הטראומה של השבת השחורה לא פסחה על אף ישראלי. רבים מאוד נפגעו בעצמם או במעגל הקרוב או הרחוק יותר. לנוכח המציאות המטלטלת, החרדה היא תגובה צפויה וטבעית, שנועדה להגן עלינו מפני הסכנה ולהכין אותנו לפעולה. ואכן בקרב רבים השיתוק הראשוני התחלף בעשייה למען המפונים, החיילים וכל מי שנזקק לסיוע, במטרה לנסות ולהחזיר קצת מהשליטה שאבדה. אבל מולם יש עדיין מי שמתקשים להתמודד עם השבר העצום.
איך ניתן בכלל להתחיל לעבד את המצוקה הכלל־ישראלית הזו? אפשר, למשל, לפנות לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, אבל לעיתים שיחה ספונטנית בזמן המדויק לנו ובאופן אנונימי לגמרי תעשה את העבודה ואף עשויה להציל חיים. בישראל ישנם גופים שונים שמנגישים את השירות במגוון מתכונות, ביניהם ארגון נט"ל המסייע לנפגעי טראומה על רקע לאומי, טרור ומלחמה, מרכזי חוסן ברשויות המקומיות, עמותת סה"ר שפועלת באופן מקוון כנגד התאבדויות ומצבי סיכון, וכמובן עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית).
הקשבה והכלה ללא שיפוט
"אין מי שלא חווה מצוקה רגשית ומשברים במהלך חייו, אלא שמחקרים מראים שפחות משליש ממי שזקוקים לסיוע, גם פונים לקבל אותו, לרוב מתוך חשש מתיוג וסטיגמה ומהיעדר נגישות וזמינות של שירותים כאלה", כך אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בער"ן ומומחית להתמודדות עם מצבי חירום לאומיים ובניית חוסן.
ער"ן, לתפיסתה, הוא 'מרחב מוגן לנפש', שמאפשר לאדם להיות מי שהוא. "כאשר יש קו חם וזמין 24/7, שאני יכול לפנות אליו בלחיצת כפתור מכל מקום ובכל זמן, ללא חשש מסטיגמה ובסביבה הבטוחה שלי, בלי שאף אחד מכיר אותי, זה מאפשר לי להסיר את המסכות המנטליות שמאפיינות אותי בשגרה ולהיות מי שאני באמת. למשל עכשיו במלחמה, במקום להיות מין 'סופרמנים' שמחזיקים תדמית כל־יכולה, זה מאפשר לבטא פחדים וחרדות, בכי, קושי להתנהל ביומיום. או כשמדובר בחיילים, שתמיד רואים אותם עם 'סכין בין השיניים', בשיחה האנונימית הם יכולים להיות אותם החיילים שמתים מפחד, כי מחר הם נכנסים לעזה ולא רוצים להדאיג את ההורים או החברים.
"ברגע שאדם פונה, והמענה שהוא מקבל מהמתנדב אינו שיפוטי, אלא מקשיב, מכיל ומאפשר לו לתת צבע ותוכן לפחדים, קורה באינטראקציה הזו סוג של קסם, כשהפונים נזכרים במצבים פנימיים ובמעגלי תמיכה בחייהם, ומבינים עד כמה הם בעלי תעצומות נפש. עצם הפנייה מעידה על כוחות וחוסן", היא מציינת, אך באותה נשימה מוסיפה, שמי שמדאיג אותה יותר מכולם הוא דווקא מי שלא פונה: "הם לא עומדים על הזכויות שלהם, ולמעשה הולכים לאיבוד".
אחת המטרות המרכזיות של השירות היא להנגיש את זכותו הבסיסית של כל אדם לרווחה נפשית בכל זמן או נושא. ברגע שמזוהה סיכון, המתנדבים מעברו השני של הקו יודעים לנהל את השיחה, כשלצידם צוות כוננים שמקושר לכל גורמי בריאות הנפש ויכול לעלות לשיחת הסיכון, לבצע הערכה ראשונית ובמידת הצורך, להפעיל כוחות הצלה. "אנחנו יכולים לזרז תהליכים, כי ההתערבות שלנו היא בזמן ובמקום הנכון".
ד"ר שירי דניאלסצילום: יובל חןבמלחמה אין פטור מבעיות קודמות
בעוד בימים כתיקונם מתקבלות בעמותה מדי יום כ־800 פניות, מנתונים חדשים עולה, שרק בשבת השחורה התקבלו כ־3,000 פניות, שהתבטאו גם בעוצמת המצוקה. עד כה התקבלו מעל 62,000 פניות, המשקפות יותר מ־1,000 פניות בכל יום.
הנתון הדרמטי הוא ש־25% מהפניות מגיעות דווקא מקרב ילדים ובני נוער עד גיל 17 ומצעירים עד גיל 24. הקבוצה שהכי מרבה לפנות בשבועות האחרונים הם בני ה־35-25, ביניהם מי שנפגעו במסיבת הנובה, חבריהם והוריהם. עוד עולה, שיותר גברים פונים עתה לסיוע (42% מהפניות), ומדובר בנתון מעניין, שכן לרוב גברים ממעטים לפנות. מבחינת תחומי הפנייה מאז 7 באוקטובר, הרי שנרשם זינוק של פי ארבעה בפניות העוסקות בפחד, חרדה, טראומה והתמודדות עם מוות ואובדן. עם הזמן נרשמה עלייה גם בתחומי דיכאון ובדידות, מה שמלמד שהמלחמה לא נתנה פטור מבעיות קודמות, אלא רק העצימה אותן.
דניאלס: "באותה שבת התקשרו חבר'ה, תוך שהם בורחים תחת אש או מסתתרים בשטח. פנו הורים לקורבנות וחטופים ונעדרים, הורים לחיילים והורים שחוששים לנפש ילדיהם. פנו גם עולים חדשים, חלקם ללא מעגלי תמיכה, שכן השירות זמין בחמש שפות. אלה היו שעות קשות גם למתנדבים.
"בפרט בימי המלחמה הראשונים, כשהרוב היו בבית, היו פניות בעיצומם של התקפי חרדה ותוך כדי אזעקות; זה, למשל, ללוות ילדה שבוכה מבהלה ולנסות למצוא יחד איתה 'שיר אזעקה' מרגיע, או להנחות אב מודאג איך לסייע לילדיו להיות רגועים בממ"ד. אלה שיחות שנעות בין כאב לחוסן ובין מצוקה לתקווה. יש מי שחוו טראומות או שהם מראש פוסט־טראומטיים, שהאירועים שוב מציפים בהם את הטראומה. גם הצפייה בסרטוני הזוועות מזיקה מאוד, ויש פונים שמדווחים שמאז נחשפו אליהם, הם לא מזהים את עצמם. חלק מהמענה זה לתת להם לגיטימציה לא לצפות, להבין איתם את הפגיעה בנפש ואיך אפשר להתחבר יותר לזרעי החוסן שלהם".
בצד השני של השיחה מקשיבים להם מתנדבים בני 25 ומעלה עם יכולת הקשבה והכלה, שעוברים ריאיון אישי והכשרה. הם אינם אומרים לפונה מה לעשות, אלא שמים עצמם בצד ורק נוכחים איתו ברגע הזה, ללא שיפוט או ביקורת.
את השלכות המלחמה כולנו צפויים לראות ולחוות לאורך שנים רבות קדימה. מחקרים מוכיחים, שהרוב יחוו החלמה בעזרת משאבים פנימיים ותמיכה חברתית. עבור מי שמתקשה להתגבר – יש יכולת להפנות את הפונים לקבל את עזרה שמגיעה להם. גם עבור המתנדבים זו הזדמנות להתמודד בעצמם ולחזק את החוסן שלהם מול המציאות המורכבת, כשהם פעילים ומועילים לזולת.
בכל מקרה, המסר החשוב לכולם בימים אלה הוא: היו פעילים, סייעו לאחרים ואל תישארו לבד.
