מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת אש–דבי מקיבוץ ניר יצחק, שהתפנתה לקיבוץ אילות.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: תובל (40), נועם (41), יותם (12), אלון (9) והכלבים הוגו ובונוס.
הבית? קנו בית בקיבוץ עם 500 מ"ר שטח ו-115 מ"ר בנוי. עלה 890 אלף שקל.
איך הכרתם? תובל: "נולדתי וגדלתי בקיבוץ ואז הכרתי את נועם בתל אביב והשתקענו בשרון". נועם: "אני הייתי שף צעיר ונדדתי בין מסעדות בעולם. למדתי בקורדון בלו ונשארתי לעבוד באנגליה במסעדות של כוכבי מישלן. כשחזרתי עבדתי במלון דן במסעדת הגורמה שהייתה שם". תובל: "אני הגעתי לעבוד שם בתור עבודה מועדפת במלצרות".
ניר יצחק? תובל: "תמיד רציתי לחזור לקיבוץ אבל העבודה של נועם במסעדנות הייתה במרכז. כשהוא החליט לעשות הסבת מקצוע וללמוד מקצוע נוסף היה איזה חלון הזדמנויות מבחינת העבודה וניצלנו את זה כדי לעבור לקיבוץ". נועם: "הבנו שזו יכולה להיות אופציה טובה. מסעדנות זה עבודה מהבוקר עד הערב, משמרות ארוכות ואין שישי או שבת. תובל גידלה את הילדים כמעט לבד. מעיר לעבור לקיבוץ לא היה פשוט".
קיבוץ? תובל: "הקיבוץ הופרט כמה שנים לפני שעברנו אבל יש בו קהילה מאוד חזקה, תרבות וחינוך והרבה מהערכים הקיבוציים שנשארו ואני אוהבת את זה. אמרנו שעם טילים אנחנו יודעים להתמודד, ואני יודעת שבין מבצע למבצע החיים הם גן עדן באזור הזה". נועם: "אני הגעתי עם הרבה ספקות כי אני בא מעיר וזה וייב אחר. הכל הרבה יותר מהיר ופתאום הגעתי לקיבוץ והכל זה בזמן דרום, היה לי קשה עם זה בהתחלה אבל בסופו של דבר זו ההחלטה הכי טובה שעשינו. יכולתי להירגע ולנשום. לילדים זה גן עדן".
מה אתה עושה? נועם: "כשהגעתי בדיוק התפנתה המשרה של ניהול חדר האוכל. בהפרטה צריך היה להפוך את זה לעסק וכשהגעתי לאט-לאט ייצבנו את המטבח והיינו צריכים לפגוע לחיך של החברים כדי שיבואו לחדר האוכל. בקורונה לקחתי גם את תפקיד האקונום של ניהול חדר האוכל. לאחרונה עשיתי הסבת מקצוע. סיימתי לימודי הנדסת מבנים והתחלתי לעבוד כמפקח בנייה".
יש מנות שהחברים לא רצו לוותר עליהן? נועם: "ברור. הדייסה של יהודית, והמרק. הייתי בהלם, הגעתי לקיבוץ, באתי ממטבחים של מסעדות מישלן. באה לי גברת בת 89, מסתכלת על המנה ואומרת לי, 'המרק שלך פיפי'. שפכה הכל והכינה את המרק שלה שכולם מכירים. החברים אוכלים אותו כבר שנים. דורות גדלו על המרק ועל הדייסה של יהודית. היא נפטרה והייתי צריך ללמוד לעשות את זה. אנחנו עכשיו כבר כמה חודשים פליטים במלון ומתגעגעים לאוכל של בית".
מפונים? תובל: "זו הייתה שבת שחורה. המחבלים נכנסו לקיבוץ, ויש הרוגים וחטופים. היו קרבות קשים וקשה להסביר את האימה כשאנחנו יושבים בממ"ד ושומעים את היריות. הייתה תחושה שאנחנו הולכים למות ואין לנו איך לשמור על הילדים. חוסר אונים מוחלט. אתה מחזיק פאסון מול הילדים ובפנים אתה באימה מוחלטת. אחרי שפינו אותנו הגענו למלון קיסר באילת. קיבלו אותנו בחיבוק אבל מהר מאוד כולם התחילו לבכות. השבוע הראשון במלון ממש מעורפל. היינו על אוטומט. מגיעות הידיעות על החברים שאיבדת וזה קשה לעכל. לפני כמה שבועות החלטנו לעבור ליו ספלאש ריזורט של פתאל, זה ממש צמוד לאילת בקיבוץ אילות, וזו תחושה אחרת ממלון כי זה יותר כפרי והם מדהימים. זה לא מובן מאליו היחס והרצון לעזור".
מה את עושה? תובל: "אני מורה. כל התלמידים של מועצת אשכול מפוזרים בארץ ואני מלמדת את שלוחת אילת, ושומרת על קשר עם שאר התלמידים שלי שנמצאים במקומות אחרים. איבדנו לא מעט תלמידים בטבח".
אילת? תובל: "הכרנו עיר מקסימה. לא רק קבלת הפנים והחיבוק שנתנו לנו, בכלל זו עיר נהדרת ומערכות החינוך והתרבות, המתנ"סים ובתי הספר והמלון - זה היה החיבוק האולטימטיבי שהיינו צריכים".
שגרה? נועם: "זה לא פשוט בחדר במלון. בנינו לנו איזה מטבחון קטן כדי לעשות ארוחות בשבת בעיקר ומנסים לייצר שגרה, אבל לפחות יש פה מרחב כפרי". תובל: "בהתחלה היינו במצב של הישרדות. אני מרגישה שאנחנו עדיין באבל על הסיטואציה שנכפתה עלינו, אבל מרגישה שאנחנו מתחילים להגיע למקום שבו אנחנו מנסים להתאושש. הילדים מתחילים להגיד דברים שעברו עליהם ואפשר להתחיל לטפל בזה. אמנם הטראומה הזאת תהיה איתנו כל החיים, אבל אנחנו לא רוצים שהיא תצבע את כל החיים. אנחנו רוצים להיות בריאים ולהציע לילדים שלנו עתיד טוב". נועם: "אני אמרתי לתובל שאני חוזר". תובל: "אני רוצה לחזור אבל אני צריכה להשתכנע שלא יכול להיות דבר כזה שוב".
מצב כלכלי? נועם: "יש אובדן הכנסה אבל אנחנו לא בחששות כלכליים".
מה חסר לכם? תובל: "המרפסת שלי, הבית". נועם: "השבילים של הקיבוץ, ההליכות בלילה. קיבוץ זה מקום שאתה מכיר בו את כולם ואני מתגעגע לפגישות האקראיות ולשיחות. במלון זה פחות קורה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
