שקל לטובת בעלה לשעבר.
בפברואר השנה נקבעה לחייבת תוכנית לשיקום כלכלי. במסגרת פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בראשון לציון, נדחתה המלצת הממונה על ההליך לצו תשלומים של 1,000 שקל לחודש למשך 48 חודשים, והוחלט כי תקופת התשלומים תוארך ל-66 חודשים שבסופם תקבל החייבת הפטר.
בית המשפט ציין שסכום זה מגלם את כושר ההשתכרות של החייבת שמגיע ל-6,000 שקל בחודש, תוך שדחה התנגדות שהגיש בעלה לשעבר, שטען כי היא לא מתאימה להליך חדלות פירעון שכן אינה ממצה את כושר ההשתכרות ומנצלת את ההליך לרעה.
בערעור שהגיש באמצעות עוה"ד יצחק כהן סקלי ויערה קרן חזר הגרוש על הטענות והוסיף כי לא בוצעה חקירה כלכלית מספיקה בעניינה של האישה. לדבריו, טרם ההליך היא קיבלה משכורות גבוהות יותר וגם עזבה מקום עבודה אחרי שש שנים, כך שסביר להניח שקיבלה פיצויי פיטורים בסכום גבוה יותר מזה שעליו הצהירה בהליך (32 אלף שקל).
החייבת טענה מנגד באמצעות עו"ד יניב גיל שהיא ממצה את פוטנציאל השתכרותה ושמסרה במסגרת ההליך לנאמן את מלוא הפרטים על אודות מצבה הכלכלי, לרבות פיצויי הפיטורים שקיבלה. לטענתה, תוכנית הפירעון שנקבעה לה גבוהה מיכולתה הכלכלית, אך לא נפל כל פגם בהחלטה.
הממונה והנאמן סברו שאין בסיס משפטי או עובדתי להתערב בהחלטת בית המשפט ויש לדחות את הערעור וכך עשתה השופטת בן ארי. היא קבעה שסכום פיצויי הפיטורים שקיבלה החייבת נבדק בהליך הקודם, ובכל מקרה מדובר בכספים שקיבלה לפני שההליך נפתח. החייבת אף הסבירה שבחלק מהסכום עשתה שימוש, לגיטימי, לקניית רכב ותיקונו.
גם טענת הגרוש לאי מימוש כושר השתכרות נדחתה. נקבע שעניין זה נבדק בהליך הקודם על ידי הנאמן שקבע כי משכורת של 5,000 שקל תואמת את נתוני החייבת שלא סיימה בגרות ואין לה תעודה מקצועית כלשהי. השופטת הוסיפה כי החייבת הסכימה לתקופת תשלומים ארוכה מהקבוע בחוק מתוך רצון להתפשר ולהימנע ממחלוקות מיותרות.
מעבר לכך, בית משפט השלום התרשם שהתנגדות המערער נוגעת לרקע האישי בין בני הזוג לשעבר. השופטת ציינה כי זו גם ההתרשמות שלה, במיוחד לאור העובדה ששלושה נושים נוספים לא הביעו התנגדות לתוכנית. נקבע שתוכנית הפירעון מאוזנת, סבירה והולמת את נתוני היחידה ונסיבות המקרה. הגרוש חויב בהוצאות בסך 6,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד יצחק כהן סקלי ועו"ד יערה קרן
• ב"כ החייבת: עו"ד יניב גיל
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
