מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת גורליק, מראש הנקרה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: איילה (58), מעיין (17).
מחוץ לתמונה: איתמר (27), תאיר (24), אביטל (21).
הבית? וילה של 258 מטר בהרחבה בקיבוץ ראש הנקרה. איילה: "לפני המלחמה נכסים נמכרו ב-4.5 מיליון. אני לא מתכוונת למכור לעולם. אנחנו פה מ-2007, קו ראשון לים. זה המקום הכי יפה בעולם. פה ובמאליבו".
ראש הנקרה? איילה: "עוד לפני שהתחילו את פרויקט ההרחבה בראש הנקרה, הגענו לקיבוץ והתאהבנו במקום. אני זוכרת שנכנסנו למזכירות ואמרנו להם, 'אם אי פעם תעשו פה הרחבה - תתקשרו אלינו', ויום בהיר אחד קיבלנו צלצול". מעיין: "בנינו מדרגות מהחצר ממש לים והחוף הוא חלק מהבית".
מאיפה הגעתם? איילה: "אני ילידת עכו ואחרי שגמרתי בית ספר לרפואה הבנתי שאני רוצה לייהד את הגליל. אני לא מתביישת בציונות. כסטז'רית הלכתי לבית חולים נהריה למרות שברור שדרך הפריפריה הדרך הרבה יותר ארוכה ומייגעת, ויש סוג של תקרת זכוכית, אבל זה לא עניין אותי. חיפשתי אז מקום לגור והתקבלתי ליישוב יערה, מושב בגליל העליון המערבי, ליד שלומי. הספקתי להתחתן ובנינו שם את הבית אבל זה רחוק מהים, והחינוך פחות התאים לי. אני לא דתייה וזה היה החינוך ביישוב. אז עזבנו".
חינוך? איילה: "מה שטוב בקיבוץ שאחרי הצהריים יש חינוך בלתי פורמלי". מעיין: "יש כל מיני מסגרות לאחר הצהריים, כשההורים בעבודה אוספים את הילדים ועושים מלא פעילויות. ויש את תנועת הנוער". איילה: "אני אמנם לא קיבוצניקית במקור, אבל אני מרגישה שייכות למקום. אין דבר יותר שווה מקהילה ושם יש קהילה. זה גם מה שאני אוהבת כאן בכפר הנופש בשבי ציון שהתפנינו אליו כשפרצה המלחמה".
מפונים? איילה: "בהתחלה התפנינו לקריות לבית של חברה של אחותי. את הקיבוץ פינו לטבריה ואני עובדת בבית חולים נהריה ומנהלת של מרפאה בעיר. אני לא יכולה לנסוע כל יום מטבריה לנהריה - זה טירוף. הפכנו לנוודים. האוטו היה מפוצץ בציוד ונדדנו בין בתים כמעט חודש וחצי עד שדרך חברה הבנתי שהתפנה מקום בכפר הנופש דולפין וילג'. מבחינת חינוך סידרו לילדים ללמוד בקיבוץ לוחמי הגטאות, בתוך המוזיאון. אז מיד הגעתי והכל הסתדר".
דולפין וילג'? איילה: "זה כפר נופש של זוג צעיר מהרצליה שפתחו ממש כמה חודשים לפני המלחמה. מקום מהמם עם בקתות נפרדות וליד הים. כאן התמקמו כל הג'וקרים. כל מי שלא יכל להתרחק בגלל העבודה שלו. החדר לא גדול וכל הבנות שלי בעצם עברו לגור איתי. קצת צפוף, אבל זה שטויות". מעיין: "אני הייתי עם סבתא שלי במלון בטבריה וזה הרבה יותר קשה. שם זה בניין וחדר פצפון ופה זה אחרת. אחד הדברים שהכי קשים לי מתחילת המלחמה - שלקחו לי את הפרטיות. אין לי את הבית שלי, אין לי את החדר שלי. לפחות פה יש קצת מרחב ואת הים. יש לאן לברוח". איילה: "נוצרה קהילה של המפונים. אחד עוזר לשני ועושים ארוחות משותפות וערבי קריוקי. בחיים שלי לא עשיתי קריוקי לפני".
למה את מתגעגעת? מעיין: "לחדר שלי, לחברות שלא חזרו וכנראה גם לא יחזרו, ולחתולים שלי". איילה: "החתולים נפוצו לכל עבר. בהתחלה עוד הייתי נוסעת כדי לתת להם אוכל אבל הם נעלמו. הפכו להיות חתולי רחוב. לי הכי קשה אי-הבהירות. אני לא יודעת לאן המצב הזה מוביל. אני רוצה לחזור הביתה אבל בביטחון. אני 870 מטר מהגבול ואני לא מוכנה לסכן את הילדים שלי. אני גם מרגישה בושה עכשיו כי כשזה קרה בדרום כל השנים לא השתתפתי בצערם. זה עבר לי ליד האוזן שיש שם טילים. איך זה יכול להיות שמדינה ריבונית מאפשרת לירות עליה טילים?"
לא חוזרים? איילה: "אנחנו באי-ודאות, בעיקר בגלל הילדים. מי שהילדים שלו עולים לכיתה י' יצטרך לקבל החלטה ל-3 שנים קדימה, כי אף אחד לא רוצה לטלטל את הילדים שלו כל כך הרבה. אלה אנשים שלדעתי רבים מהם לא יחזרו לצפון. גם מי שיש לו אופציות כלכליות לא יחזור".
מה את עושה? איילה: "אני מומחית ברפואה פנימית, בהמטולוגיה והשתלות מוח עצם ועשיתי גם תואר בניהול מערכות בריאות. היום אני מנהלת מרפאה של הכללית בנהריה, וגם עובדת בבית החולים בנהריה. מצב הבריאות בפריפריה קשה מאוד. אין מספיק רופאים ואין אפשרות להכשיר מספיק רופאים, וגם מי שמסיים התמחות בצפון - עוזב. התאגדנו כמה רופאים ויזמנו פרויקט שיאפשר לקבל עוד אנשים שהיו קרובים להתקבל אבל לא עברו. הרי הסינון כל כך קשה ומוותרים ככה על אנשים שהיו יכולים להיות רופאים מצוינים ולא התקבלו. חשבנו שאפשר לקבל נגיד עוד 30 איש שהיו קרובים להתקבל, מהצפון ומהדרום והם יישארו. זה התחיל לעבוד".
מצב כלכלי? איילה: "בסדר. בתור רופאה עובדים קשה אבל הפרנסה טובה. אני לא הפסקתי לעבוד יום אחד מאז שפרצה המלחמה".
הבילוי שלך? איילה: "סרטים, הופעות, לימודים. אני אוהבת ללמוד".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
פורסם לראשונה: 00:01, 14.06.24
