עליית הריבית הקטינה את החבות האקטוארית של ממשלת ישראל בגין הפנסיה התקציבית בכ-170 מיליארד שקל ובסוף 2022 החבות היא עמדה על 842 מיליארד שקל - לעומת יותר מטריליון שקל בסוף 2021. הדבר נובע מכך שכשהריבית עולה, הערך הנוכחי של כספים בעתיד יורד. כך עולה מהדוחות הכספיים של מדינת ישראל לשנת 2022 שפורסמו היום על ידי החשב הכללי במשרד האוצר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
עם זאת, בחשב הכללי מדגישים כי החבות האקטוארית הנוכחית לא כוללת את הסיכומים בין צה"ל לבין האוצר מיוני האחרון שכללו הכשרה של הגדלת הרמטכ"ל, הסדרה של פנסיות הגישור, והקפאת ההצמדה למדד של הפנסיות התקציביות.
1 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בפעילות. השנה שבה התשלום לפנסיה תקציבית יהיה הגבוה ביותר היא 2039. אילוסטרציה
(צילום: דובר צה"ל)
עוד עולה מהניתוח של החשב הכללי באוצר, כי בשנת 2023 צפויה מדינת ישראל לשלם כ-29.4 מיליארד שקל בגין הפנסיות התקציביות, והתשלום הגבוה ביותר בגין הפנסיות התקציביות צפוי להיות בשנת 2039, אז ישולמו 43.6 מיליארד שקל. תשלומי הפנסיה התקציבית צפויים להתאפס בשנות ה-90 של המאה ה-21. מקבל הקצבה הגבוהה ביותר בסוף 2022 היה גמלאי מערכת הביטחון שקיבל תשלום חודשי של 94 אלף שקל. אחריו דיין שקיבל קצבה של כ-92 אלף שקל בחודש. ככלל הפנסיות התקציביות של הדיינים והשופטים הם הגבוהות ביותר בממוצע, אך גם גיל הפרישה הממוצע שלהם הוא מאוחר למדי. הדיינים והשופטים פורשים סביב גיל 70, ובמערכת הביטחון פורשים בממוצע בגיל 43.
הדוחות הכספיים של מדינת ישראל הם מסמך עב כרס שבשנה זו הגיע ל-554 עמודים. הדוח כולל נתונים חשבונאיים על 226 ישויות ציבוריות (93 משרדי ממשלה ורשויות מדינה, 81 חברות ממשלתיות, ו-52 תאגידים סטטוטוריים). הדוח כפוף לכללי חשבונאות הייחודיים לחשבונאות של ממשלות. הוא מכיל חלק המקביל לדוח רווח והפסד המסכם את ההכנסות וההוצאות בשנה האחרונה, וגם מכיל מאזן (דוח על המצב הכספי) המשקף את הנכסים וההתחייבויות של המדינה. חלק זה הוא מלאכותי למדי, הן בצד הנכסים - קשה להעריך את שווי הנכסים של המדינה; והן בצד ההתחייבויות - הדוח כולל רק התחייבויות דוגמת הפנסיות התקציביות (842 מיליארד שקל), אגרות החוב של המדינה (1,015 מיליארד שקל), והחובות של ביטוח לאומי (982 מיליארד שקל). בזמן שברור לכולם כי מדינת ישראל מחויבת גם לתקציבי ביטחון וחינוך, אך חובות אלו אינם התחייבויות במובן החשבונאי.
אך למרות זאת, הניסיון למפות את נכסיה של המדינה הביא השנה את החשב הכללי להציג חישוב מפורש של שווי הקרקעות שבידי המדינה. תהליך החישוב כלל חלוקה של הקרקעות הפנויות בבעלות המדינה (ללא קרקעות קק"ל) ל-7,260 יחידות שטח. לכל יחידה בוצעו הערכות שווי המתבססות על המידע הקיים (אך לא שומות מלאות) חישוב זה הביא את החשב הכללי למסקנה כי שווי הקרקעות שבידי המדינה מגיע ל-1.16 טריליון שקל. בסך הכל יש כ-15 מיליון דונם של קרקעות פנויות, מתוכם 5% - שהם כ-817 אלף דונם - הניתנים לשיווק.
מבחינה ציבורית, הערך של הדוחות הוא לאו דווקא בנתונים החשבונאיים שבו אלא במידע הרב המכונס בתוך הדוח. כך לדוגמה בפרק הסוקר את תחום הדיור יש סקירה רחבה ופרטנית של כל הסכמי הגג שנחתמו בשנים האחרונות, ושל עלותם המדויקת. אך השורות החשובות ביותר מבחינת מדיניות הדיור זו עלות הסבסוד הייחודית של הממשלה בתוכניות מחיר למשתכן, מחיר מופחת, ומחיר מטרה. החשב הכללי עדכן את האופן שבו הוא מחשב את העלות של התוכניות, ולפי החישוב העדכני. תוכנית מחיר מטרה – שנחשבת מתונה לעומת מחיר למשתכן – הביאה עד כה לאובדן הכנסות של כ-6 מיליארד שקל. האוצר לא מציג חישוב עדכני לעלות מחיר למשתכן (2015-2020) ולעלות מחיר מופחת (2020-2021) והוא חוזר על כך שהן עלו כ-10 מיליארד שקל וכ-3.5 מיליארד שקל בהתאמה, אך מדגיש כי בעקבות העדכון יש לזכור כי מדובר ב"הערכת חסר משמעותית".
