בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה עתירה שהגישה חברת התרופות "אוניפארם" נגד עיריית תל אביב, שדרשה ממנה לשלם הפרשים בסך 300 אלף שקל בגין טעות שלה בסיווג הארנונה. העירייה טענה שהחברה הייתה מודעת לטעות ולא הפנתה את תשומת ליבה, אבל השופטת אסתר נחליאלי חיאט ביטלה את החיוב.
בינואר 2015 נרשמה "אוניפארם" כמחזיקה של נכסים בשטח אוניברסיטת תל אביב (הנכסים הוחזקו קודם לכן על ידי האוניברסיטה). עם חילופי המחזיקים שלחה העירייה לחברה הודעה שסיווג הנכסים הוא "מסחר קמעונאי כללי" ו"קרקע תפוסה". שם המחזיק אכן שונה לשם החברה אך בשל טעות בעירייה נותר סיווג הנכסים כפי שהיה כשהחזיקה בהם האוניברסיטה, קרי, "ארנונה-גן, בי"ס, מוסד השכלה/הכשרה". בהתאם לסיווג זה חויבה החברה.
במסגרת ביקורת שערכה העירייה באפריל 2021 היא גילתה את הטעות, וחייבה את החברה רטרואקטיבית לפי הסיווג הנכון, החל מיולי 2017.
בעתירה טענה החברה כי דרישה רטרואקטיבית לתשלום ארנונה אינה מעוגנת בחוק ואין לבצע חיוב כזה אלא בכפוף להוכחת "אשם מוגבר" מצד הנישום. לטענתה, לא הוכח כל אשם שלה. להיפך, האחריות לטעות היא לגמרי של העירייה ויש לבטל את החיוב. היא הדגישה כי אף אם הייתה בודקת את דרישת התשלום לא הייתה מגיעה למסקנה שמדובר בחיוב שגוי, שכן הנכסים נמצאים בשטח האוניברסיטה ודרישת התשלום מציינת סיווג של "גן, בי"ס מוסד השכלה/הכשרה".
העירייה טענה מנגד כי החברה לא עמדה בחובת ההגינות שכן מצופה ממנה להתריע על הסיווג השגוי. לשיטתה, העותרת ידעה על הטעות בסיוג ובחרה במכוון לעצום עיניים ולא להסב את תשומת לבה.
עו"ד אורטל חמדנילירון מולדובןהשופטת אסתר נחליאלי חיאט הבהירה כי הכלל הנוהג הוא שחיוב רטרואקטיבי על ידי הרשות ייעשה במשורה, במקרים חריגים, ותוך בחינת דרך התנהלות הנישום והשאלה אם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו. היא הוסיפה כי לא מצאה טעמים טובים המצדיקים את החיוב הרטרואקטיבי, והעירייה עצמה הודתה כי אצלה חלה הטעות.
בפסק הדין צוין כי התנהלות העירייה לא עומדת במבחן הסבירות, בין היתר מאחר שגזרה באופן רנדומלי את תקופת החיוב למפרע, והעמידה אותה על ארבע שנים מתוך כ-6.5 שנים ללא כל נימוק הוא הסבר.
עוד הבהירה השופטת כי אין לצפות מהחברה לחשוד בחיוב בחסר בגלל סיווג הנכסים. היא ציינה שהפסיקה קבעה לא אחת כי "דיני הארנונה משוועים לפישוט הגיוני, ותל אביב, על אלפי התעריפים שבה כפי שצוין לא אחת, אולי עלתה על כולנה".
היא הדגישה כי אין להעמיס חובות בלתי סבירים על הפרט ולהעביר את הנטל של חובת ההגינות החל על העירייה לכתפי העותרת, ולדרוש ממנה ידע ובקיאות בדיני הארנונה המסובכים. לפיכך היא ביטלה את החיוב והעירייה חויבה בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרת: עו"ד עדי מוסקוביץ' ואח'
• ב"כ העירייה: עו"ד דנה רייס ואח'
• עו"ד אורטל חמדני עוסקת במשפט מנהלי ורשויות מקומיות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
