מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת קב, מירוחם
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: עודד (41), מיטל (36), עברי (10), דריה (8), מדבר (3).
הבית? 130 מ"ר עם חצר ענקית (400 מ"ר) בשכירות. משלמים 3,500 שקל. עודד: "אם אתה שואל את הירוחמים זה הרבה, אבל בסוף זה בית שתי קומות, ארבעה חדרי שינה. איפה אפשר למצוא דברים כאלה במחיר כזה?".
ירוחם? עודד: "זו השנה החמישית שלנו כאן. חזרנו משנה בהודו עם הילדים ורצינו שקט. אנחנו אוהבים את המדבר וסגרנו כבר על מקום בערבה, ובשנייה האחרונה מישהי שמכירה אותנו אמרה 'למה אתם לא בודקים את ירוחם?'. אז באנו באיזו שבת בבוקר, ישבנו עם הפנים למדבר, שתינו קפה ואמרנו - זה זה". מיטל: "תמיד רציתי טבע ויישוב קטן, וכשראיתי את המפגש האנושי פה והחצרות המשותפות זה נראה לי קסום".
הקשיים? מיטל: "האנשים מהממים. יש פה משהו פשוט ויש פה הרבה עתיק וגם הרבה צעירים. הבעיה היא שאין לנו קהילה. אנחנו קצת רוחניקים וטבעונים וזה חסר פה. אני עושה מעגל שירה מקודשת, שבתל אביב או בצפון זה מאוד חזק ופה לא ממש יודעים מה זה. או הקערות הטיבטיות שעודד מכניס - השפה הזו לא הגיעה לפה. זה קורה, אבל לאט. הקטע הרוחני שמתחיל פה מזכיר קצת את פרדס חנה לפני 20 שנה. כל הבריאות והטבעונות והרוחניות, זה מאוד לא מקובל פה". עודד: "אבל לילדים מאוד טוב פה. הם בבית ספר מונטיסורי".
מונטיסורי? עודד: "זו שיטת חינוך שהילד לומד בעצמו דרך כל מיני עזרים. אין להם שיעורי בית, אין להם מבחנים. הילד לומד דרך חקירה וזה לא משנה באיזו כיתה אתה וכל אחד לומד בקצב שלו".
הודו? עודד: "מיטל תמיד רצתה לצאת להודו. מהיום שהתחתנו". מיטל: "הכרתי אותו עם ג'ל בשיער וחליפה. הוא היה איש מכירות והודו לא הייתה הקטע שלו. אבל החיים הובילו אותנו. היינו דתיים, ממש דוסים. שנינו גדלנו בבית דתי. הוא בהתנחלות ואני ברעננה. היה לנו משבר גדול בנישואים, גם כי לא ידענו מי אנחנו. חיינו חיים שלא רצינו לחיות והתחלנו איזה תהליך רוחני שעודד הבין שהוא רוצה שינוי והחלטנו לנסוע להודו. מכרנו כל מה שהיה לנו ונסענו עם יעד להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמנו".
עודד: "אין שם דאגות, יש זרימה, אתה פוגש אנשים ולילדים זה היה מדהים. היה שלב שהגענו ללב יהודי, שזה בית פתוח למטיילים, שלא היה מי שיפעיל אותו 3 חודשים ולקחנו את זה על עצמנו".
לב יהודי? מיטל: "היינו בתפר בין הדת לחילוניות וזה הביא אנשים מכל הסוגים, חילוניים, גויים, יהודים. לקחנו את בית הכנסת, פתחנו את המחיצה ועשינו קבלת שבת לכולם. הכל היה מותר כל עוד מכבדים האחד את השני. תבין, אני הייתי נערת גבעות בשומרון, גרתי בגוש קטיף ונלחמתי, הייתי משיגנע והאמנתי אז בארץ ישראל השלמה, והיום אני מבינה שלא ראיתי את התמונה בשלמותה. הבנתי בהודו שדת זו רק דרך אחת להגיע לחיבור עם הבורא והבנו שהדרך שלנו היא לאו דווקא בדת. חיפשתי את אלוהים כל החיים, ושם מצאתי שזה בלב ואני לא צריכה שום מתווך בקשר איתו".
אידיאולוגיה? מיטל: "היום אני חושבת אחרת לגמרי. הממשלות שלנו עושות את כל המלחמות בינינו. האנשים לא רוצים את זה. כל ההפרדה הזו, שיוצרת הדת, גורמת לקרע הזה". עודד: "בסוף הכל נובע מפחד של אנשים, פחד על הזהות שלך אם תיפתח למשהו אחר. תירגעו קצת - אין שמאל ואין ימין, מאסנו בזה כבר, בכל הפירוד הזה".
מה עושים? מיטל: "כשחזרנו לארץ לא היה לנו כלום, אבל ידענו שהכל יהיה טוב. היום אנחנו עושים כל מיני דברים שקשורים בוולנס. יש לנו עסק שנקרא 'בריאה' והמטרה היא לעזור לאנשים להבין שכל אחד יכול לרפא את עצמו דרך תזונה, גוף, נפש וחיבור למקור שלנו. אנחנו עושים סדנאות תזונה טבעית, אני מתקלטת וחוץ ממסיבות רגילות אני עושה אקסטטיק דאנס, שזה מסע עם הגוף דרך כל מיני סוגי מוזיקה. המטרה לעשות את זה פה בחצר, באופן קבוע. ואני עושה מעגלי שירה כי הקול הוא גם כלי ריפוי מדהים".
עודד: "אני נותן הרצאות על בריאות טבעית ומנחה סדנאות של ריפוי דרך צלילים וויברציות".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
