"זה לא הולך להיות עניין פשוט. הכל פה עלול להשתנות". כך תיאר בפנינו אחד מבכירי משרד האוצר את התכונה במשרד הממשלתי הגדול, שצפוי להיות אחד החשובים והעסוקים ביותר בתחילת העידן החדש, עם הקמת ממשלת נתניהו הבאה, כנראה כבר בתוך ימים. ואכן, דומה שהכל עומד להיות שונה, מאתגר, מעניין ואולי גם כואב במשרד האוצר כבר בשבועות הקרובים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
אחרי כמעט שנה וחצי של ממשלת בנט-לפיד וסיום עידן שר האוצר אביגדור ליברמן, מסתמן שלמשרד החשוב הזה ככל הנראה יגיע כבר בימים הקרובים מי שכיהן קודם כשר רק 11 חודשים, במשרד התחבורה - בצלאל סמוטריץ'. על אף שהדעה הרווחת היא שסמוטריץ' עשה עבודה טובה בתקופתו הקצרה במשרד שבו כיהן, לא ניתן אפילו להתחיל להשוות את סמכויות האוצר לאלה של משרד התחבורה. "זה כאב ראש אחד גדול. אני לא ישן בלילות", התוודה לפני ארבעה עשורים יצחק מודעי, שר האוצר המנוח. והמצב הזה ככל הנראה לא עומד להשתנות.
המדובר במשרד ענק, שאותו יהיה על שר האוצר החדש לנהל בכישרון ובחריצות רבים בשנתיים הבאות. ולמה רק שנתיים? כי על פי הסכם הרוטציה הקואליציוני החדשני המתהווה, את סמוטריץ' צפוי להחליף על כס שר האוצר אריה דרעי (אם אכן יאושר שיכהן כשר), בתקדים שטרם היה כאן. כבר העניין הזה הוא חדש ולא ברור, שאין לו כנראה תקדים גם ברוב מדינות העולם.
באוצר תמהים כיצד אפשר יהיה לנהל בממשלה אחת את משרד האוצר תחת שני שרים שמדיניותם הכלכלית הידועה כיום היא הפוכה לחלוטין זו מזו. מצד אחד יש את סמוטריץ' הקפיטליסט, אשר תומך בעידוד העבודה בכל המגזרים ודוגל אף בפיטורי עובדים במגזר הציבורי, איסור על שביתות במגזרים מסוימים ואי-מתן סיוע למי שאינו תומך במשק. ומנגד, דרעי מחזיק בדעות כלכליות בעלות מאפיינים סוציאליסטים ומבקש לחלק תלושי מזון למאות אלפי אזרחים מהשכבות החלשות, להקים רשות מיוחדת לתמיכה במצויים בעוני ולעודד לימודי קודש על פני יציאה לעבודה.
אולם, דיה ל"צרה" בשעתה. את בכירי האוצר מדאיגים כיום במיוחד סעיפי ההסכם הקואליציוני, הנרקמים ממש בעצם הימים האלה, שישנו בבת אחת את מדיניות משרד האוצר ואת מצב העודף הנדיר בקופת המדינה. מביטול רפורמות ותוכניות לצמצום הפקקים ("נבטל את תוכנית אגרות הגודש", הבטיחה שרת התחבורה המיועדת מירי רגב) ועד לביטול מיסים שהטיל שר האוצר היוצא, כמו על כלים חד-פעמיים ועל משקאות ממותקים.
"אין איך לממן את מה שהממשלה החדשה מתכננת"
"אין פשוט מהיכן לממן את עשרות המיליארדים שמתכננת המממשלה החדשה לפזר כאן", ממש במילים האלה הגדיר את הדאגה באוצר אחד מהבכירים ביותר במשרד הכלכלי הגדול. למעשה, אין כלל מקורות תקציביים קיימים לביצוע שלל ההקצבות שמבטיח בנימין נתניהו, ראש הממשלה המיועד, לשותפיו הקואליציוניים העתידיים. הסיבה: קיים כלל של הגבלת ההוצאה המממשלתית. כל הקצאת כספים למטרה אחת יחייב קיצוץ במקום אחר. יש מי שיהיה מוכן לוותר בנושא הקטנת הצפיפות בכיתות, כדי לממן מיליארד שקל בשנה של ביטול המיסים על משקאות ממותקים ועל כלים חד-פעמיים?
"מהיכן נביא שישה מיליארד שקל למשטרה? מי שמע עד היום על הגדלת תקציב של משרד ממשלתי בבת-אחת בעשרות אחוזים?", שואלים באוצר. "אפילו למערכת הביטחון לא בוצעה מעולם - גם בתקופת מלחמות - תוספת של עשרות אחוזים לתקציב", מתריעים במשרד.
ועוד: מיליארדים נוספים יוקצבו על פי ההסכמים לבינוי, לתשתיות ולהסדת עשרות ישובים ביהודה ושומרון. כשני מיליארד שקל יתווספו לתקציב התמיכה באברכים ובישיבות וכסף גדול צפוי לשמש להקמת מנגנונים וגופים חדשים, כמו זה המיועד להסדרת ההתיישבות החדשה ביהודה ושומרון.
וזה ממש עוד לא סוף הבזבוזים: הקמת שני משרדי ממשלה חדשים - ומיותרים לחלוטין לדעת האוצר - המורשת, שיופרד מהמשרד לירושלים, והפריפריה, שיוקם לצד משרד הנגב והגליל - יעלו בשנה הראשונה, לפי דוח של הכנסת, 62 מיליארד שקל (31 מיליארד כל משרד). זאת, על פי נתוני הקמת המשרדים החדשים והמיותרים בממשלת נתניהו-גנץ ב-2020, כמו המשרד למשאבי מים, המשרד לחיזוק קהילתי, משרד הדיגיטל והסייבר והמשרד להשכלה הגבוהה המשלימה.
נתוני התקציב החיוביים בסכנה
וההוצאות המתוכננות, שאין מושג באוצר מהיכן ימומנו, ממשיכות: הבטחות נתניהו בעלות של מיליארדי שקלים לסבסד את מחיר המים, להמשיך ואף להעמיק את ההנחות במס על הדלק, להקפיא את ייקור מיסי הארנונה, תוך הגדלת מענקי האיזון מתקציב המדינה לעשרות הרשויות המקומיות החלשות ואולי גם מתן הלוואה לחברת החשמל, כדי לקזז את ההתייקרות בשיעור של 8.2% המתוכננת לחודש ינואר - לכל זה ממש אין כסף בקופת המדינה.
וההוצאות המתוכננות עדיין לא מסתיימות: גידול לפחות בשתיים-ארבע כהונות של שרים לעומת הממשלה היוצאת (מפתח של שר לשני חברי כנסת הוא חסר תקדים), מינוי עוד מספר סגני שרים - כולל במשרדים קטנים, ועיבוי החוק הנורבגי - כאשר הכוונה היא לשנות את החוק כדי להגדיל את מספרם המורשה, יעלו עוד כסף גדול לתקציב, בוודאי אם הממשלה הבאה תשלים ארבע שנות כהונה.
כן, באוצר מודאגים. אפילו מאוד מודאגים. הבכירים מציינים שהממשלה היוצאת שמרה היטב על התקציב, הביאה לשיא חדש מאז קום המדינה של עודף משמעותי של יותר מ-30 מיליארד שקל בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2022 ושמרה על נתונים כלכליים טובים, שעלולים להיפגע מאוד מהמדיניות החדשה.
כבר בשלהי ימי ממשלת לפיד, באין מממשלה שיכולה לקבל החלטות (בהיותה ממשלת-מעבר) ולהוציא אל הפועל רפורמות כלכליות חדשות, המשק מתחיל לגמגם: הצמיחה יורדת, האבטלה עולה, האינפלציה בקו עלייה, הבורסה יורדת, ההשקעות במשק כבר בקיפאון מסוים והמשבר בהייטק - קטר הצמיחה בישראל - יותר ממדאיג.
בנוסף, בפעם השביעית בתוך עשור אין תקציב מדינה וחוק הסדרים מוכנים לקראת שנת התקציב החדשה, שתחל כבר בעוד מעט יותר מחודש - ובמצב המדאיג הזה בנק ישראל, בלית ברירה, מזניק את הריבית עוד ועוד לשיאים של למעלה מעשור שנים.
לראשי אגפי האוצר אין סמכויות לשנות מדיניות. ראש הממשלה ושר האוצר החדש הם אלו שיכתיבו אותה, בתמיכת הממשלה והכנסת, שבה יש להם רוב מוצק כרגע. הפקידים הוותיקים והמנוסים יכולים רק להמליץ, לא יותר.
אולם, אנחנו מכירי היטב את ההיסטוריה של המשרד הזה, אפילו מימים לא רחוקים. כאשר בממשלת נתניהו הקודמת לא הוצגו לאישור הכנסת תקציב וחוק הסדרים, כאשר הממשלה פיזרה כספים לרוב, כמו ב"מענק לכל אזרח" - הסיקו בכירי האוצר מסקנה ופשוט הלכו הביתה. היו אלה הבכירים ביותר: המנכ"לית קרן טרנר-אייל, החשב הכללי, רוני חזקיהו, וראש אגף התקציבים, שאול מרדור.
האם זה יקרה גם הפעם, כבר בתקופה הראשונה לכהונת ממשלת נתניהו החדשה וכניסת שר אוצר עם אג'נדה חדשה למשרד הכלכלי הבכיר? יכול מאוד להיות.